עלייה באלימות מתנחלים בארבעת החודשים הראשונים של 2018

מאז תחילת 2017 גברה אלימות מתנחלים נגד פלסטינים. בין ינואר לאפריל 2018 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים 84 תקריות המיוחסות למתנחלים שבהן נפגעו פלסטינים (27 תקריות) או נגרם נזק לרכוש פלסטיני (57 תקריות). בממוצע חודשי זו רמת התקריות הגבוהה ביותר שתועדה מאז סוף 2014, והיא מייצגת גידול של 50% לעומת שנת 2017 ושל 162% לעומת שנת 2016 (ראו תרשים). בכירים בשירותי הביטחון הישראליים הביעו חשש ממגמה זו, ועל פי דיווחים תגברו את נוכחותם ב"אזורי חיכוך", במיוחד ליד ההתנחלות יצהר שבצפון הגדה המערבית.[1]

בדומה לשנים קודמות, גם השנה תועד בנפת שכם המספר הגבוה ביותר של תקריות, 35 בסך הכול, ש־20 מהן התרחשו בשש קהילות פלסטיניות סביב ההתנחלות יצהר והמאחזים הצמודים אליה. קהילות אלו (בורין, מדמא, עסירה אל־קיבלייה, עוריף, עינבוס וחווארה), שבהן מתגוררים יותר מ־21 אלף בני אדם, נפגעות זה שנים מהפחדה ואלימות מתנחלים, שפגעו בביטחונם ובמחייתם. נקודת התלקחות משמעותית נוספת הייתה האזור סביב מאחז חוות מעון בנפת חברון (ראו מקרה מבחן).

ממוצע חודשי של תקריות של פגיעה בפלסטינים או ברכוש פלסטיני

הסוגים השכיחים ביותר של תקריות במעורבות מתנחלים כללו יידוי אבנים לעבר בתים וכלי רכב פלסטיניים (21 תקריות); מכות (18 תקריות); השחתת עצים וסוגי רכוש חקלאי אחרים (18 תקריות); והשחתת כלי רכב וריסוס כתובות נאצה (13 תקריות). ב־13 באפריל הציתו מתנחלים מסגד בכפר עקרבא (נפת שכם) וגרמו נזק למבנה. בסך הכול הובילו התקריות במהלך תקופה זו להרוג פלסטיני אחד (על פי דיווחים, הפלסטיני ניסה לדקור את המתנחל),[2] ל־40 פצועים פלסטינים, לפחות עשרה מתוכם ילדים, ולנזק נרחב לרכוש, לרבות כמעט 900 עצים ויותר מ־200 כלי רכב.

עימותים עם כוחות ישראליים

נתונים אלה אינם כוללים תקריות של פשיטות או כניסות אחרות על ידי מתנחלים לקהילות או לרכוש פרטי פלסטיניים, שבהן לא גרמו המתנחלים עצמם לפגיעות בבני אדם או לנזק לרכוש. עם זאת, רבות מהתקריות הללו הובילו להתערבות של כוחות ישראליים, וזו גרמה בתורה לעימותים עם תושבים מקומיים שהסתיימו בנפגעים פלסטינים נוספים.

בין ינואר לאפריל 2018 היו 28 פשיטות/כניסות מתנחלים כאלה שגרמו לעימותים עם כוחות ישראליים. בעימותים אלה נהרג פלסטיני אחד ו־277 נפצעו (ראו תרשים). כל העימותים הללו מלבד אחד התרחשו בקהילות בנפת שכם. בממוצע חודשי, מספר העימותים עם כוחות ישראליים בעקבות פשיטות/כניסות של מתנחלים גדל משמעותית לעומת שנים קודמות.

פגיעת פלסטינים בקבוצות מתנחלים וישראלים אחרים

מאז תחילת 2018 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (על סמך דיווחים באמצעי תקשורת ישראליים) בסך הכול 61 אירועים שבהם פלסטינים פצעו מתנחלים וישראלים אחרים בגדה המערבית או גרמו נזק לרכוש של מתנחלים. בממוצע חודשי מייצג נתון זה ירידה של 57% לעומת התקופה המקבילה בשנת 2017 (35 תקריות בחודש). בתקיפות אלה נהרגו שלושה מתנחלים, לפחות 13 נפצעו ו־41 כלי רכב ניזוקו.

