התקדמות נוספת בתוכניות להעברת קהילות רועים בשטח C

התפתחויות שחלו לאחרונה פוגעות בקהילת רועים בדרום הר חברון, בנוסף על בדואים במרכז הגדה המערבית

באפריל חלו התפתחויות נוספות בתוכניתה של ישראל "להעביר" כ־7,000 בדואים פלסטינים, כ־70% מהם פליטים, המתגוררים כעת ב־46 אתרים במרכז הגדה המערבית,[i] ו־170 תושבים נוספים בכפר סוסיא שבדרום הר חברון. התושבים מתנגדים בתוקף לתוכניות אלה וביקשו הגנה וסיוע במקום מושבם הנוכחי, לרבות תכנון נאות והיתרים לבתיהם ולמקורות מחייתם. מזכ״ל האו״ם קבע כי יישום ההעברה המוצעת של הקהילות הבדואיות יהווה העברה בכפייה של יחידים ורבים וגירוש בכפייה, מעשים הנחשבים להפרה חמורה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי.[ii]

שלוש קהילות בדואיות בסיכון מוגבר

דב צדקה, שעמד בעבר בראש המנהל האזרחי הישראלי ומונה לאחרונה לתפקיד איש הקשר להידברות עם הבדואים, ביקר החודש בקהילה הבדואית אבו נוואר (נפת ירושלים) והודיע רשמית לתושביה כי הקהילה כולה מיועדת להעברה. כן מסר כי על 34 משפחות להירשם לאתר ההעברה אל־ג׳בל עד תחילת מאי. אל־ג׳בל הוא אחד משלושת האתרים שזוהו על ידי הרשויות הישראליות להעברת הבדואים אליהם, ואשר בחודשיים האחרונים התנהלו בהם עבודות יישור אדמה ותשתית. התושבים הצהירו כי הם מסרבים לעבור ודרשו להישאר במקום מושבם הנוכחי, ולקבל גישה לשירותים ראויים לשמם. לחילופין הם מוכנים לחזור לאדמותיהם ובתיהם המקוריים בדרום ישראל, שמהם גורשו בתחילת שנות החמישים.

בשתי הזדמנויות נפרדות בחודש אפריל פירק המנהל האזרחי הישראלי ותפס פאנלים סולאריים במימון תורמים השייכים לתושבי ח׳אן אל־אחמר אבו אל־חילו (נפת ירושלים), קהילה בדואית נוספת המצויה בסכנת העברה, בטענה שהפאנלים שימשו לבנייה "בלתי חוקית" בשטח C.

באירוע נוסף החודש דן בג״ץ בעניינה של ג׳בל אל־בבא, קהילה נוספת באותו אזור, שתבעה בעתירתה להחזיר שלושה מחסים שנתפסו בשנה שעברה ולבטל צווי הריסה נגד 18 מבנים נוספים, שכולם ניתנו כסיוע הומניטרי. בג״ץ דחה את בקשת המדינה לסגור את התיק, והנחה את העותרים להציע פיתרון שהמדינה תצטרך לבחון בחודשיים הקרובים, לפני שבית המשפט יפסוק בעניינם.

בשנתיים האחרונות גבר השימוש בצווי תפיסה נגד מבנים "בלתי חוקיים" בשטח C ; שלא כמו צווי הריסה, צווי התפיסה מבוצעים לאלתר ולא ניתן לקבול מראש על הכוונה לתפוס את המבנה. החרמת ציוד חיוני כמו־גם הריסות והגבלות גישה יוצרות יחד סביבה הדוחקת את רגלי התושבים.

שלוש הקהילות הרלבנטיות ממוקמות ממזרח לירושלים, באזור שהוקצה להרחבת התנחלויות, לרבות תוכנית E1 שבמסגרתה ייבנו אלפי בתים ויחידות מסחריות במטרה ליצור שטח בנוי רצוף בין ההתנחלות מעלה אדומים לבין ירושלים המזרחית.

