235 אלף בני אדם ברחבי רצועת עזה בסכנת הצפות

מאמר זה מבוסס על מידע וניתוח של כוח המשימה לענייני, מים, תברואה והיגיינה

מוסלח עטא ואפי חי עם אשתו ושבעת ילדיהם בקומת הקרקע של בית בן שלוש קומות באחת הנקודות הנמוכות ביותר בעיר ח׳אן יונס. "לקראת עונת החורף של שנת 2018 הוספנו עוד שכבה לרצפה כדי להגביה אותה ולמנוע הצפות", אמר מוסלח. "לרוע המזל, זה מנע הצפות של הבית רק בגשמים קלים, אבל בכל פעם שירדו גשמים כבדים, הבית שלנו הוצף בתערובת של ביוב ומי גשם. בשנה שעברה איבדנו את רוב רהיטים שלנו."

להערכת כוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה בשטח הפלסטיני הכבוש, בעונת החורף הקרובה מאיימת סכנת הצפות על כ־235 אלף בני אדם המתגוררים ב־39 אזורים נמוכים ונטולי תשתית מספיקה ברחבי רצועת עזה, משום שמתקני איסוף מי גשמים ותחנות שאיבת שפכים עלולים לגאות על גדותיהם. סכנה זו עלולה לחשוף אוכלוסייה שמלכתחילה היא חלשה ופגיעה למחלות המועברות במים, לאובדן רכוש, לשיבושים בגישה למקורות מחיה ולשירותים, ולעקירה.

הסיבה המיידית לסיכון זה הם פערי תחזוקה ותיקון של מתקני המים, התברואה וההיגיינה הרלבנטיים, שאליהם מיתוסף מחסור בדלק להפעלת גנרטורים לשעת חירום במהלך הפסקות חשמל ממושכות: בשורשם של שני הגורמים מצויים חוסרי מימון משמעותיים.

לדברי רשות המים של עיריות החוף, הספקית העיקרית של שירותי מים ושפכים בעזה, עלויות התפעול של 484 מתקני המים והתברואה הציבוריים של עזה היא 68 מיליון דולר בשנה, לרבות משכורות לאנשי הסגל, דלק, חשמל, כימיקלים וחלפים. ב־2019 מומנו פחות מ־74% מסכום זה, ועקב כך נותר פער קריטי בסך 18 מיליון דולר. חוק המים הפלסטיני קובע כי מקור המימון העיקרי להפעלה ולתחזוקה של מתקנים אלה היא גביית תשלומי חשבונות מצרכנים. אלא ששיעורי הגבייה בעזה הם כ־20% ולפיכך נאלצת רשות המים של עיריות החוף להסתמך בעיקר על תמיכה מתורמים בינלאומיים, שפחתה באופן משמעותי ב־2019.

עבודות תשתית שביצעה רשות המים של עיריות החוף בשנים האחרונות, בתמיכת תורמים בינלאומיים וסוכנויות הומניטריות, הביאה לצמצום במספר מוקדי ההצפות באזורים הנמוכים, מ־60 ב־2017 ל־39 כיום.

באוקטובר 2019 ניהל ארגון שותף של כוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה (Action Against Hunger) אומדן טכני של 77 מתקני מים, תברואה והיגיינה חיוניים המשרתים אוכלוסייה בת 1.18 מיליון נפש, ודיווח על גירעונות תפעוליים ותחזוקתיים חמורים. 30 ממתקנים אלה הם תחנות שאיבת שפכים הממוקמות באזורים מועדים להצפות. במתקנים שנבדקו נמצא כי בממוצע, 85% מהחלפים דרושים לתיקוני חירום אזלו. יתרה מכך, אף ש־88% מהמתקנים שנבדקו באומדן מצוידים בגנרטורים לשעת חירום, המחסור החוזר ונשנה במימון לרכישת הדלק הדרוש להפעלת הגנרטורים עלול לפגוע בפעולתם.

