סקירה כללית: נובמבר 2016

ב־23 בנובמבר תת־מזכ״ל האו״ם לעניינים הומניטריים, סטיבן אובריאן, את מועצת הביטחון והזהיר מפני הקשיים הגדלים והולכים הניצבים בפני הקהילה ההומניטרית ויכולתה להושיט סיוע לפלסטינים נזקקים. החודש מדגיש גיליון המעקב ההומניטרי כמה מהקשיים ברצועת עזה הנצורה. אלה כוללים הגבלות נוספות שהטילה ישראל בחודשים האחרונים על הכנסתם של חומרי בניין בסיסיים המסווגים על ידיה כ"דו־שימושיים" - למטרות אזרחיות וצבאיות, ובמיוחד מלט. ההגבלות האטו את קצב שיקומם של 17,800 בתים שנהרסו או ניזוקו בעימות של שנת 2014, והאריכו את משך פגיעותן של יותר מ־10,000 משפחות שעדיין נותרו עקורות, ושצופים כי תנאי חייהן יורעו עוד יותר בעונה הגשומה הקרבה.

ההגבלות שמטילה ישראל על יבוא של חומרים "דו־שימושיים" חלה גם על פריטים כמו משאבות ניידות הדרושות למניעת הצפות ולמתן מענה עליהן. תת־מזכ״ל האו״ם הזהיר כי "מיזמים דחופים שנועדו לצמצם את סכנת ההצפות המאיימת על כמעט 500 אלף בני אדם בחורף הקרב ובא מוקפאים זה עשרה חודשים וממתינים לקבלת אישור עבור ציוד."

הפגיעה לא פסחה גם על עובדי סיוע. שיעור הסירוב לבקשות של עובדים מקומיים של האו״ם להיתרי כניסה לעזה או יציאה ממנה עלה מ־4% ב־2015 ל־40% ברבעון השלישי של 2016. תת־מזכ״ל האו״ם ציין כי באוקטובר "נענו בשלילה יותר ממחצית מעובדי האו״ם שהגישו בקשות מטעמנו, ולחלקם אף נאמר שלא לחזור ולהגיש בקשות במשך 12 חודשים נוספים. לא ניתן שום נימוק מלבד 'שיקולים ביטחוניים', והדבר לא מותיר לנו פתח למענה כלשהו ומציב אותנו בפני בעיית מוראל גדלה והולכת." את הסקירה של ההגבלות בעזה חתם מר אובריאן כך: "בסופו של דבר, התקדמות ממשית בעזה מצריכה הסרה מלא של המצור הישראלי, בהתאם להחלטות מועצה זו והעצרת הכללית. עד שזה יקרה, על ישראל להבטיח שתוּרשה הכנסתם של הפריטים הדרושים לשיקום, סיוע ומוכנות לשעת חירום, וכי עובדי סיוע יוכלו לנוע בשטח כדי לבצע את עבודתם החיונית."

התנחלויות הן אחד הגורמים המרכזיים לפגיעוּת ההומניטרית של פלסטינים בגדה המערבית. החודש מגיש גיליון המעקב ההומניטרי את הראשון בסדרת מאמרים על ההרחבה בפועל של התנחלויות והשלכותיה ההומניטריות על קהילות פלסטיניות, והפעם מתמקדת הסקירה בהתנחלות אספר שבנפת חברון. השטח המוניציפלי הרשמי של התנחלות זו, שכניסת פלסטינים אליה אסורה בצו צבאי, משתרע על פני 7,800 דונם, שטח גדול פי חמישים ויותר משטחה הבנוי. בנוסף על כך השתלטו מתנחלים הלכה למעשה על כ־2,300 דונם מחוץ לגבולות הרשמיים וחיסלו כמעט לגמרי את גישתם של פלסטינים לאדמותיהם המצויות בשטח זה. נהגים אלה מתבצעים בהסכמה שבשתיקה מצד הרשויות הישראליות. ההרחבה של אספר – הן זו הרשמית והן זו שקרתה בפועל – פגעה פגיעה קשה במחייתם של חקלאים ורועים משתי עיירות סמוכות (סעיר וא־שׁוּיוּחְ׳), והעצימה את הסביבה הכופה המעמידה את קיומן של שתי קהילות רועים/חקלאים קטנות יותר (אל־ג׳נוּבּ וג׳וֹרת אל־חֵ׳יל) בסכנה של העברה בכפייה.

אובריאן חתם את התדרוך שלו למועצת הביטחון בקריאה ברורה לפעולה: "אנו סומכים עליכם שתבטיחו כיבוד רב יותר של מחויבויות מתוקף המשפט ההומניטרי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי, ותקדמו הגנה על אזרחים. אנו סומכים עליהם שתגנו על המרחב התפעולי הדרוש לעובדי סיוע כדי להגיש סיוע למי שזקוקים לו ביותר. ואנו סומכים עליכם שתטפלו בגורם שמאחורי משבר ההגנה הפלסטיני באמצעות נחישות מדינית לשים קץ לכיבוש, המתקרב ליום השנה החמישים לקיומו."