המקרה של סוסיא

קרב משפטי דומה ניטש כרגע בניסיון להכריע את גורלו של הכפר הפלסטיני סוסיא, הממוקם בדרום הר חברון בשטח C. תושבי סוסיא ביקשו מבג״ץ להוציא צו ביניים שיקפיא את ההריסות עד לפסיקה בעניין עתירתם העיקרית של התושבים, לשקול תכנון חלופי באזור. ב־5 במאי דחה השופט את בקשתם בלי שימוע. החלטה זו סוללת בפני המנהל האזרחי הישראלי את הדרך להוציא אל הפועל את צווי ההריסה התלויים ועומדים הלכה למעשה נגד כל המבנים הקיימים בקהילה. התפתחות זו, בצד הצהרות שהצהיר לאחרונה פרקליט המדינה הישראלי על הכוונה להעביר את הקהילה לאתר סמוך, מעוררת חששות בדבר העברתם בכפייה של 170 תשבי סוסיא.

ב־1986 הכריזו הרשויות הישראליות על שטח המגורים העיקרי בסוסיא כאתר ארכיאולוגי, וכשישים משפחות (כ־300 בני אדם) הועברו בכפייה מבתיהן. התושבים העקורים התיישבו על אדמה שהייתה בבעלותם בכפר, מרביתה אדמה חקלאית. לאחר מכן הוקם באזור שממנו גורשו מאחז בשם בית הכנסת סוסיא. המנהל האזרחי הישראלי נמנע מלספק לסוסיא תכנון נאות, דחה תוכניות מתאר שונות שהגישו התושבים, ובכך מנע מהם לבנות באופן חוקי. עקב כך הרס המנהל האזרחי מבנים ביישוב בגלים רבים – מאז 2009 נהרסו לפחות 46 מבנים, ועקב כך נעקרו תושבים או נפגעו באופנים אחרים, חלקם יותר מפעם אחת. כן נחשפים התושבים באופן שוטף להפחדה והתעללות מן ההתנחלות הסמוכה, לרבות מכות והטרדות מילוליות.

מתנחלים השתמשו באלימות ובהפחדה כדי למנוע מהתושבים גישה ליותר משני שלישים מכ־6,000 דונם של אדמות המגורים, החקלאות והמרעה של סוסיא.

---

הכשרה בדיעבד של מאחזים: בשנים האחרונות אימצה ממשלת ישראל מדיניות אילמת שתכליתה הקמת התנחלויות חדשות או הרחבתן של התנחלויות קיימות באמצעות מתן אישור בדיעבד למאחזים. בגוש ההתנחלות שילה התגלה הדבר עם אישורן של רחלים ונופי נחמיה כהתנחלויות חדשות. בנוסף, הרשויות הישראליות יזמו נהלים המאפשרים אישור בדיעבד של המאחזים הרואה, היובל ושבות רחל. מתנחלים העוסקים בהקמה בלתי חוקית של יישובים ובבנייה בלתי חוקית, בהליך שלעתים קרובות כרוך בגזל אדמות והפרות אחרות של זכויותיהם של פלסטינים, "מתוגמלים" באישור בדיעבד של יישובים אלה.

ארכיאולוגיה ותיירות כאמצעי לגזל אדמות: תל שילה (גוש ההתנחלות שילה): ב־2014 הוגשו ללשכת התכנון המרכזית [לגדה המערבית] תוכניות בנייה עבור תל שילה. התוכניות כוללות מרכז מבקרים בשטח של 11 אלף מ״ר – מתקן בגודל חסר תקדים לאתר עתיקות. על פי התוכנית יפותח האתר למרכז כנסים, אירועים ותיירות היכול לארח 5,000 מבקרים מדי יום. מטרתו היא חיזוק ההתנחלויות והנוכחות הישראלית באזור באמצעות תיירות.

אלימות מתנחלים כאמצעי להשתלטות על אדמות: מתקפות והפחדות שיטתיות שמבצעים מתנחלים נגד תושבים פלסטינים, בד בבד עם היעדר אכיפת חוק יעילה בידי הרשויות הישראליות,[v] גרמו לצמצום הדרגתי בגישתם של חקלאים פלסטינים לאדמה שטרם הופקעה על ידי ממשלת ישראל או מתנחלים. לעתים קרובוות, לאחר צמצום הגישה באמצעי זה, משתלטים מתנחלים על אדמות בשטחי החיכוך הללו, ולאחר מכן הם אף מעבדים אותן בעצמם.