עזה שוקעת באפלה: הידרדרות חמורה במצב האנרגיה

ב־17 באפריל נאלצה תחנת הכוח היחידה בעזה לשבות כליל מפעולה, לאחר שכילתה את עתודות הדלק שלה ולא הצליחה לחדשן בשל מחסור במימון. השבתת התחנה התרחשה בהקשר של מחלוקת מתמשכת בין הרשויות הפלסטיניות בעזה וברמאללה בשאלת פטור ממיסים על דלק וגביית הכנסות מצרכני חשמל.

אספקת החשמל ממצרים, המהווה בדרך כלל 15% מכלל אספקת החשמל לעזה, פסקה גם היא ב־24 באפריל בשל תקלות טכניות. נכון לעכשיו מקבלת עזה חשמל הנרכש מישראל, ובשל כך מתארכות הפסקות החשמל עשרים שעות ביום, לעומת 16-12 שעות קודם לכן. הדבר פוגע במתן שירותים בסיסיים ומסב נזק למקורות המחיה ולתנאי החיים הפגיעים מלכתחילה.

עזה סובלת זה יותר מעשר מגרעון כרוני בחשמל. המצב הידרדר אחרי יוני 2013, עם הפסקת ההברחות של דלק מצרי זול יותר ששימש להפעלת תחנת הכוח. העלייה במחירי הדלק[1] עקב הפסקת ההברחות אילצה את תחנת הכוח להפעיל רק שתיים מארבע הטורבינות שבאמצעותן היא מייצרת חשמל. ב־2015 וב־2016 נאלצה תחנת הכוח של עזה לשבות כליל מפעולה לפחות שש פעמים, ובסך הכול 46 ימים, בשל מחסור במשאבים כלכליים לרכישת דלק.

גם באספקת החשמל הנרכש מישראל וממצרים חלו שיבושים חוזרים ונשנים. לדברי חברת החשמל העזתית, בשנת 2016 הושבתו הקווים המצריים לחלוטין שישה ימים בחודש בממוצע, ואילו האספקה דרך קווים ישראליים פסקה למשך שלושה עד ארבעה ימים בחודש, בלפחות אחד מעשרת הקווים. כתוצאה מכך, באספקת החשמל לעזה מכל שלושת המקורות חלו מאז 2013 באופן קבוע תנודות של בין 20% ל־50% מהביקוש, על פי הערכות.

בשל המחסור מפעילה חברת החשמל העזתית מערכת קיצוב הכוללת הפסקות חשמל יזומות הנמשכות בממוצע 12 עד 16 שעות ביום בכל רחבי עזה. ברגע שתחנת הכוח מושבתת, או שחלים שיבושים בקווי החשמל מישראל וממצרים, עולה משכן של הפסקות חשמל יזומות אלה ל־18 עד 20 שעות.

על מנת לשמור על רצף מינימלי במתן שירותים חיוניים, נעזרים הספקים בגנרטורים לשעת חירום. בדומה לתחנת הכוח, גם הפעלת הגנרטורים מצויה דרך קבע בסיכון בשל מחסור במימון לרכישת דלק, בנוסף על קיבולת מוגבלת לאחסון דלק, תקלות חוזרות ונשנות בשל שימוש יתר, וקשיים ברכישת חלפים וגנרטורים חדשים בשל הגבלות יבוא שישראל מטילה.

ההשלכות על שירותי בריאות

יכולות אחסון הדלק וקיבולת הגנרטורים שונות מאוד בין מתקני בריאות שונים. כך למשל, בית החולים א־שיפא, בית החולים העיקרי ברצועת עזה, צורך כ־650 ליטר דלק בשעה, אך קיבולת האחסון שלו היא 135 ליטר ליטר. חברת החשמל העזתית ציידה חמישה מ־14 בתי החולים של משרד הבריאות בעזה בקווי חשמל כפולים, ומספר מחלקות קריטיות, כמו יחידות טיפול נמרץ, דיאליזה וטיפול נמרץ יילודים מצוידות במקורות אנרגיה סולרית העשויים לשמר מתן שירותים למשך שעות אחדות. ואף על פי כן, התלות בגנרטורים חיונית לבתי החולים.

לדברי ארגון הבריאות העולמי, בלי דלק להפעלת גנרטורים ייאלצו ארבעים חדרי ניתוח, 11 חדרי לידה, חמישה מרכזי דיאליזה וחדרי מיון בבתי חולים, המשרתים כמעט 4,000 מטופלים ביום, להפסיק מתן שירותים חיוניים. מצב זה יהווה סכנה מיידית לחייהם של 113 יילודים המאושפזים כעת ביחידות לטיפול נמרץ יילודים, מאה מטופלים במחלקות טיפול נמרץ ו־658 מטופלים, בהם 23 ילדים, הנזקקים לטיפולי דיאליזה פעמיים בשבוע. גם הקפאת דם ואחסון חיסונים תהיה בסכנה.

