משבר האנרגיה בעזה

בעשר השנים האחרונות סובלים תושבי עזה מגרעון כרוני בחשמל. מחסור זה פוגע בתנאי החיים השבריריים ממילא בתחומי הרצועה. תפקודה של תחנת הכוח היחידה של עזה נפגע בשל מחלוקות בין הרשויות הפלסטיניות בעזה וברמאללה בסוגיות מימון ומיסוי הדלק; הגבייה הלא מספקת של כספי החשבונות מצרכנים; הרס מכלי הדלק בתקיפה אווירית ישראלית ביולי 2014; והגבלות ישראליות על יבוא חלפים וציוד, בנימוק של שיקולים ביטחוניים. באפריל 2017 הושבתה תחנת הכוח של עזה כליל לאחר שכילתה את עתודות הדלק שלה. בשלהי יוני חזרה התחנה לפעילות חלקית הודות לדלק שנקנה ממצרים. כן נעזרת עזה בחשמל הנרכש מישראל וממצרים.

במאי 2017 החליטה הממשלה הפלסטינית ברמאללה לקצץ בתשלומים שהיא משלמת עבור החשמל שישראל מספקת לעזה. עקב כך צמצמה ישראל בשלהי יוני את אספקת החשמל לעזה ב־40%. בשנים האחרונות הצריך הגרעון בחשמל שיטת קיצוב שבמסגרתה הוחלו בעזה באופן סדיר הפסקות חשמל יזומות מתגלגלות בנות 16-12 שעות ביום, ואלה התארכו מעת לעת עד ל־22 שעות ביום. נודעו לכך השלכות ישירות על מתן שירותים, לרבות שירותי בריאות, מים ותברואה וחינוך. כדי למנוע קריסה מוחלטת של שירותים חיוניים, מתאם האו״ם חלוקת חירום של דלק ל־186 מתקנים קריטיים.

עביר א־נמנם ממחנה הפליטים א־שאטי, עזה

אפריל 2014: "מחסור בגז בישול הוא הסיוט של כל אם"

עביר א־נמנם בת ה־41 גרה עם בעלה ו־11 ילדיהם בבית בן ארבעה חדרים, בלא חלונות ועם מטבחון, במחנה הפליטים א־שאטי שבעזה. בעלה חולה ומובטל. היא עצמה עובדת בגן ילדים בשכר של 300 ש״ח לחודש. עביר מתקשה לספק ארוחות חמות למשפחתה הגדולה. משבר האנרגיה הכרוני בעזה מחריף עוד יותר את הקשיים בחיי היומיום שלה. מחסור בגז בישול והפסקות חשמל המתרחשות באופן קבוע אינם מאפשרים לה לבצע ולו את הפעילויות הבסיסיות ביותר, כמו הכנת תה או חימום חלב לילדיה בבקרים.

"המחסור בגז בישול הוא הסיוט של כל אם. כשהגז אוזל לנו, אנחנו צריכים לחכות יותר משלושה שבועות עד שנוכל למלא מחדש את בלון הגז. איננו יכולים להרשות לעצמנו בלון גז רזרבי, מפני שאנו עניים מאוד. לפעמים אני משתמשת בבלון גז קטן.. כשהבלון הקטן מתרוקן, אני מנסה להתאים את מועדי הכנת המזון ללוח הזמנים של הפסקות החשמל, ואז אני משתמשת בכיריים חשמליות לא בטיחותיות כדי להכין ארוחות פשוטות, כמו תפוחי אדמה מטוגנים, ביצים או חלב חם לילדים. הכיריים אינן בטוחות בגלל אספקת החשמל הלקויה ומפני שהן מונחות נמוך על הקרקע. אני תמיד פוחדת שאחד הילדים ייתקל בהן ויקבל כווייה. בלילות הילדים מתעוררים לעתים קרובות במשך הפסקות החשמל ואני לא יכולה אפילו להכין להם חלב חם. זה אפילו יותר גרוע כשהילדים שלי צריכים ללכת לבית הספר בלי ארוחת בוקר, או אפילו כוס חלב או תה.. הילדים שלי חשופים לסכנה כל פעם שהגז אוזל, אבל מה אני יכולה לעשות?"

