ביצועי כוח המשימה לענייני הגנה במחצית הראשונה של 2015

למרות התקדמות חיובית, היעדר מימון לכוח המשימה לענייני הגנה ממשיך להקשות על פעולתו.

במחצית הראשונה של 2015, התקדמו כוח המשימה לענייני הגנה וקבוצות המשנה שלו לקראת השגת שתי המטרות הספציפיות לכוח משימה זה:

• הגברת כיבודם של זכויות אדם והמשפט ההומניטרי הבינלאומי.
• מניעה ומיתון של ההשפעות השליליות של הפרות ופגיעות בזכויות אדם ובמשפט ההומניטרי הבינלאומי, ושל הסכסוך המזוין.

מעבר להתקדמות שהושגה באמצעות יישום מיזמים, קידמו אנשי כוח המשימה ביעילות את זכויותיהן של קהילות נפגעות, בעיקר באמצעות שיפור המוכנות ותוכניות מענה למשבר; חיזוק המעקב, הדיווח והמאמצים לקידום מדיניות; והבטחה של נוכחות הגנתית נרחבת למניעת הפרות.

ברצועת עזה חוזקו יכולות המוכנוּת למקרי חירום בהתאם לתוכנית המגירה לשטח הפלסטיני הכבוש. אלה כוללות הקמת תוכנית פעולה לוועדות מחסה והגנה, שיופעלו במקרה חירום, וכן מסגרת לניטור מצב וכלים אחרים. בנוסף על כך מונו לכל נפה רכזי הגנה; ובמונחים של פעילויות מצילות חיים בטווח הקרוב, סוכנות פינוי המוקשים של האו״ם פינתה כשליש מ־7,000 נפלי המלחמה המזהמים את עזה לאחר מעשי האיבה בשנת 2014. כן נתנה הסוכנות מענה לכל 596 אומדני הסיכון שהגיעו מצוותי פינוי הריסות של תוכנית הפיתוח של האו״ם.

בגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, נמשכים מתן הסיוע והייעוץ המשפטיים, למרות הנהגים הישראליים המתמשכים של הריסה ותפיסה של מבנים במימון תורמים, היוצרים בקהילות הנפגעות סביבה כופה. לדברי כוח המשימה המשפטי (קבוצת עבודה של כוח המשימה לענייני הגנה), 99% ממשקי הבית שנגדם הוצאו צווי הריסה וגירוש בגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, ואשר קיבלו סיוע משפטי, מוגנים זמנית מעקירה בשל הליכים משפטיים בבית המשפט הישראלי.

טראומת המלחמה ממנה סובלות נשים בעזה מטופלת בסיוע הומניטרי

אגודת עיישה היא ארגון נשים עזתי שהוקם ב־2009 כדי להעצים נשים בשולי החברה באמצעות העצמה כלכלית ותמיכה פסיכו־חברתית.[i] אגודת עיישה זיהתה את הצורך של נשים נפגעות מעשי האיבה בעזה ב־2014 בתמיכה פסיכו־חברתית ובשירותי בריאות נפש. באמצעות מימון בסך 237,978 דולר מן הקרן ההומניטרית המשותפת,[ii] סיפק הארגון תמיכה פסיכו־חברתית לנשים משכונות שהתנסו במתקפות ישראליות עזות ובאובדנים כבדים (בית חנון וא־שג׳עייה).

המיזם תמך בכ־4,600 נשים – נשואות, גרושות, אלמנות, מי שננטשו על ידי בעליהן ונכות – תושבות השכונות בית חנון ושג׳עייה, על פני שישה חודשים (נובמבר 2014 – אפריל 2015). נשים אלה חוו אובדן של בני משפחה, אובדן בתיהן ו/או ננטשו על ידי בעליהן במעשי האיבה בקיץ 2014. אימהות רבות ששכלו את ילדיהן סבלו מדיכאון במהלך המלחמה. לאובדן נלוו רגשי "אשם" על כך שכשלו מלהגן על ילדיהן בעוד הן עצמן שרדו את המלחמה.

"כפאייה" בת ה־40, אם לתשעה, ננטשה על ידי בעלה במחסה של אונר״א מייד לאחר המתקפה הישראלית ב־2014. מאז היא סובלת מהפרעת דחק פוסט־טראומטית וחוותה תסמיני טראומה משמעותיים. לדבריה, "אחרי שהשתתפתי במפגשים החלטתי לתקן את ביתי שניזוק והתחלתי לחשוב איך אוכל להקים עסק קטן משלי. עבורי הפגישות האלה היו האור בקצה המנהרה; הצעד הראשון להצלת חיי וחיי משפחתי מאובדן וקיטוע. הסגל של אגודת עיישה סייע לי ליצור קשר עם המשרד לעניינים חברתיים כדי להשיג את החלק שלי בסיוע שמחלק המשרד, סיוע הרשום על שם בעלי."