על פי דיווחים, אחוז משמעותי ממתקפות המתנחלים שתועדו בצפון הגדה המערבית בוצעו כנקמה על שניים ממעשי ההרג הללו: ירי ב־9 בינואר ליד ההתנחלות יצהר, ודקירה ב־5 בפברואר ליד תחנת אוטובוס בקרבת ההתנחלות אריאל (נפת סלפית). יתרה מכך, על פי דיווחים באמצעי התקשורת, הצתת המסגד בכפר עקרבא הייתה מעשה נקם על מעשה ההרג השלישי, שתושב כפר זה ביצע ב־18 במרס בירושלים המזרחית.[3]

נפגעים פלסטינים מידי כוחות ישראליים בעקבות פשיטות/כניסות של מתנחלים על פי יישוב (8 היישובים שבראש הרשימה), ינו׳-אפר׳ 2018

תקריות אחרות במעורבות מתנחלים במהלך תקופה זו, בעיקר תקריות השחתת כלי רכב מלווה בריסוס כתובת נאצה, יוחסו במספר דיווחים באמצעי התקשורת לנוהג המכונה "תג מחיר", שמטרתו לִגְבות מפלסטינים את המחיר על פינוי מבנים במאחזים בידי הרשויות הישראליות. מאז תחילת 2018 דווח על מספר פינויים והעברות כאלה במאחזים קטנים הקשורים ל"נערי הגבעות" בנפת שכם.[4]

מניעה ומיצוי הדין

ככוח הכובש, ישראל מחויבת להגן על אזרחים פלסטינים מכל מעשי אלימות או איומים באלימות, לרבות מצד מתנחלים, ולהבטיח חקירה יעילה של המתקפות ומיצוי הדין עם מבצעיהן. הפערים הקיימים בתחום זה מהווים זה מכבר מקור לדאגה בקרב הקהילה ההומניטרית בשטח הפלסטיני הכבוש.

בדוח שפורסם ביוני 2017, תיאר משרד המשפטים הישראלי שורה של אמצעים שאימצו הרשויות הישראליות בשנים האחרונות, ואשר תרמו להפחתת אלימות מתנחלים ולרמות גבוהות יותר של מיצוי דין. אמצעים אלה כוללים הקמת יחידה לפשיעה לאומנית במחוז ש״י ב־2013; השימוש ב"צווי הרחקה" נגד מתנחלים החשודים בתכנון מתקפות, האוסרים על כניסה לגדה המערבית או קובעים מעצר מתוקף צווים מנהליים; ויישום של הסדרי ביטחון מיוחדים ב"אזורי חיכוך" במהלך עונת מסיק הזיתים. בנוסף על כך, לדברי משרד המשפטים, חל גידול באחוז המקרים שבהם הובילה אלימות מתנחלים להעמדה לדין של החשודים בביצוע העבירה: מ־19% מהתיקים שנחקרו ב־2013 לכמעט 30% ב־2015.[5]

דומה כי דוח שפרסם לאחרונה ארגון זכויות האדם הישראלי "יש דין" מאשר, אף כי במידה קטנה בהרבה, את השיעור הגדל והולך של הגשת כתבי אישום נגד חשודים בביצוע מתקפות. מבין 185 תיקי החקירה שאחריהם עקב הארגון, ואשר נפתחו בין2014 ל־2017 והגיעו לשלב הסופי,[6] הובילו 11.4% להעמדת העבריינים לדין, ואילו 164 התיקים הנותרים נסגרו בלא הגשת כתב אישום. השיעור המקביל של הגשת כתבי אישום בתקופה שבין 2005 ל־2013 היה 7.5% (72 מתוך 978 חקירות).

כן ציין ארגון "יש דין" עלייה בשיעור של מקרי אלימות מתנחלים שתיעד הארגון, שבהם בחרו הקורבנות הפלסטינים שלא להגיש תלונה במשטרת ישראל, מ־30% ב־2015-2013 ל־42% ב־2016. רוב הקורבנות הללו נימקו את החלטתם באי־אמון שהם רוחשים כלפי הרשויות הישראליות, ואילו אחרים נימקו זאת בפחד מההשלכות השליליות עבורם או עבור משפחותיהם.

