עדותה של עובדת סיוע בעזה

תושבי עזה "תלויים על בלימה"

עובדת הומניטרית של האו"ם שחזרה לאחרונה מעזה תיארה ב-25 ביוני 2024 משפחות החופרות בורות ספיגה מאולתרים בכפות, ופעוטות הלומי-קרב שגפיהם נקטעו בהפגזות ישראליות, על רקע של מכשולים מתמשכים בפני מתן סיוע.

אחרי ששירתה פעמיים במובלעת, למשך שלושה חודשים בסך הכול, חזרה משם יסמינה גרדה, מטעם משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, ועימה "סיפורים שירדפו [אותה] לשארית [חייה] המאוד פריבילגיים," לדבריה.

"אנחנו ממש, אבל ממש לא צריכים לדבר על תנאי חיים" ברצועה, מפני שלשום עזתי אין תנאי "חיים", אמרה לכתבים בג'נבה. "מה שיש להם, כשמסתכלים מקרוב, אלה תנאי הישרדות. וגם זה בקושי. הם תלויים על בלימה."

גב' גרדה פתחה בפני הכתבים צוהר למציאות היומיומית של אוכלוסייה ש"איבדה כמעט הכול" בעקירה המונית בכפייה, כאשר בעזה אין אפילו "סנטימטר אחד" בטוח. "יש לכם 10 עד 15 דקות לעזוב את המבנה, כי עומדים להפגיז אותו. הילדים שלכם ישנים בחדר הסמוך. אתם מעירים אותם, הם מתלוננים... ואתם צריכים להחליט בשבריר של שנייה – מה לארוז, מה חיוני," מתעודות לידה ועד לתערובת מזון לתינוקות, סיפרה, והדגישה שזה מה שחוו עשרות "בני אדם שחיו בעיר עזה, בג'באליה, בח'אן יונס, בדיר אל-בלח, ועכשיו ברפיח."

היא דיברה גם על התוצאות המחרידות של ההפגזות במחנה הפליטים נוסייראת במרכז עזה בתחילת החודש, כחלק ממבצע צבאי ישראלי לשחרור בני ערובה שהוחזקו בידי חמאס, שלדברי רשויות הבריאות בעזה נהרגו בהן כ-270 בני אדם וכ-700 בני אדם נפצעו. "עבדנו במרחק כמה קילומטרים משם, והקירות, הדלתות והחלונות של הבניין שלנו רעדו," אמרה. מקרב מאות בני האדם שההפגזה שנמשכה שעתיים הותירה אותם "בעלי מום לשארית חייהם", היא דיברה על הילדים שאיבדו גפיים, שאותם פגשה למחרת בבית החולים הסמוך. "רבים מהם הזכירו לי את שני הילדים הקטנים שלי עצמי", הוסיפה.

"הם בהו בחלל – הלומי-קרב מכדי להוציא הגה או להזיל דמעה", אמרה.

ואת הזוועה מחריפה הגישה הבלתי מספקת לחלוטין של סיוע במובלעת, שמשלוח הסיוע בתוכה נותר בבחינת "פאזל" על רקע של "לחימה מתמשכת, הריק בתחומי הסדר החברתי והבטיחות" וכן "מתקפות קבועות" על מתקנים לאחסון סיוע, קשיים מנהליים ושעות של המתנה במחסומים.

כשתיארה את משבר המים והתברואה ברצועה, סיפרה גב' גרדה על החוויות הקשות של המשפחות שראתה "חופרות בורות ספיגה מאולתרים בכפות, ומשתמשות באסלות ובצנרת מבניינים הרוסים כדי לייצר לעצמן מעט פרטיות והיגיינה ליד אוהליהן."

המחסור בדלק פוגע לא רק במשלוח סיוע, אלא גם במאמצי ההגנה, לרבות יכולתם של עובדים הומניטריים להגיע לילדים שאינם מלווים על ידי מבוגר, הנעים בדרכים, הזהירה גב' גוארדה. יתרה מכך, ייתכן שהעקירה ההמונית מרפיח מאז תחילת המתקפה הישראלית באזור, ב-7 במאי, משמעה אובדן הגישה של בני אדם למרכזים לעריכת בדיקות סקר לאיתור תת-תזונה, שהוקמו שם על ידי ארגונים הומניטריים. כתוצאה מכך, "בבת אחת איבדנו כל קשר עם אלפי ילדים שהיו במעקב או נבדקו בבדיקות סקר."

גב' גרדה הדגישה שעזתים נואשים זקוקים בדחיפות לכך "שמקבלי החלטות יעשו סוף סוף מחווה החלטית שתשים קץ לאופן שבו הם מושלכים לקרקע אחרי כל ניסיון לקום שוב על רגליהם."

“And they need the support of the rest of the world to do that,” she concluded.

מתוך תדרוך לעיתונאים בג'נבה.