עזה כעבור שנתיים – השפעתם של מעשי האיבה ב־2014 על מערכת הבריאות

בתחילת יולי 2014 הזהירו משרד הבריאות הפלסטיני וארגון הבריאות העולמי כי מערכת הבריאות המקרטעת בעזה קרובה לקריסה, בשל מחסור חמורים בתרופות, פריטי ציוד רפואי חד־פעמי ודלק, והיעדר היכולת להרחיב שירותים כדי לתת מענה לצורכי האוכלוסייה. בימים ובשבועות שלאחר אזהרה זו התמודדה מערכת הבריאות עם יותר מ־11,200 פצועים, בהם יותר מ־3,800 ילדים, מספר הנפגעים הגבוה ביותר שעמו נדרש להתמודד בפרק זמן כזה. הקושי שמעשי האיבה ב־2014 הציבו בפני מערכת הבריאות הורחב גם להווה; כ־900 מהפצועים סבלו סוג כזה או אחר של נכות לצמיתות וזקוקים לטיפול רפואי מתמשך, ואילו חלק משמעותי מתשתית הבריאות ניזוק.[i]

במשך 51 ימים הוצף בית החולים המרכזי בעזה, א־שיפא, באלפי אזרחים פלסטינים פצועים, רבים מהם נפגעי טראומה קשה, שהובאו לחדר המיון שלו. "זו הייתה התנסות קשה הן לקורבנות והן לסגל הרפואי", אמר ד״ר מחמוד מטר, מנתח אורתופדי העומד גם בראש היחידה לשחזור גפיים בא־שיפא. "מספר הפגיעות וסוגיהן היוו אתגר גדול. תחילה היו אלו סוגיות של הצלת חיים, ואחר כך של טיפול למניעת נכות." כשני שלישים מכל הפציעות האורתופדיות שטופלו בא־שיפא הסתיימו בנכות והצריכו שיקום; גפיהם העליונות של מטופלים מסוימים נקטעו, ואחרים איבדו רגל אחת או שתיים.

"מטופלים מסוימים עדיין סובלים, גם שנתיים לאחר פציעתם, וזקוקים לטיפול מתמשך. רבים אחרים עדיין ממתינים לגפיים תותבות. מצב התותבות בעזה עדיין בכי רע", אמר ד״ר מטר. רוב המטופלים זקוקים להפניות לטיפול רפואי מחוץ לעזה, במיוחד כאלה שגפיהם העליונות נקטעו. מי שזקוקים לטיפול מתמשך מבקרים בבתי חולים מקומיים, ולקבלת טיפול והליכים רפואיים מורכבים יותר ניתן להפנותם ליחידה לשברים מורכבים שהוקמה בא־שיפא לפני שמונה חודשים. ההפניות לא־שיפא נעשו הכרחיות אחרי שבית החולים אל־וופא, בית החולים השיקומי היחיד בעזה, נהרס כליל בתקיפה אווירית ב־2014. הצלב האדום הבינלאומי סיפק תמיכה רב־תחומית חשובה לטיפול ולשיקום של קטועי גפיים, באמצעות מרכז הגפיים המלאכותיות והפוליו, בשיתוף פעולה עם עיריית עזה.

כמו כן פגע העימות פגיעה קשה גם בשלומה הנפשי של האוכלוסייה. על פי הערכת ארגון הבריאות העולמי, ייתכן ש־20% מהאוכלוסייה (360 אלף בני אדם) בעזה סבלו מהפרעות נפשיות וזקוקים לצורה כלשהי של תמיכה נפשית או התערבות פסיכו־חברתית.

התור המתארך לטיפול רפואי

נכון ל־20 ביוני 2016, היו רשומים בבית החולים א־שיפא 3,839 מטופלים בהמתנה לניתוחים מתוכננים: 60% סווגו כניתוחים גדולים שמשכם ארוך, 35% כניתוחים בינוניים, ו־5% כניתוחים קטנים. תורים רפואיים נקבעים כעת לשנת 2018.

רשימות ההמתנה הארוכות הותירו מטופלים רבים כשהם מתוסכלים, לעתים סובלים כאבים שלא לצורך ומתמודדים עם סיכונים בריאותיים הנלווים לעיכוב בטיפול. כך למשל, לאישה הסובלת מבלוטת תריס מוגדלת עם גידול שפיר נקבע לאחרונה תור לניתוח בעוד שנה, אף שהיא במצוקה וסובלת משיבושים בדיבור. מטופלים מסוימים אף נאלצים לבקש טובות, ופונים לאנשי סגל רפואי בבקשות שיקבעו להם תורים לטיפול על סמך קשריהם האישיים.

מחסור בסגל מיומן לצוותי חדרי ניתוח, במיוחד מרדימים, אחיות חדר ניתוח וטכנאים הם הסיבה העיקרית לפיגור בביצוע ניתוחים. מצב זה הוא בחלקו תוצאה של המצור, המגביל הזדמנויות להכשרה מקצועית מחוץ לעזה, ושל הפילוג הפלסטיני מבית, שהותיר עובדי ציבור שגויסו על ידי הרשויות בפועל בעזה, לרבות עובדי מערכת הבריאות, בלא משכורות סדירות.

בבית החולים א־שיפא 14 חדרי ניתוח, אבל נכון לעכשיו רק עשרה מתוכם נמצאים בשימוש (חמישה לניתוחים כלליים, אחד לניתוחי לב, שניים לחירום ושניים לניתוחים אמבולטוריים). משרד הבריאות נאלץ לצמצם את שירות ניתוחי הלב הפתוחים שלו אחרי שאחד משני המנתחים המומחים שלו עזב את עזה. יחידת הלב בבית החולים האירופי בעזה נסגרה, צעד שקיצץ את מספר המטופלים הרגיל שמשרד הבריאות יכול לטפל בהם, 500, ל־250 בלבד בבית החולים א־שיפא. יתר חולי הלב זקוקים כיום להפניות לטיפול רפואי במתקנים מחוץ לעזה.

שיקום ותיקון של מתקני בריאות

במהלך מעשי האיבה נהרסו כליל בית חולים אחד (אל־וופא בעיר עזה) ושלוש מרפאות ראשוניות – עטא חביב, ג׳והר א־דיכ וחוזעא, ו־18 בתי חולים ושישים מרפאות ראשוניות נוספים ניזוקו במידה זו או אחרת. נכון להיום כל המתקנים הללו תוקנו/שוקמו או מצויים בתהליך שיקום/תיקון, למעט בית החולים אל־וופא, ששיקומו מצריך מימון רב. הואיל והמצור על עזה עדיין בתוקף, מנגנון השיקום הזמני של עזה מילא תפקיד מכריע באפשור הכנסתם של חומרי הבניין הדרושים לשיקום מתקנים אלה.

עשר מרפאות ראשוניות בקהילה זוהו כזקוקות להרחבה ולתוספת ציוד, שיאפשרו להן לטפל במספר המוגדל של מטופלים ובצרכים הנלווים לכך (למשל שירותי מעבדות ופיזיותרפיה), אבל נכון להיום קיבלו רק שתיים (המרפאות בא־סלאם ובדיר אל בלח) מימון מתורמים. שמונה המרפאות הנותרות (המרפאות הראשוניות בקהילה עבסאן, עטאטרה, חלה שאווא, שייח׳ רדואן, רפיח, אל־פלא, שוקה וזייתון) מתמודדות עם פערים משמעותיים ביכולתן לתת מענה לצורכי בריאות קיימים באזורים שבתושביהם הן אמורות לטפל.

* מאמר זה נמסר על ידי ארגון הבריאות העולמי