בעזה אין מקום בטוח - לא בדרום ולא בצפון

"משפחתי היא אחת ממאות אלפי בני אדם שנמלטו מהעיר עזה ב-13 באוקטובר, אחרי שהצבא הישראלי הודיע שלמען ביטחוננו עלינו לעבור דרומה.

"רבים מאיתנו חששו שפלישה קרקעית עומדת להתחיל, ואנו עדיין חוששים מכך.

"כשהגענו לח'אן יונס לא מצאנו שם מחסה, חשמל, מזון, מים או טיפול רפואי. היגיינה אין בכלל. גם הדרום מופצץ; לא רק הצפון. הבנו שבעזה אין בעצם שום מקום בטוח שנוכל ללכת אליו.

"למעשה, אלפים נשארו בעיר עזה אחרי ההודעה הישראלית. לא היה להם דלק לנסוע דרומה, לא היה להם לאן ללכת כשיגיעו לשם, או שהם פשוט רצו להישאר בבתיהם. אחרים נשארו מפני שחששו שלעולם לא יוכלו לחזור, או שיאבדו את מחייתם, או מפני שחשבו שזה ימנע מהישראלים להרוס את עירם.

"האנשים שעברו דרומה חשבו שימצאו שם סיוע, אבל משפחתי בילתה את הלילה בח'אן יונס, בבית ספר של אונר"א, עם עוד כ-23 אלף בני אדם. המתקן לא הותאם מראש לשמש כמחסה ייעודי, ולכן לא היו בו די מים, מזון, מרחב או מזרנים.

"למחרת עברנו לדיור פרטי שהותאם לשמש מחסה. שם אנו חולקים את המרחב עם 120 בני אדם, בשתי דירות בגודל כ-165 מטר רבוע כל אחת. הדירות מופרדות – אחת לנשים ואחת לגברים, כך שמשפחות אינן יכולות אפילו להישאר יחד.

"למרות תנאי החיים הצפופים להחריד והקיצוב של מזון ומים, אנו מרגישים בני מזל מפני שעדיין יש שם מעט מים זורמים מהברז, הודות למערכת הסולארית שמאפשרת למשאבת המים לפעול  מעט. המצב כאן איננו אנושי, וכבודנו נפגע. לבני האדם שאולצו לעבור דרומה אין אפילו את הדברים הבסיסיים יותר. שלא לדבר על ההפצצות והמוות הבלתי פוסקים.

"בתנאים האלה, אנשים רבים שאני מכיר אישית קיבלו את ההחלטה הקשה לחזור עם ילדיהם לעיר עזה או לצפון עזה. השהות מדרום לנחל עזה לא העניקה להם שום בטיחות.

"אחותי, שזקוקה לתרופות שאינן זמינות בדרום עזה, החליטה לעזוב עם בעלה וילדיה ולצאת חזרה לעיר עזה. כמוה, גם אחד מידידי, שבנו חולה אסתמה וזקוק למשאפים, החליט לחזור לשכונת דראג'.

"אנחנו מתחבטים בדילמה הזו כל יום; להישאר כאן או לחזור הביתה? אשתי רוצה לחזור, למרות שכל השכונה סביב ביתנו נהרסה. איכשהו, כשעזבנו הבית שלנו עדיין עמד על תילו. היא אומרת לי, 'לפחות נוכל להשתמש בפנל הסולארי כדי לקבל מעט חשמל ולישון במיטות שלנו'."

"אם נחזור הבית נוכל לעזור למשפחתנו ולחברינו ולהיעזר בהם. מכירים אותנו שם ,ונוכל לחלוק איתם משאבים.

"הגעתי למסקנה שמאחר שהמוות אורב בכל מקום, אולי מוטב למות בבית שלנו, יחד  עם אהובינו."

"אזרח פלסטיני ברצועת עזה.