רמות גבוהות של אלימות מתנחלים; עלייה במספר ההרוגים הישראלים

הרמה הגבוהה של אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים בארבעת החודשים הראשונים של 2018, שעליה דווח בגיליון קודם של הירחון ההומניטרי, נמשכה אל תוך חודש אוקטובר, עם פתיחת מסיק הזיתים השנתי. מאז תחילת 2018 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים 217 תקריות שיוחסו למתנחלים ואשר גרמו לנפגעים פלסטינים (60 תקריות) או לנזק לרכוש פלסטיני (157 תקריות).[1] כממוצע חודשי, זו רמת התקריות הגבוהה ביותר שתועדה מאז 2014 והיא מייצגת עלייה של 57% לעומת שנת 2017 ושל 175% לעומת שנת 2016 במספר התקריות שבהן נפגעו פלסטינים או רכוש פלסטיני (ראו תרשים).

סוג התקרית השכיח ביותר מאז תחילת 2018 הוא השחתת עצים, יבולים ונכסים חקלאיים אחרים (71 תקריות); יידוי אבנים והשחתת בתים וכלי רכב פלסטיניים, לרבות הצתות (81 תקריות); וצורות שונות של תקיפה גופנית, רובן נגד חקלאים ורועים (35 תקריות).

ב־2018 הרגו מתנחלים שלושה פלסטינים ופצעו 83 פלסטינים נוספים, לפחות 20 מהם ילדים. בתקרית האחרונה, ב־12 באוקטובר, נהרגה פלסטינית בת 45, אם לשמונה, ובן זוגה נפצע אחרי שנרגמו באבנים כשעברו במחסום זעתרה/תפוח שבצפון הגדה המערבית. אף שעדיין לא ידוע מי התוקפים, כוחות ביטחון ישראליים מסרו כי מסתמנת "סבירות גבוהה" שהם מתנחלים.[2] שני ההרוגים האחרים היו נער פלסטיני שנהרג אחרי שדקר למוות מתנחל, ופלסטיני שנהרג אחרי שעל פי דיווחים ניסה לדקור מתנחל.[3]

רכוש שניזוק במהלך תקריות השנה כולל כ־7,200 עצים ויותר מ־300 כלי רכב בבעלות פלסטינית. כבשנים קודמות, גם השנה היו רוב העצים שהושחתו עצי זית. ברם, השנה חלה עלייה משמעותית בהשחתת גפנים – 12 תקריות בסך הכול שבהן נגרם נזק ליותר מ־2,300 עצי גפן. כך למשל, ב־23 במאי כרתו תוקפים אלמוניים 440 גפנים שנשתלו לפני בין חמש ל־35 שנים על אדמה בשטח ארבעה דונם לצד כביש 60, ליד הכפר חלחול (נפת חברון) וריססו כתובות "תג מחיר" וכתובות נאצה בעברית על סלעים בקרבת מקום; להערכת משרד החקלאות הפלסטיני שווי הנזק שנגרם היה יותר מ־177 אלף דולר.

ממוצע חודשי של תקריות שהובילו לנפגעים פלסטיניים או לנזק לרכוש פלסטיני

במקרים מסוימים גישת פלסטינים לשטחים מעובדים מצריכה הרשאה (המכונה גם "תיאום מוקדם") של הרשויות הישראליות, בנימוק שאלה "אזורי חיכוך". בבעלותן של כ־90 קהילות פלסטיניות אדמות בתוך או בקרבת 56 התנחלויות ומאחזים, שלצורך גישה אליהן דרוש "תיאום מוקדם". שטחים אלה מוגדרים כ"שטחים צבאיים סגורים" והגישה אליהם מותרת רק לבעליהם הפלסטיניים ורק במועדים ספציפיים, בעיקר בעונות המסיק והחריש. אף שמטרתם המוצהרת של נהלים אלה היא להגן על חקלאים פלסטינים ורכושם, 26 ממתקפות המתנחלים שהסתיימו בנפגעים או בפגיעה ברכוש תועדו השנה בשטחים המצריכים "תיאום מוקדם".