אזורים בסכנת הצפה, דצמבר 2019

על פי אומדן זה, דרושים כ־3.5 מיליון דולר לכיסוי פערים קיימים ב־77 המתקנים הללו, לרבות צורכי תפעול ותחזוקה, מוכנות לקראת החורף ודלק להפעלת גנרטורים לשעת חירום. שישה ארגונים שותפים בכוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה פנו לאחרונה בקריאה לגיוס 2.3 מיליון דולר, לכיסוי הדחופים ביותר מבין הפערים האלה; נכון לאמצע דצמבר גויסו רק 320 אלף דולר.

"יש לי משפחה גדולה, לרבות שתי בנות נכות, ואנו ישנים על מזרנים שאנו פורשים על הרצפה: המים הרסו את הכול," הסביר מוסלח. "בכל פעם שיורד גשם אנחנו נאלצים לעבור לקומה העליונה שבה גרים הוריי ואנחנו לכודים שם, לפעמים עם מעט מאוד מזון ומים... כל זה היה מאוד טראומטי עבור הבנות שלי! בחורף שעבר סבלנו כולנו מפריחות בעור ומיתושים כל השנה, בנוסף על הריח הבלתי נסבל."

סכנת ההצפות, על אף היותה גורם מרכזי לדאגה בעונת החורף, אינה אלא היבט אחד של המשבר הפוגע במגזר המים, התברואה וההיגיינה בעזה. על פי הערכות, כמעט שלושה רבעים מהאוכלוסייה (שהם 1.5 מיליון בני אדם) מתמודדים מדי יום עם קשיים בגישה לשירותי מים ותברואה נאותים וזקוקים לסיוע הומניטרי. מצב זה נובע ממגבלות מבניות הקיימות זה זמן רב, לרבות הגבולות יבוא המוטלות בהקשר של המצור הישראלי, מחלוקות והיעדר תיאום בין הרשות הפלסטינית בהנהגת פתח לרשויות חמאס השולטות בפועל בעזה, והתפרצויות חוזרות ונשנות של מעשי איבה.

מאמצי תיאום ומענה

הקהילה ההומניטרית אינה יכולה אמנם לטפל בסוגיות המבניות העמוקות יותר, אך ארגונים שותפים לכוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה קיימו התערבויות למניעת קריסתם המוחלטת של מתקנים חיוניים, שהיו נודעות לה השלכות הומניטריות קשות מנשוא.

בספטמבר 2019 סיפקה הקרן הומניטרית של האו״ם לשטח הפלסטיני הכבוש, המנוהלת על ידי משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, 900 אלף דולר ליישומם של שני מיזמים שנועדו לחזק את המוכנות ויכולת המענה של קהילות ומשקי בית המצויים בסכנת הצפות בעזה. את המיזמים יבצעו שני ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים (מועצת הפליטים הנורווגית ו־WeWorld-GVC) בין אוקטובר 2019 ליוני 2020. הם כוללים, בין היתר, שיקום של מערכות לניקוז מי גשמים, ניקוי של ערוצי נחלים ובריכות אגירה/סינון, שכירת ציוד כבד, חלוקת ביגוד בטיחות וכלי חירום לרשות המים של עיריות החוף ולסגל עירוני, ושיקום ו/או שדרוג של מתקני מים, תברואה והיגיינה במשקי בית חלשים ופגיעים.

אלא שחוסרי מימון חמורים פגעו ביכולתן של סוכנויות לטפל בפערים הקיימים. המימון לתחום המים, התברואה וההיגיינה הוא מהנמוכים ביותר מקרב כלל המגזרים. בשנת 2019 גויסו רק 11 מיליון מתוך 29.5 מיליון דולר שהיה צורך לגייס כדי ליישם במלואן את ההתערבויות בתחום זה לפי תוכנית המענה ההומניטרי.

בנוסף, ארגונים שותפים לכוח המשימה שיתפו פעולה עם גורמי פיתוח במאמץ לקדם פתרונות בני־קיימא. רק גישה כפולה הנותנת מענה לצרכים הומניטריים מיידיים ובה־בעת מקדמת מתקנים בני־קיימא, תוך התמקדות בהשקעות לטווח הבינוני עד הארוך והחזר עלויות בר־קיימא, תיצור פתרונות יציבים למגזר המים, התברואה וההיגיינה בעזה.

מוסלח עדיין מקווה: "עד עכשיו לא ירד גשם ואנחנו ממש מקווים שהגשמים השנה יהיו קלים".