סקירה כללית: פברואר 2019

בפברואר יישמה ממשלת ישראל חוק שנחקק ב־2018 לעיכוב העברתם של כספי מסים פלסטיניים בסך 140 מיליון דולר. לדברי הרשויות הישראליות, סכום זה שווה לסכום ששילמה הרשות הפלסטינית למשפחותיהם של פלסטינים שהורשעו בעבירות ביטחון בבתי משפט ישראליים. בתגובה הודיעה הרשות הפלסטינית שתסרב לקבל כל תשלום של המכסים ומסים אחרים הנגבים על ידי ישראל בשם הרשות הפלסטינית ומועברים אליה מדי חודש: הקצאות כספים אלה היוו כ־65% מתקציב הרשות הפלסטינית.

התפתחויות אלה באות בעקבות מחסור שיא במימון עבור פלסטינים ועבור סוכנויות הומניטריות וסוכנויות סיוע ופיתוח הפועלות בשטח הפלסטיני הכבוש, לאחר שלאחרונה הוקפא כל הסיוע הממשלתי מארצות הברית. ההשלכות ההומניטריות יהיו חמורות במיוחד בעזה, שבה האבטלה, העוני וחוסר הביטחון התזונתי חריפים יותר, ואף החמירו מעבר לכך בשל מדיניות עיכוב תשלום המשכורות והקצבאות לעובדים שנקטה הרשות הפלסטינית בשנים האחרונות.

הפגנות "צעדת השיבה הגדולה" ליד גדר המערכת בעזה נמשכו, ובחודש פברואר נהרגו במסגרתן חמישה פלסטינים. מותם מביא ל־189 את מספר הפלסטינים שנהרגו מאז תחילת ההפגנות, ב־30 במרס 2018, ואת מספר הפצועים ל־28,210. 76 פלסטינים נוספים נהרגו ו־238 נפצעו במעשי איבה ותקריות הקשורות לגישה. ב־28 בפברואר ועדת החקירה הבינלאומית הבלתי תלויה לחקירת ההפגנות בשטח הפלסטיני הכבוש, שמונתה על ידי מועצת זכויות האדם של האו״ם, פרסמה את הדוח הראשוני שלה. ועדת החקירה חקרה את כל מקרי ההרג הקשורים להפגנות בין 30 במרס 2018 ל־31 בדצמבר 2018 (189 הרוגים פלסטינים) ועקבה אחר יותר מ־300 פצועים שנפגעו מידי כוחות ישראליים במהלך ההפגנות. מלבד בשני מקרים, מצאה הוועדה יסוד סביר להאמין כי השימוש שעשו כוחות ישראליים בתחמושת חיה נגד מפגינים היה בלתי חוקי. ממשלת ישראל דחתה את ממצאי הדוח בטענה שאין הם מביאים בחשבון את הסיכון שנשקף בשל המעשים האלימים מעזה.

בינואר 2019 הוחלו שיפורים במנגנון לשיקום עזה, בעקבות בדיקה משותפת שערכו האו״ם, ישראל והרשות הפלסטינית. שיפורים אלה אמורים להקל את היישום של מיזמים הומניטריים ומיזמי פיתוח. המנגנון לשיקום עזה הוקם בעקבות מעשי האיבה ב־2014, כמנגנון זמני שיאפשר את הכנסתם לעזה של חומרים לשיקום ותיקון דיור ותשתיות. כפי שיפורט בגיליון זה של הירחון ההומניטרי, עד סוף 2018 שוקמו כבר יותר מ־85% מהבתים שנהרסו או ניזוקו קשות, אף ש־13 אלף בני אדם עדיין עקורים. המנגנון המשופר נועד לטפל בקשיים הנלווים ליבוא "פריטים דו־שימושיים", מלבד חומרי בניין, שעיכבו את יישומן של התערבויות הדרושות בדחיפות, במיוחד בתחומי המים והתברואה.

בנוסף, הגיליון הנוכחי של הירחון דן בהחלטתה של ישראל שלא לחדש את המנדט של צוות המשקיפים הבינלאומי הזמני בחברון (TIPH), שהוקם כדי לסייע "למאמצי המעקב והדיווח לשמירה על החיים הנורמליים בעיר", וכדי ליצור בכך "תחושת ביטחון בקרב הפלסטינים בחברון".[1] עזיבת משקיפי הצוות, יחד עם ההטרדות וההגבלות הגוברות נגד תושבים וגורמי הנוכחות ההגנתית הנותרים, מגבירים את סיכוני ההגנה ואת ההפרות של זכויות האדם שעימם מתמודדת האוכלוסייה הפלסטינית. סקר שמשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים ערך לאחרונה באזור H2 שופך אור על ההשפעה שנודעה להטרדת אנשים, במיוחד תלמידים, ולהפחדתם.

המאמר האחרון בגיליון חודש זה עוסק בירידה המשמעותית במספר ההיתרים שהרשויות הישראליות נותנות לחקלאים ולפועלים חקלאיים פלסטינים לצורך גישה לאדמות שבין גדר ההפרדה לקו הירוק. על פי נתונים חדשים, רוב המבקשים נענים בסירוב בנימוק שאינם עומדים בדרישות ביורוקרטיות נוספות הנחוצות לאישור היתר, ולא מסיבות ביטחוניות. גם חקלאים המקבלים היתר נאלצים להגיע לאדמותיהם דרך שערים או מחסומים שהוקצו לכך, שרובם פתוחים רק בעונת מסיק הזיתים השנתית. מצב זה פוגע במחייתן של אלפי משפחות פלסטיניות. בחוות הדעת המייעצת שלו משנת 2004 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק כי תוואי הגדר אינו חוקי וקרא לפירוקה. כן קבע בית המשפט כי משטר השערים וההיתרים מהווה הפרה של מחויבויותיה של ישראל מתוקף המשפט הבינלאומי וכי יש לבטלו.

בתדרוך שמסרה למועצת הביטחון ב־20 בפברואר על השטח הפלסטיני הכבוש, הדגישה עוזרת המזכ״ל לעניינים הומניטריים וסגנית מתאם סיוע החירום, אורסולה מולר, כי "הקהילה ההומניטרית מגויסת לספק סיוע, אבל המימון הולך ופוחת ואילו הצרכים והמגבלות ממשיכים לגדול. בסופו של דבר, הפתרון איננו הומניטרי. יש להציב את חייהם ורווחתם של בני אדם מעבר לשיקולים מדיניים, ולאפשר ולתמוך במתן סיוע הומניטרי."