נפת שכם נותרה האזור שבו הפגיעה מאלימות מתנחלים היא הקשה ביותר – 40% מהתקריות בשנת 2018 (86 תקריות), מרביתן בשטחים המקיפים את ההתנחלות יצהר והמאחזים הצמודים אליה.[4] אחרי נפת שכם נמצאת נפת חברון ובה 17% מהתקריות ונפת רמאללה ובה 16% מהתקריות. אחד ממוקדי ההתלקחויות בנפת רמאללה הוא המאחז עדי עד, שזוהה כמקור ללפחות שמונה מתקפות שפגעו בעיקר בחקלאים מהכפר תורמוסעיא.

עימותים עם כוחות ישראליים

הנתונים שהובאו לעיל אינם כוללים תקריות של פשיטות מתנחלים על יישובים פלסטיניים וכניסות לאתרים דתיים בתוכם, שהנפגעים או הנזק בהן לא נגרמו על ידי המתנחלים עצמם: רבות מתקריות אלו יצרו חיכוכים בין מתנחלים לפלסטינים, ואלה הביאו להתערבות של כוחות ישראליים ובעקבותיה לעימותים עם תושבים מקומיים.

מאז תחילת 2018 התרחשו 37 פשיטות/כניסות של מתנחלים שעוררו עימותים עם כוחות ישראליים, אשר בהם נהרגו שני פלסטינים ונפצעו 446 פלסטינים נוספים (ראו מקרה מבחן העוסק במקרה המוות האחרון, באוקטובר 2018). בשנת 2018 חלה עלייה משמעותית, לעומת שנים קודמות, בממוצע החודשי של עימותים עם כוחות ישראליים בעקבות פשיטות/כניסות מתנחלים.

פגיעת פלסטינים במתנחלים ואזרחים ישראלים אחרים

מאז תחילת 2018 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (על סמך דיווחים באמצעי התקשורת הישראליים) 144 אירועים בסך הכול שבהם פלסטינים פצעו מתנחלים ואזרחים ישראלים אחרים בגדה המערבית או גרמו נזק לרכוש בבעלותם. כממוצע חודשי, נתון זה נמוך ב־33% מהממוצע החודשי לשנת 2017 (21 תקריות בחודש).

למרות הירידה במספר התקריות, בשנת 2018 גדל מספר ההרוגים מקרב מתנחלים ואזרחים ישראליים אחרים: בעשרת החודשים הראשונים של 2018 נהרגו שבעה בני אדם, לעומת שלושה בכל שנת 2017. הפיגוע הקטלני האחרון התרחשה ב־7 באוקטובר, כשפלסטיני שהועסק באזור התעשייה בהתנחלות ברקן ירה למוות בגבר ואישה ישראלים ופצע אישה נוספת.

כמה מהשיאים שתועדו השנה באלימות מתנחלים נגד פלסטינים התרחשו יומיים או שלושה אחרי תקריות שבהן הרגו פלסטינים מתנחלים, ויש להניח שבוצעו כנקמה.

פלסטינים שנפצעו מידי כוחות ישראליים לאחר פשיטות/כניסות של מתנחלים בינואר עד אוקטובר 2018 על פי יישוב

תקריות אחרות במעורבות מתנחלים במהלך החודש כללו השחתת מכוניות וריסוס של כתובת נאצה. בכמה מהדיווחים באמצעי התקשורת יוחסו תקריות אלה לנוהג המכונה "תג מחיר", שנועד לגבות מפלסטינים מחיר על פינוי – על ידי הרשויות הישראליות – של מבנים במאחזים. מאז תחילת 2018 בוצעו כמה הריסות ופינויים במספר מאחזים קטנים בנפת שכם, המיושבים במתנחלים צעירים קיצוניים.[5]

פערים במיצוי דין

ככוח הכובש מוטלת על ישראל המחויבות להגן על אזרחים פלסטינים מכל מעשי אלימות או איומים באלימות, לרבות בידי מתנחלים, ולהבטיח חקירה יעילה של מתקפות ומיצוי הדין עם מבצעיהן. הכשל לעשות כן מהווה זה מכבר מקור לחשש בקהילה ההומניטרית בשטח הפלסטיני הכבוש, וסבורים כי הוא תורם לרמות הגבוהות והמתמשכות של אלימות מתנחלים.

