53% מהפלסטינים בעזה חיים בעוני למרות הסיוע ההומניטרי

עלייה של 14 נקודות אחוז מאז 2011

ממצאיו של סקר הוצאות וצריכה של במשקי בית שהלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה במאי מראים גידול משמעותי בשיעורי העוני ברצועת עזה: מ־38.8% ב־2011 (הפעם הקודמת שבה נמדד עוני) ל־53% בסוף 2017, נתון המקביל לכ־1.01 מיליון בני אדם, בהם יותר מ־400 אלף ילדים.[1] משמעות הממצא היא שבתקופה של שש שנים גדל העוני ביותר מ־14 נקודות אחוז.

עניים מוגדרים כמי שחיים על פחות מ־4.6 דולר ביום, לרבות סיוע סוציאלי והעברות, סכום שלהערכת הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה הוא המינימום הדרוש לכיסוי צורכי משק בית בסיסיים (מחסה, ביגוד ומזון), בנוסף על טיפול רפואי, חינוך ותחבורה בסיסיים.[2] יתרה מכך, כמעט שני שלישים מהעניים, כ־656 אלף בני אדם, נחשבים למי שחיים ב"עוני עמוק", כלומר מתקיימים מפחות מ־3.6 דולר ליום, סכום המינימום הדרוש לכיסוי צורכי מחסה, ביגוד ומזון בלבד.

יותר ממחצית (53.6%) ממי שדיווחו שמקור ההכנסה העיקרי שלהם הוא סיוע סוציאלי והעברות כספים נמצאו עניים (לאחר שמביאים בחשבון גם הכנסה זו), לעומת 29% ממי שמסתמכים על משכורות במגזר הפרטי ו־26% ממי שמסתמכים על משכורות במגזר הציבורי. על פי ממצאים אלה, ללא סיוע סוציאלי והעברות היה שיעור העוני בעזה מגיע עד 2017 לכמעט 60%, ושיעור העוני העמוק היה מגיע ליותר מ־42%.

התלות הגבוהה בסיוע סוציאלי מדאיגה במיוחד, מאחר שמשרד הכספים ברמאללה עצר לאחרונה את העברות הכספים עבור מטרה זו למשרד הפיתוח החברתי בעזה. תשלום ההעברות האחרון שולם בינואר 2018 וכיסה את ההקצאות של דצמבר 2017.

ממצא נוסף המאשר עד כמה המצב בעזה שביר הוא הנתח של המזון בסך הצריכה של משקי הבית, שהגיע ברצועת עזה לכמעט 35%. ככל שנתח זה גבוה יותר, כך רמת החיים נמוכה יותר, מאחר שפחות משאבים זמינים עבור צרכים אחרים.

הגידול בעוני בעזה, כפי שהוא משתקף בנתונים של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, נובע מחוסר היציבות הקיצוני של הכלכלה העזתית, המאופיינת בפרצי גידול קצרים ואחריהם תקופות ממושכות של שפל עמוק. מצב זה יצר שיעורי אבטלה שהם מהגבוהים בעולם: ברבעון הראשון של 2018 הגיע שיעור האבטלה ל־49.1%. עם גורמי מפתח המשפיעים על דינמיקה זו נמנים המצור הישראלי הממושך, שהפילוג הפלסטיני מבית מחריף אותו עוד יותר, התפרצויות חוזרות ונשנות של מעשי איבה, ומשבר האנרגיה הכרוני.

חוסר ביטחון תזונתי

* חלק זה נמסר על ידי כוח המשימה לענייני ביטחון תזונתי

כפי שאישר הסקר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, הגורם העיקרי לחוסר הביטחון התזונתי אינו אי־זמינות של מזון בשוק אלא היעדר גישה כלכלית למזון, כלומר עוני. לכן הגדיל האו״ם, באמצעות אונר״א ותוכנית המזון העולמית, את מספר המוטבים שלהם הוא מעניק סיוע במזון. עם זאת, כרגע מסכן מחסור חמור במימון את המשך הסיוע הזה.

נכון לעכשיו מספקת אונר״א, באמצעות תוכנית החירום לסיוע במזון ותוכנית רשת הביטחון החברתי שלה, סיוע במזון ליותר מ־996 אלף פליטים פלסטינים בעזה המשוללים את האמצעים הכספיים לכיסוי צורכי המזון הבסיסיים שלהם.

אחוז בני האדם המקבלים סיוע במזון מאונר״א גדל מפחות מ־10% מאוכלוסיית הפליטים בעזה ב־2000 לכ־70% מהם ב־2017 (ראו תרשים להלן). אונר״א מספקת למשפחות פליטים זכאיות, על בסיס רבעוני, סל מזון המכסה את עיקר הצרכים הקלוריים היומיים של המוטבים.[3]

יתרה מכך, רישומים פנימיים של אונר״א חשפו גידול משמעותי במספר הפליטים בעזה שמעמדם הונמך מעוני מוחלט לעוני קיצוני: 46% מאלה שנמצאו במקור כחיים בעוני מוחלט מסווגים כיום כמי שחיים בעוני קיצוני.[4]

מוטבים של סיוע המזון הניתן על ידי משרד השטח של אונר״א בעזה

רק 11% מהמשפחות שהוגדרו במקור כחיות בעוני קיצוני סווגו מחדש כחיות בעוני מוחלט, הודות לשיפור במצבן.