המיזם פעל על פי "הגישה המשולבת להעצמה פרטנית", שאותה פיתחה אגודת עיישה אחרי המתקפה הישראלית ברצועת עזה ב־2012, כדי לתת מענה טוב יותר לצורכיהן המרובים של נשים הסובלות מתסמיני טראומה והפרעת דחק פוסט־טראומטית. הגישה משלבת תמיכה פסיכו־חברתית עם התערבויות בתחומי הגנה והעצמה. הגישה אפשרה להגיע לאותן נשים שהיו זקוקות ביותר לתמיכה פסיכו־חברתית והתמודדו עם מכשולים בגישה לשירותים כאלה, מסיבות כלכליות, חובות הטיפול בקרובי משפחה, נכות או זקנה. לשם כך חברה אגודת עיישה לארגונים מבוססי קהילה בקהילות הללו, כדי לזהות מוטבות. כן כלל המיזם מרפאות ניידות שאפשרו להגיע לנשים בקהילותיהן, ושילב פעילויות פנאי שהועילו גם לילדות וילדים.

מאפיין נוסף היה שילובה של מערכת הפניה לשורה של שירותים שהבטיחו את רווחתן של מוטבות, כגון סיוע הומניטרי מיידי, ייעוץ משפטי וסיוע כלכלי באמצעות תוכניות של המשרד לעניינים חברתיים. ל־100 נשים שסבלו ממקרים קשים של הפרעת דחק פוסט־טראומטית ניתן ייעוץ וטיפול של מומחים לבריאות הנפש באמצעות התוכנית העזתית לבריאות הנפש. על סמך נתונים סטטיסטיים מאומדנים שביצעה אגודת עיישה לפני הטיפול ואחריו, בששת החודשים שבהם יושם המיזם נצפה שינוי משמעותי לטובה ברווחתן הפסיכו־חברתית של הנשים שנבחרו לטיפול.

בנוסף על כך, מתן נוכחות הגנתית לקהילות חלשות ופגיעות, החשופות לאיומים כגון עקירה בכפייה ואולי אף העברה בכפייה וכן אלימות מתנחלים, הסתבר בשנים האחרונות ככלי יעיל מאוד להגנה פיסית על קהילות כאלה; כך למשל הנוכחות ההגנתית המתואמת שהוסדרה לאחרונה בקהילה הפלסטינית סוסיא, בדרום נפת חברון, שתושביה מצויים בסכנת העברה בכפייה. מאמצי קידום המדיניות שביצע כוח המשימה עד עתה סייעו גם למנוע את הגירוש בכפייה של קהילות אלה.

היעדר מימון לכוח המשימה לענייני הגנה הוא קושי מתמשך, המסכן את יישומן המלא של כל תוכניות ההגנה המתוכננות בשטח הפלסטיני הכבוש. בתוכנית המענה האסטרטגי לשנת 2015 ביקש כוח המשימה לענייני הגנה 52 מיליון דולר, לכיסויים של 45 מיזמי הגנה המיועדים ל־1.46 מיליון בני אדם בשטח הפלסטיני הכבוש. נכון לסוף המחצית השנייה של 2015 מומנו רק 51% מבקשה זו. בניסיון לכסות מיזמים הומניטריים בלתי ממומנים הכלולים בתוכנית המענה האסטרטגי, השיקה הקרן ההומניטרית המשותפת ביוני את הקריאה הראשונה שלה להצעות. שניים מבין 26 המיזמים הלא ממומנים בעדיפות גבוהה שהומלצו על ידי כוחות המשימה הרלבנטיים, ואושרו על ידי הקרן ההומניטרית המשותפת, מטפלים בצורכי הגנה חיוניים, במימון כולל של 352,478 דולר. כוח המשימה לענייני הגנה ימשיך לפעול לקידום מימון מלא של כל המיזמים שלו.

מלבד הסוגיות הכספיות קיים גם צורך בתגבור המיקוד התפעולי והתכנון, לצד השתתפות חזקה ומשמעותית יותר של ארגונים מקומיים, ארגוני זכויות אדם ורשויות מקומיות, כפי שמעידים ממצאיה של בדיקה שערך לאחרונה כוח המשימה. בכדי לטפל בסוגיות אלה, במחצית השנייה של 2015  ימקד כוח המשימה לענייני הגנה את עבודתו כדי להבטיח את תפקודן הנאות של כל קבוצות העבודה שלו, לחזק עוד יותר את יכולתן לספק ניתוח משותף, צעדים שיבטיחו כי פעולות ומענים ישלימו זה את זה, ימנעו כפילויות וייעלו את זרימת המידע ואיסוף הנתונים.

* חלק זה נמסר על ידי כוח המשימה לענייני הגנה והוא חלק משורה של סקירות כלליות של ביצועיהם של כוחות המשימה לעומת המטרות שהוצבו בתוכנית המענה האסטרטגי.