מאז 2013 נפצעו בעזה 64 בני אדם ולפחות 26 בני אדם, מחציתם ילדים, נהרגו בתאונות הקשורות למשבר החשמל.

* המקרה התפרסם בגיליון אפריל 2014 של המעקב ההומניטרי.

יוני 2017: "רק לעתים נדירות מים זורמים וחשמל מגיעים באותו זמן"

מאז אפריל שקעה עזה באפלה כמעט מתמדת, לאחר שתחנת הכוח היחידה שלה הושבתה.

"איך אני יכולה לנהל משק בית בלי גז בישול, חשמל ומים?!" שאלה עביר כשביקרנו אצלה שוב ביוני 2017. "זו קטסטרופה. אנחנו כבר חודשיים בלי גז. ספק הגז (הפרטי) אמר שעוד לא הגיע תורנו למילוי מחדש של בלון הגז. יש לי בלון גז רזרבי קטן, אבל הוא בקושי מספיק לחמם מזון ואני משתמשת בו רק במקרי חירום. אני יכולה לבשל רק כשיש לנו חשמל, אבל אספקת החשמל לא צפויה ונמשכת רק שעתיים או שלוש לכל היותר. אני לא יודעת מתי יהיה לנו חשמל, אבל אני חייבת להתאים את הזמנים שלי לאספקת החשמל וזה משגע אותי!

"היום למשל אמרו לי הילדים שלי שהחשמל יחזור בשש בערב. אם זה נכון, יהיה לי די זמן לבשל ארוחה לפני האִפְטאר – שבירת צום הרמדאן. אתמול היה לנו חשמל רק בסביבות חצות. לא הייתה לי ברירה אלא לאפות לחם, כי הלחם נגמר והייתי צריכה לחם בשביל הילדים. אפיית לחם בלילה מאתגרת מאוד, כי המקום היחיד שיש לי הוא בחדר המגורים שבו ישנים הילדים שלי. נאלצתי להעביר את הילדים הישנים לחדרי בזמן שאפיתי. סיימתי לאפות רק ממש לפני הזריחה. כשיש לנו חשמל בשעות היום אני יכולה או לבשל או לאפות לחם, אף פעם לא שניהם ביחד. בגלל אספקת החשמל החלשה אני לא יכולה אפילו להשתמש במכונת כביסה. אני מכבסת את כל הכביסה ביד.

"בתי, שמתכוננת לבחינות הסיום בתיכון, לא יכולה ללמוד. יש לנו רק שתי מנורות חירום, והאור שלהן לא חזק דיו לקריאה. אני לא מרשה לה להשתמש בנר מפני שזה לא בטיחותי. אני מעדיפה לחיות בחושך ולא לסכן את חיי ילדיי.

"בהפסקות החשמל היזומות גם משאבת המים אינה עובדת ואז אין מים זורמים למקלחות. רק לעתים נדירות המים הזורמים והחשמל מגיעים באותו זמן. כשאין חשמל אין מים וכשאין מים אין חשמל. יש לנו מים זורמים פעם ביומיים, לפעמים רק פעם בשלושה ימים, ואז רק לשעות בודדות ביום. המים מלוחים מאוד ואי אפשר להשתמש בהם לשתייה או לבישול, רק לניקיון הבית ולמקלחות. הרחצה במי מלח מכאיבה לעיניי ומזיקה לשיער של בנותיי. לשתייה אנחנו ממלאים מכלי מים מתחנת ההתפלה במסגד, שבה מקבלים מים מותפלים בחינם, אבל המים לא תמיד זמינים מפני שמכונת ההתפלה תלויה לפעולתה בחשמל.

"אני כל כך מרחמת על הילדים שלי. אין להם מה לעשות ואין להם מרחב לשחק בו. כשאני הייתי בגילם לא היו לנו אף פעם הפסקות חשמל. שיחקנו ברחוב והיינו מאושרים. אני מרגישה שהמצב הולך ומחמיר ככל שהזמן עובר. אנחנו חיים במצור. עזה היא כלא שבו אתה כבול באזיקים ולא יכול לעשות כלום."