עלייה באלימות מתנחלים בדרום אזור חברון

ההתנחלות מעון (שאוכלוסייתה מנתה בשנת 2016 539 בני אדם) הוקמה ב־1981 בדרום אזור חברון. המאחז חוות מעון הוקם בשנת 1997 בתחומי שטח אש 918, נהרס על ידי הרשויות הישראליות ב־1999 והועבר לאתרו הנוכחי, מחוץ לשטח האש. בשנים שלאחר מכן הוקמו מאחזים נוספים.[7]

במשך השנים היוו ההתנחלות מעון והמאחזים הסמוכים מקור לחיכוכים ואלימות כלפי יישובים פלסטיניים מקומיים (במיוחד א־תוואני, טובא, ח׳לת אתאבה ואום פגארה), ואלה הובילו לפציעות ולנזק לרכוש. בעקבות אירועים חוזרים ונשנים שבהם מתנחלים תקפו חקלאים הקימו הרשויות הישראליות מנגנון תיאום, כדי לווסת את גישת הפלסטינים לאדמתם. מתנחלים אף תקפו או הטרידו ילדים פלסטינים שהיו בדרכם לבית הספר בא־תוואני, ועקב כך קיבלו הילדים ליווי של ארגונים בינלאומיים, ושל הצבא הישראלי מאז נובמבר 2004.[8]

ג׳ומעה א־רבעי בן ה־48, אב לשמונה מא־תוואני, נפגע קשה במיוחד מאלימות מתנחלים. ב־2015, לאחר שורה של תקריות אלימות, עתר ג׳ומעה לבית המשפט העליון הישראלי בבקשה שיחייב את המדינה לאכוף את החוק על המתנחלים האלימים, כדי להבטיח לו גישה בטוחה לאדמתו, ולסלק את מאחז חוות מעון. בתגובה נקטו הרשויות שורה של אמצעים שהביאו בשנים הבאות לצמצום משמעותי במתקפות מתנחלים ובאירועי הפחדה באזור זה.

אולם, לאחרונה חלה שוב עלייה באלימות המתנחלים שמקורה במעון ובמאחזים הנלווים אליה, כשבין מרס לאפריל 2018 תועדו עשר תקריות.

"באמצעות סיוע משפטי הצלחנו להגיע לאדמות באופן רציף, בלא צורך בתיאום מוקדם. בארבע השנים האחרונות הניבה האדמה יבול גדול יותר, הודות לעבודה הקשה שלנו; ככל שאתה משקיע יותר באדמה היא גומלת לך ביותר יבול. התעקשותנו מנעה מהמתנחלים לתקוף אותנו; לכל היותר הם היו מתירים לעדריהם לרעות על אדמותינו, ואחר כך היו עוזבים. תמיד הצלחתי לתעד את זה במצלמה שלי, אבל המשטרה הישראלית לא רואה במעשים כאלה משהו שמצריך חקירה."

אולם, בחודש מרס השנה בוצעו כמה מתקפות שבהן מתנחלים הסבו נזק לרכושו של ג׳ומעה: ב־10 במרס 2018 נכרתו 18 מעצי הזית של המשפחה ליד מאחז חוות מעון, וב־25 במרס התרחשה התקרית שלהלן, בזמן שג׳ומעה עיבד את אדמתו.

"קמתי מוקדם בבוקר והלכתי לאדמות שלי כדי לקצור שעורה ולהאכיל את 15 הכבשים שלי. לפני שיצאתי ביקשתי מבני רעפאת בן ה־18 שיבוא אחרי. בזמן שחיפשתי עצים למדורה, ראיתי ארבעה מתנחלים שבאו מחוות מעון והחלו ליידות עלי אבנים. ניסיתי לברוח, אבל מתנחל חמישי מנע זאת ממני. סלע פגע לי ברגל ומרוב כאבים נפלתי על הארץ. בדיוק אז הגיע רעפאת, וכשהוא ראה אותי מוטל על האדמה, מוכה ונרגם באבנים, הוא התחיל לצעוק ולצרוח. המתנחלים ברחו אחרי שאחד מהם היכה בראשי בקת האקדח שלו והותיר אותי כשראשי מדמם.

"רעפאת הזעיק עזרה, אבל עברה שעה וחצי עד שהאמבולנס של אגודת הסהר האדום הפלסטיני הגיע. הועברתי לבית חולים ונותחתי בגלל השבר המורכב ברגל שמאל. אני עדיין לא מסוגל ללכת, ואני נאלץ להיעזר בכיסא גלגלים כדי להתנייד.

"מהמשטרה הישראלית עוד לא שמעתי כלום. חשבנו שהאלימות פה הסתיימה אחת ולתמיד. אבל טעינו."

בלא מקורות הכנסה נכסי המשפחה הולכים ומידלדלים והם נאלצו למכור ארבע מ־15 הכבשים שלהם כדי לממן את צורכיהם הבסיסיים, ולקצץ בפריטי מזון כדי להתמודד. לדברי רעייתו, חדל ג׳ומעה לקחת את התרופות שלו משום שהן יקרות, והוא יכול לעמוד בכאבים.