בדוח שפורסם באוקטובר 2018 קבע משרד המשפטים הישראלי: "בשנים האחרונות עשו הרשויות הישראליות מאמצים ניכרים לקדם את אכיפת החוק בגדה המערבית, אשר [...] כללו הקמת כוח משימה ייעודי, הקצאות כספים מוגדלות ותוספת כוח אדם מקצועי."[6] לפי הדוח, בין ינואר ליולי 2018 פתחה משטרת ישראל בסך הכול ב־35 חקירות הקשורות לאלימות מתנחלים נגד פלסטינים, שארבע מהן הובילו להגשת כתב אישום נגד חשודים, ארבע נסגרו והיתר עדיין מתנהלות.

לפי נתוני ארגון זכויות האדם הישראלי "יש דין", מתוך 185 חקירות שאחריהן עקב הארגון, אשר נפתחו בין 2014 ל־2017 והגיעו לשלב סופי, רק 21, שהם 11.4%, הובילו להעמדת העבריינים לדין, ואילו 164 התיקים הנותרים נסגרו בלא הגשת כתב אישום.[7] השיעור המקביל של הגשת כתבי אישום לתקופה שבין 2005 ל־2013 היה 7.5% (73 מתוך 978 חקירות).

חששות בדבר היעדר מיצוי דין קיימים הן ביחס למתקפות נגד פלסטינים ורכושם, והן ביחס להשתלטות של מתנחלים על אדמות פלסטיניות פרטיות וציבוריות (או "אדמות מדינה"). אכיפת החוק נגד מקרי השתלטות כאלה הייתה מינימלית, ובמרבית המקרים הצריכה התדיינות משפטית נרחבת בבתי המשפט הישראליים. בשנים האחרונות אימצו הרשויות הישראליות מספר רכיבי מדיניות שמטרתם להכשיר בדיעבד (מתוקף המשפט הישראלי) השתלטות על אדמה פלסטינית.

מאז 2011, לפחות 29 מאחזים לא מורשים שנבנו על אדמה שהרשויות הישראליות סיווגו כאדמת ציבור קיבלו היתרי בנייה בדיעבד, או נמצאים כעת בתהליך מתן הרשאה. בינואר 2017 העבירה הכנסת הישראלית חוק המתיר הפקעה של אדמת פרטיות פלסטיניות שמתנחלים השתלטו עליהן ובנו עליהן, בתנאי שקיבלו את תמיכתן המפורשת או המשתמעת של הרשויות; בית המשפט העליון הקפיא את יישום החוק בעקבות עתירות שערערו על חוקיותו מתוקף המשפט הבינלאומי והמשפט (החוקתי) הישראלי.

בכל האמור באלימות מתנחלים, לאישור הרשמי מצד הרשויות הישראליות להשתלטות הלא חוקית של מתנחלים על אדמה פלסטינית נודעות שתי השלכות עיקריות. ראשית, מדיניות זו אפשרה את ההתבססות והצמיחה של מאחזים, שחלקם נחשבים זה מכבר למקור למתקפות נגד פלסטינים.[8] שנית, דומה כי אישור רשמי מקדם אווירה של פטור מעונש, העלולה לתרום אף היא לאלימות מתנחלים.

