לחץ מוגבר על קהילות רועים ברחבי שטח C

ירידה קלה במספר הכולל של הריסות במהלך שנת 2015

בחודשים נובמבר ודצמבר 2015 הוגברו הצעדים שנוקטת ישראל נגד לפחות 12 קהילות רועים פלסטיניות חלשות ופגיעות בשטח C, רובן בבקעת הירדן (ראו מפה). צעדים אלה כללו הרס או החרמה של מבני מגורים, מחסים לבעלי חיים ותשתיות בסיסיות; הוצאת צווי הריסה;, וגירוש זמני של תושבים לצורכי אימונים צבאיים ישראליים. כמה מהמבנים והפריטים שנהרסו או הוחרמו ניתנו על ידי ארגונים בינלאומיים כסיוע הומניטרי. יחד עם ההגבלות החמורות על הגישה לשטחי מרעה, יצרו צעדים אלה סביבה כופה, הדוחקת את רגלי התושבים.

במהלך 2015 הרסו הרשויות הישראליות או פירקו בסך הכול 539 מבנים בבעלות פלסטינית בגדה המערבית, רובם הגדול בשטח C, בנימוק של היעדר היתרי בנייה. נתון זה נמוך ב־10% מהנתון לשנת 2014. כ־60% מהמבנים שנבחרו להריסה בשתי השנים נמצאו בקהילות רועים קטנות בשטח C, וכ־20% ניתנו כסיוע הומניטרי ומונו על ידי תורמים בינלאומיים.

קהילת הרועים אל־חדידייה

אחת הקהילות שנפגעו קשה ביותר מהצעדים שננקטו לאחרונה היא אל־חדידייה, בצפון בקעת הירדן (נפת טובאס). הצבא הישראלי הרס ו/או החרים בסך הכול 33 אוהלי מגורים ומחסים לבעלי חיים, השייכים לשלושה משקי בית. משקי הבית הללו מונים 19 נפשות, מהן שישה ילדים. ביתה של משפחה אחת נהרס חמש פעמים מאז 2000.

רוב המבנים שנהרסו או הוחרמו (25) באל חדידייה ניתנו כסיוע הומניטרי במסגרת מענה להריסות קודמות. בנובמבר נהרס גם קטע כביש באורך קילומטר המשרת את הקהילה ונסלל במימון תורם בינלאומי, למרות צו ביניים של המנהל האזרחי הישראלי שהורה להקפיא את ההריסה. בסך הכול נהרס סיוע בשווי יותר מ־30,200 אירו.

קהילת אל־חדידייה, שאוכלוסייתה מונה כמאה תושבים, חוותה הריסות ועקירות מרובות ואינה מחוברת לרשתות מים או חשמל. חלק מהקרקע שבה ממוקמת הקהילה הוקצה להתנחלות רועי הסמוכה והוכרז על ידי המנהל האזרחי הישראלי כשטח צבאי סגור. למרות התקריות האחרונות נשארו המשפחות בקהילה, אף כי בתנאים מאוד לא יציבים ומסוכנים.

אימונים צבאיים

קהילה אחרת באותו אזור, חומסה אל־בקעייה, שאוכלוסייתה מונה 86 בני אדם, נעקרה זמנית שמונה פעמים מאז תחילת נובמבר 2015, לפרקי זמן שנעו משש עד 18 שעות, כדי לפנות את השטח לאימונים צבאיים ישראליים, עקירות ששיבשו קשות את מחייתה של הקהילה.

בשטחי הגדה המערבית שהוגדרו על ידי הרשויות הישראליות כשטחים צבאיים סגורים לצורכי אימונים ("שטחי אש") קיימות 38 קהילות רועים. מאז תחילת 2012 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים כמעט 120 תקריות של עקירה זמנית של קהילות שלמות בנסיבות אלה, רובן בצפון בקעת הירדן. המשפחות מדווחות לעתים קרובות על אובדן רכוש כתוצאה מהאימונים הללו, לרבות אדמות מרעה ואדמות חקלאיות העולות באש כתוצאה מירי תחמושת חיה, ומוות של בעלי חיים שלא ניתן היה לפנותם או לטפל בהם.

הריסות ועקירה על פי המשפט הבינלאומי

לדברי הרשויות הישראליות, קהילות אלה הוקמו בלא ההיתרים הדרושים ואינן מחזיקות בבעלות על האדמה, ולפיכך אמצעי האכיפה נגדן עולים בקנה אחד עם מחויבויותיה של ישראל מתוקף המשפט ההומניטרי הבינלאומי לשמור על החוק והסדר בשטח כבוש (סעיף 43 לתקנות האג).

אלא שאת סעיף 43 יש לפרש וליישם יחד עם תקנות רלוונטיות אחרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ובמיוחד אמנת ג׳נבה הרביעית משנת 1949, לרבות האיסור על הרס של רכוש פרטי או ציבורי אלא אם כן פעולות צבאיות מחייבות זאת לחלוטין (סעיף 53), האיסור על העברה בכפייה (סעיף 49) והחובה לאפשר הגשה מהירה, בלא עיכוב ובלא משוא פנים של סיוע לאזרחים הזקוקים לו, ולסייע במידה הרבה ביותר הניתנת לעובדי סיוע לבצע את משימת הסיוע שלהם (סעיפים 59, 60).

בשל היעדר תכנון מספיק וההקצאה המפלה של אדמות ציבור, במרבית שטח C כמעט בלתי אפשרי לפלסטינים להשיג היתרי בנייה. נתונים רשמיים מצביעים על כך שבסוף שנת 2014 היו בשטח C יותר מ־11 אלף צווי הריסה – שעל פי הערכות פוגעים ב־13 אלף מבנים בבעלות פלסטינית – שטרם הוצאו אל הפועל.[i]

צעדים שישראל נקטה נגד קהילות רועים בשטח C: נובמבר־דצמבר 2015