במהלך נובמבר 2015 יצאו את עזה בסך הכול 150 מטענים של סחורות מסחריות, הנתון הגדול ביותר בחודש יחיד מאז הטלת המצור ביוני 2007. נתון זה מביא את סך המטענים ששווקו מחוץ לעזה בין ינואר לנובמבר 2015 ל־1,138, גידול של פי חמישה ויותר לעומת כל שנת 2014. גם נפח היבוא אל רצועת עזה גדל משמעותית במהלך 2015.[i]
הגידול בייצוא ובהעברות מעזה החל בנובמבר 2014, בעקבות הקלת ההגבלות הישראליות הממושכות. כתוצאה מהסרת האיסור על העברת סחורות לגדה המערבית, ולאחר מכן גם לישראל, נשלחו לשני יעדים אלה יותר משלושה רבעים מהמטענים שיצאו את עזה ב־2015, לעומת שנים קודמות שבהן לא נשלח אליהם אף מטען כמעט. גם האיסור על יציאת סחורות שאינן חקלאיות הוקל, ו־12% מהמטענים שיצאו את עזה ב־2015 (בעיקר לגדה המערבית) הכילו רהיטים, ביגוד, מוצרי כתיבה וגרוטאות מתכת.
למרות ההקלה בהגבלות, המספר הממוצע של מטענים שיצאו את עזה ב־2015 היה פחות מ־10% מהנתון המקביל בחמשת החודשים הראשונים של 2007, קודם להטלת המצור. את ההתקדמות המוגבלת ניתן לייחס לשורה של גורמים הפוגעים ביכולת היצרנית של עזה: הגבלות ישראליות קודמות ועכשוויות על ייבוא ויצוא, והשפעתן המצטברת; הרס נכסים יצרניים במהלך סבבים מרובים של מעשי איבה; אספקת החשמל הלא מספקת והלא אמינה; וסכסוכים הקשורים לפילוג הפלסטיני מבית.
על פי דיווחים, ייצוא רהיטים לישראל, שהיה רכיב משמעותי בייצוא בתקופה שלפני המצור, אושר על ידי הראשויות הישראליות בתחילת השנה. עם זאת היישום מתעכב ממגוון סיבות, בהן מחלוקת בין שתי הרשויות, בעזה וברמאללה, סביב הטיפול בדרישה לקבלות מס ערך מוסף (מע״מ), והאיסור שהטילה ישראל לאחרונה על יבוא קורות עץ שעוביין למעלה מסנטימטר, בנימוק של שיקולים ביטחוניים. לדברי איגוד עובדי תעשיית העץ בעזה, ההגבלות החדשות על ייבוא עץ כבר גרמו לצמצום של כ־30% בייצור הריהוט ולעלייה במחירי רהיטים.
מקור: משרד הכלכלה הלאומית הפלסטיני
ברבעון השלישי של שנת 2015 (יולי־ספטמבר) היה שיעור האבטלה בעזה 42.7%.[ii] שיעור זה, אף שהוא עדיין מהגבוהים בעולם, מייצג ירידה של 5% לעומת הנתון שתועד ברבעון המקביל בשנת 2014 (47.4%), ומשקף את יצירתן של 44,300 משרות חדשות בסך הכול, בעיקר בענף הבניין אבל גם בפעילויות הקשורות בייצוא.
לגידול משמעותי יותר בפעילות הכלכלית דרושה יציאת סחורות עקבית ורצופה לכל היעדים. לכך יש להוסיף אמצעים נוספים, בהם בין השאר הסרת ההגבלות על ייבוא חומרי גלם; שיקום של מתקנים ונכסים יצרניים שניזוקו במהלך מעשי איבה; אספקת חשמל מספקת; וניצול יעיל יותר של הקיבולת הקיימת של מעבר כרם שלום.