245 אלף בני אדם נוספים שאינם פליטים וסובלים מחוסר ביטחון תזונתי, שכולם מוגדרים כמי שחיים מתחת לקו העוני העמוק, נבחרו לקבל מזון והעברות כסף מזומן מתוכנית המזון העולמית. המעקב של תוכנית המזון העולמית באפריל הראה גידול באסטרטגיות השליליות שבני אדם מאמצים בניסיון להתמודד עם המצב. החובות תופחים בקצב מואץ מתמיד, לנוכח הירידה בהכנסות ובכוח הקנייה. כל המוטבים של תוכנית המזון העולמית שנבדקו בסקר מאז תחילת השנה חיים על פחות מדולר ביום, ו־70% שקועים בחובות עמוקים, שהיקפם הממוצע הוא 4,500 דולר: 2,900 דולר לחשמל ומים, 260 דולר למצרכים, ו־1,340 דולר בהלוואות מחברים וקרובי משפחה.

תוכנית המענה ההומניטרי לשנת 2018 חייבה לגייס 224.8 מיליון דולר לכיסוי הצרכים בתחום הביטחון התזונתי ברצועת עזה. נכון לסוף מאי 2018 קיבלו הארגונים השותפים 37.7 מיליון דולר, שהם 16.7% מהכספים המבוקשים. למרות המחסור המשמעותי במימון ממשיכה אונר״א להעניק עדיפות לסיוע במזון לפליטים חלשים ופגיעים, ועד עתה אפשרו תרומות שהגיעו במועד מתורמים שונים להבטיח את המשך הסיוע. נעשים מאמצים ברמות שונות לגייס מימון מתורמים שונים, כדי להבטיח שצורכי המזון יכוסו עד לסוף השנה. עד עתה הצליחה אמנם תוכנית המזון העולמית לקיים את תוכנית הסיוע במזון שלה, אבל אם בשבועות הקרובים לא יתקבל מימון נוסף תיאלץ תוכנית המזון העולמית להשעות את תוכנית הסיוע כבר בחודש יולי.

נאבקת להאכיל את משפחתה: סיפורה של סנואורה

סנואורה בת ה־35 היא גרושה המגדלת את ששת ילדיה ללא הורה נוסף. היא חיה בתנאי עוני קשים בבית הוריה, בבית לאהיא שבצפון עזה, ומתקשה לפרנס את ילדיה. היא אחת המוטבים של תוכנית הסיוע במזון של תוכנית המזון העולמית.

לסנואורה אין למעשה כל אפשרות למצוא עבודה, משום שאין לה השכלה או ניסיון פורמלי באזור שבו שיעור האבטלה הוא מהגבוהים בעולם. היא נאלצה לנשור מהלימודים בגיל 11. כאם גרושה היא מנסה להתפרנס בעזרת חברים וקרובי משפחה, ובתלות בסיוע חיצוני. היא נרשמה לתוכניות סיוע סוציאלי מקומיות רבות. היא מקבלת מזון, כסף מזומן ותמיכה רפואית, ונסמכת על חלק מההכנסה המועטה של אחִיה, העובד בעבודות זמניות בבניין. לנוכח ההידרדרות המתמדת של תנאי החיים המחרידים מלכתחילה בעזה, סנואורה כבר אינה יכולה לסמוך על נדיבותם של חברים וקרובים.

"צברתי יותר מדי חובות שאני חייבת להחזיר מדי חודש. נאלצנו ללוות 5,000 שקל מקרובים כדי לבנות חדר נוסף שבו נוכל אני וילדיי לגור. אני חייבת 3,000 שקל על אוכל שקניתי מכמה מקולות, וחייבת אינספור שקלים לחברות החשמל והמים המקומיות."

המחסור בחשמל אילץ את סנואורה להתמקד בקניית מזון יבש במקום מוצרי חלב וביצים, משום שכבר אינה יכולה לאחסן מזון במקרר שלה או להשתמש בתנור המאולתר שלה. היא נאלצת לבשל על אש פתוחה, מפני שהגז לבישול נעשה יקר מדי.

"כל יום גרוע יותר מקודמו. אחי הפסיק לעבוד והחברים וקרובי המשפחה שלי כבר לא יכולים להרשות לעצמם לתמוך בי. לא הייתה לי ברירה אלא לקחת הלוואות נוספות, כדי שהילדים שלי לא ילכו לישון על בטן ריקה."

מדי חודש היא משתמשת בסיוע במזומן שהיא מקבלת מתוכנית ההעברות הסוציאליות המקומית כדי לפרוע כמה מחובותיה. לסיוע במזון מתוכנית המזון העולמית נודעה חשיבות מכרעת עבור סנואורה, משום שהוא מאפשר לה להאכיל את בני ביתה ולקנות מוצרים חיוניים אחרים, כמו בגדים וסבון.