בניסיון להתמודד עם המשבר פועלים בתי החולים בהיקף מינימלי ודוחים ניתוחים אלקטיביים; משחררים מטופלים מוקדם מדי לאחר ניתוחים; מבטלים ומצמצמים שירותי עיקור וניקיון; ומגבירים הפניית מטופלים לטיפול רפואי מחוץ לעזה, במיוחד חולים במחלות כרוניות.

התנודות הבלתי פוסקות בזרם החשמל גורמות לבלאי ולתקלות בציוד הרפואי. לדברי ארגון הבריאות העולמי, נכון לעכשיו מאתיים מכשירים ופריטי ציוד רפואי קריטיים בעזה מקולקלים וממתינים לתיקון. פריטים אלה נחוצים למחלקות חיוניות, כגון יחידות דיאליזה וטיפול נמרץ. היעדר מערכת תחזוקה ראויה לשמה (שירותי חיטוי ועיקור) מפחיתה גם היא מתוחלת החיים של הציוד הרפואי הקיים.

ההשלכות על שירותי מים ותברואה

האספקה הירודה של חשמל ודלק להפעלת משאבות ובארות מים מפחיתה מן האיכות והתדירות של אספקת המים למשקי בית; נכון לעכשיו מסופקים מים למשך ארבע עד שמונה שעות מדי ארבעה או חמישה ימים. מצב זה הגביר את תלותם של בני אדם בספקי מים פרטיים הפועלים ללא פיקוח, והנמיך את תקני ההיגיינה. בעיריית עזה לבדה, 11 גנרטורים בבארות המים הראשיות מושבתים כעת בשל מחסור בחלפים לתיקונם. ישראל אוסרת לעתים קרובות על הכנסתם של חלפים לגנרטורים, הכלולים ברשימות הישראליות של פריטים המסווגים כדו־שימושיים (לשימוש אזרחי־צבאי).

מתקן חדש להתפלת מי ים, שנחנך בינואר 2017 בח׳אן יונס, היה צפוי לספק בשלב הראשון שלו מים מתוקים ל־75 אלף בני אדם בדרום עזה,[2] אבל תכנון זה שובש בשל היעדר אספקת חשמל, ונכון לעכשיו המתקן פועל רק על פי צורך.

גם מתקנים לטיהור שפכים קיצרו את סבבי הטיפול, כך שמדי יום מוזרמים לים התיכון 120 מיליון ליטר של שפכים לא מטופלים. בנוסף על כך קיימת הסכנה המתמדת של הצפת הרחובות במי ביוב במקרה של כשל של תחנות שאיבת ביוב. המחסור בדלק להפעלת כלי רכב אילץ עיריות לצמצם באופן משמעותי את איסוף האשפה, והדבר יוצר סיכונים נוספים לבריאות הציבור.

חלוקות חירום של דלק

מאז דצמבר 2013 נמנעה קריסתם של מתקני הבריאות, המים, התברואה וההיגיינה והמתקנים העירוניים החיוניים ביותר רק הודות לאספקת חירום של דלק מהקהילה הבינלאומית.[3] עד אפריל 2017 נבחרו 186 מתקנים חיוניים לקבלת אספקה זו: 32 במגזר הבריאות; 124 במגזר המים והשפכים; ו־30 במגזר הטיפול באשפה. משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים סייע בקביעת סדרי העדיפויות ובדיונים גורמים במגזרים הנוגעים בדבר, וכן בתיאום בעת החלוקה. סוכנות הסעד והתעסוקה של האו״ם (אונר״א) קיבלה על עצמה את האחריות לרכישה, המשלוח והחלוקה של הדלק.

על פי הערכות, כמות דלק החירום הדרושה לשמירה על רמה מינימלית של אספקת שירותים חיוניים בשלושה מגזרים נעה בין 0.8 ל־1.4 מיליון ליטר בחודש, תלוי ברמת פעולתה של תחנת הכוח של עזה ובכמות החשמל המגיעה באמצעות קווי ההזנה הישראליים והמצריים. העלויות נעות בין 500 אלף ל־850 אלף דולר בחודש.

ב־27 באפריל 2017, לאחר שעתודות הדלק אזלו בטרם עת, ובהיעדר תרומות חדשות, אישרה הקרן ההומניטרית של השטח הפלסטיני הכבוש, שמשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים מנהל מטעם המתאם ההומניטרי, הקצאה של חצי מיליון דולר לרכישת דלק חירום הדרוש לשימור מתן שירותים חיוניים בבתי חולים ובמתקני רפואת חירום אחרים. כתוצאה, צופים כי עתודות הדלק בכל שלושת המגזרים יספיקו לשבועות אחדים, בהנחה שמקורות כוח אחרים יתפקדו ברמותיהם הנמוכות הקיימות.[4]

הקצאת מימון לדלק חירום (במיליוני דולר)