שמונה חודשים מאז הפסקת האש באוגוסט 2014, מעריכים כי בשל הנזק שנגרם לתשתית במעשי האיבה בקיץ וטרם תוקן כ־120 אלף בני אדם ברחבי רצועת עזה עדיין מנותקים מאספקת המים המוניציפלית. משקי הבית הנפגעים מכך פיתחו תלות מוחלטת במכליות מים. גם משקי הבית המצוידים בחיבור מתפקד לרשת המים מקבלים מים רק פעמיים או שלוש בשבוע, לשעות אחדות בכל פעם. לדברי רשות המים של עיריות חוף עזה, על סמך הפסקות החשמל המתגלגלות הנמשכות עד 12 שעות ביום, צריכת המים הממוצעת בעזה היא 70-60 ליטר לנפש ליום.
מלבד אספקת המים המוניציפלית לצורכי שתייה ובישול, המאופיינת ברמות מליחות גבוהות, מסתמכים רוב משקי הבית בעזה על מים מותפלים הנקנים ממוכרים פרטיים, הפועלים בלי פיקוח. שאיבת־יתר ממושכת מהאקוויפר התת־קרקעי של עזה – מקור המים היחיד ל־1.8 מיליון תושבים – גרמה לחדירת מים מליחים ומי ים משכבות עמוקות יותר של האקוויפר. תופעה זו, יחד עם מקורות זיהום נוספים (כמו למשל חלחול של שפכים לא מטוהרים), הפכה את המים בכמעט שלושה רבעים מהבארות בעזה, המספקות 95% מהמים המופקים, לא ראויים לשתייה בשל רמות גבוהות של חנקות וכלורידים.[i]
נזק רחב היקף שנגרם למערכות מים וביוב במהלך מעשי האיבה פגע ב־20% עד 30% מאוכלוסיית עזה. רשות המים של עיריות חוף עזה, רשות המים הפלסטינית והעיריות בעזה הצליחו לטפל בכ־80% מהתיקונים הבסיסיים, במיוחד ביישובים הצפופים ביותר שנפגעו. אלא שרוב ההתערבויות הללו היו זמניות[ii] ותשתית המים והביוב עדיין זקוקה לתיקוני קבע נרחבים.
לדברי רשות המים של עיריות חוף עזה, כמה מהמיזמים שלאחר מעשי האיבה שנועדו לשיקום ולפיתוח נוסף של תשתית המים של עזה עוכבו בשל פערי מימון וקצב ההכנסה האיטי של החומרים הדרושים. בנוסף על כך, באזורים שניזוקו קשה במיוחד במהלך מעשי האיבה טרם נאמד חלק מהנזק לתשתית המים והביוב, משום שפינוי ההריסות באזורים אלה עדיין נמשך.
מאז מעשי האיבה, המחסור הגובר בחשמל ואספקת החשמל הלא אמינה פגעו עוד יותר בתפקודם של מתקני מים ותברואה. זאת בשל נזק שנגרם לתחנת הכוח של עזה, שתוקן רק חלקית, וחוסרי מימון הקשורים במידה מסוימת למחלוקות פנימיות פלסטיניות. מחסור כרוני בדלק מאלץ את תחנת הכוח של עזה לצמצם את הייצור ולשבות לסירוגין מפעולה. את המצב בנפת רפיח, התלויה באופן חלקי באספקת חשמל ממצרים, החריפו לאחרונה תקלות חוזרות ונשנות בקו ההזנה הרלבנטי. הפסקות החשמל היזומות פוגעות באופן קשה בשירותים ציבוריים, לרבות אספקת המים ותהליך טיהור השפכים.
בשל אספקת החשמל המוגבלת תלויים מתקני מים ותברואה בגנרטורים לשעת חירום הפועלים על דלק. כדי לשמר רמת שירותים מינימלית השיגה אונר״א, בתיאום עם משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים ובתמיכתו הנדיבה של הבנק הבינלאומי לפיתוח, אספקה של 130 אלף ליטר דלק לשעת חירום עבור מתקני מים, תברואה והיגיינה חיוניים, שתינתן מדי חודש עד סוף 2015.
צעד זה מטפל אמנם בפערי האנרגיה המידיים ביותר, אך עזה זקוקה לפיתרון אנרגיה ארוך טווח. בשל הפסקות החשמל היזומות, הנמשכות עד 12 שעות ביום, אספקת דלק חירום הניתן על ידי תורמים במטרה לאפשר לבתי חולים, שירותים מוניציפליים ושירותי מים, תברואה והיגיינה לפעול איננה פיתרון ישים לאורך זמן.
* מאמר זה נמסר על ידי כוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה
[i] PWA fact sheet, March 2015: Water crisis deepens without sustainable solutions, future at stake.
[ii] OCHA report: Gaza Initial Rapid Assessment, 27 August 2014.