סקירה כללית | אוקטובר 2018

במשך השבוע הראשון של חודש נובמבר חוו תושבי רצועת עזה מידת מה של הפוגה מהמצב ההומניטרי ההולך ומידרדר. ראשית, אספקת החשמל גדלה והגיעה ל־18 שעות ביממה באזורים מסוימים, לעומת 5-4 שעות ביממה בחודשים קודמים, הודות לאספקה של דלק נוסף להפעלת תחנת הכוח של עזה. שנית, לכ־27 אלף עובדי ציבור שנשכרו על ידי חמאס לאחר ההשתלטות בשנת 2007 שולמו משכורות אוגוסט, ואילו 50 אלף מהמשפחות העניות ביותר החלו לקבל הקצאה בסך 100 דולר. התפתחויות אלה התאפשרו הודות למימון מממשלת קטאר, ולאחר שישראל אישרה הכנסת דלק וכסף מזומן לעזה. בנוסף על כך, אף שהפגנות "צעדת השיבה הגדולה" לאורך גדר המערכת עם ישראל נמשכות, חלה ירידה משמעותית בעימותים בין מפגינים לבין כוחות ישראליים, ועקב כך גם פחת מספר הנפגעים.

ההפוגה לא האריכה ימים, משום שמעשי האיבה התחדשו בין 11 ל־13 בנובמבר. נכון למועד כתיבת דוח זה הושב אמנם השקט על כנו, אך בהתפתחויות החיוביות מהשבוע שקדם להסלמה לא די לפתור במהירות את הבעיות המבניות רבות השנים הפוגעות בעזה, ונובעות משנים של מצור ופילוג מבית. בעיות אלה כוללות רמות גבוהות של אבטלה וחוסר ביטחון תזונתי, עומס יתר על מערכת הבריאות, מחסור במים נקיים ובידודם של כמעט שני מיליון בני אדם מיתר העולם.

כפי שמודגש באחד המאמרים הכלולים בגיליון זה, למרות הירידה שחלה לאחרונה במספר הנפגעים במהלך הפגנות "צעדת השיבה הגדולה" שהתקיימו בחודשים האחרונים, עד לסוף אוקטובר הגיע מספר הפלסטינים שנהרגו מידי כוחות ישראליים ל־171 (רק במהלך הפגנות), 33 מהם ילדים, ואילו מספר הפצועים הגיע ליותר מ־24 אלף. מערכת הבריאות בעזה מתקשה להתמודד עם הזרם העצום של פצועים, ועקב כך נדחים ניתוחים אלקטיביים ומטופלים נפגעי טראומה משוחררים מוקדם מדי. נכון ל־21 באוקטובר, 86 בני אדם שנפצעו בהפגנות, בהם 15 ילדים, עברו ניתוחי קטיעת גפיים, ועד סוף השנה מספרם של בני האדם הזקוקים לשיקום גפיים ארוך־טווח עלול להגיע ל־1,200. רק 22% מ־335 המטופלים שנפצעו בהפגנות והופנו עקב כך לניתוחים בבתי חולים בגדה המערבית ובישראל קיבלו היתרי יציאה מן הרשויות הישראליות.

מאמר נוסף בגיליון הנוכחי מטפל במצב החירום הכרוני של ענף המים והשפכים בעזה. על פי מחקר שביצע לאחרונה מכון ראנד, אם לא ייעצר במהרה עלול מצב זה להביא להתפרצויות של מחלות, או למשבר בריאות אחר העלול להתפשט גם לישראל ולמצרים. עד כה נמנע משבר כזה רק הודות להתערבויות הומניטריות למיתון השפעתו, לרבות מיזמים להבטחת כמויות מינימליות של מי שתייה נקיים, מניעת גאות והצפות של שפכים גולמיים, אפשור של מידה מסוימת של טיהור שפכים וחיסונים נרחבים. ברם, כמו בתחומים אחרים, גם ההתערבויות של סוכנויות בתחום המים, התברואה וההיגיינה נפגעו משפל חסר תקדים במימון בשנת 2018.

בגדה המערבית הקפיאה ממשלת ישראל את ההריסה של קהילת ח׳אן אל־אחמר אבו אל־חילו, למרות פסיקה של בג״ץ מחודש ספטמבר שהתירה את ההריסה. ישראל פירקה באופן חלקי את האתר שהוקצה ליישוב מחדש של הקהילה. עם זאת, סכנת ההריסה ההמונית נותרת בעינה. היעדר תכנון נאות ואיומים בהריסות, לצד גורמים אחרים, יוצרים את מה שמזכ״ל האו״ם כינה סביבה כופה,[1] המציבה משקי בית פלסטיניים רבים וקהילות שלמות בגדה המערבית, ובמיוחד בשטח C, אזור H2 של העיר חברון וירושלים המזרחית בסכנת העברה בכפייה.

המאמר האחרון בגיליון זה של הירחון ההומניטרי סוקר אחד מהגורמים התורמים הללו: אלימות מתנחלים. מספר המקרים שבהם מתנחלים פצעו פלסטינים או פגעו ברכוש פלסטיני בשנת 2018 גדל ב־57% לעומת שנת 2017 וב־175% לעומת שנת 2016, ורמות האלימות שנרשמו היו הגבוהות ביותר מאז 2014. היקף המתקפות הפלסטיניות נגד מתנחלים פחת אמנם, אך מאז תחילת 2018 נהרגו שבעה אזרחים ישראלים בתקריות מסוג זה, לעומת שלושה ב־2017. בין ההשלכות האחרות גרמו מתקפות מתנחלים להשחתתם של יותר מ־7,200 עצים ופגעו בהכנסתן של משפחות פלסטיניות, במיוחד בעונת המסיק המתבצע בימים אלה.