מתן מענה לאלימות מתנחלים

אלימות מתנחלים פוגעת בביטחונם הפיסי ובמחייתם של פלסטינים בחלקים שונים של הגדה המערבית. גורמים הומניטריים מבקשים לתת על כך מענה במתן הגנה וצורות סיוע אחרות, לרבות לקבוצות חלשות ופגיעות כמו ילדים ונשים. התערבויות הומניטריות כוללות הצבת נוכחות הגנתית באזורים בסיכון גבוה; מתן תמיכה פסיכו־חברתית לקורבנות; התקנת תשתית הגנתית; תיעוד של מקרים; ייעוץ משפטי; ותמיכה במחיה.

כך למשל, ארגון Première Urgence Interntionale, ארגון לא ממשלתי המספק סיוע והגנה בגדה המערבית, תיקן לאחרונה כביש בכפר בורין (נפת שכם), קהילה הנפגעת באופן קשה במיוחד מאלימות מתנחלים ממאחזים הסובבים את ההתנחלות יצהר. הכביש המקורי, שחיבר שש משפחות המתגוררות בעיבורי בורין עם יתר הכפר, היה מסוכן ולא התאים לתנועת כלי רכב, והותיר את המשפחות פגיעות יותר בעת מתקפות מתנחלים. חידוש הכביש הקל על תושבים אחרים להגיע במהירות לאזור בעת מתקפת מתנחלים, ואפשר פינוי מהיר של מי שנפצעו במתקפות או בעימותים עם כוחות ישראליים בעקבות מתקפות.

אלימות מתנחלים והרחבת התנחלויות

הקמת התנחלויות והרחבתן המתמשכת היא אחד הגורמים המרכזיים לפגיעות הומניטרית. היא שוללת מפלסטינים את רכושם ומקורות מחייתם, מגבילה גישה לשירותים ויוצרת שורה של איומים הגנתיים שיצרו בתורם ביקוש לסיוע ולהגנה מהקהילה ההומניטרית.

סדרה של מקרי מבחן שהתפרסמו בירחון ההומניטרי בין נובמבר 2016 לפברואר 2017 מצביעה על כך שלפחות בכמה מקרים אלימות מתנחלים אינה אקראית, אלא נובעת ממאמץ מחושב להרחבה בפועל של התנחלויות.

מקרי המבחן מעלים את האפשרות שאלימות והפחדה, שאליהן מיתוספים סוגים שונים של הגבלות גישה המיושמות בעת ובעונה אחת על ידי מתנחלים וכוחות ישראליים, צמצמו או סילקו את הנוכחות הפלסטינית בשטחים מסוימים, ואפשרו הרחבת התנחלויות. הגבלות אל כוללות הצבת חסמי דרכים ומחסומים; הטלת איסור על כלי רכב פלסטיניים לנסוע בכבישים; הגדרת שטחים כסגורים למטרות צבאיות או "שמורות טבע"; גידור של אדמות בבעלות פרטית פלסטינית; ודרישה מפלסטינים ל"תיאום מוקדם" לצורך גישה לאדמות חקלאיות.

אלימות מתנחלים והרחבת התנחלויות: המקרה של מרכז נפת רמאללה

ממצאי מחקר שפורסם בגיליון דצמבר 2016 של הירחון ההומניטרי הדגישו את הדינמיקה שמאחורי הרחבה בפועל של התנחלויות בשטחים המקיפים את ההתנחלויות טלמון ונחליאל, שבמרכז נפת רמאללה. המחקר מצא כי השטח שעליו חולשות ההתנחלויות, ואשר גישת פלסטינים אליו נתונה להגבלות חמורות או בלתי אפשרית, גדול כמעט פי 2.5 מהגבולות המוניציפליים הרשמיים שקבעה ישראל להתנחלויות אלה (15,100 לעומת 6,200 דונם). על פי רשומות ישראליות רשמיות, יותר ממחצית השטח שבתוך גבולות־בפועל אלה הוא בבעלותם הפרטית של פלסטינים משישה כפרים בסביבה: ביתילו, ראס כרכר, אל־ג׳אניה, דיר עמאר, מזרעה אל־קיבלייה וכובר, שבהם מתגוררים כ־20 אלף פלסטינים.

בשנתיים שחלפו מאז פורסם המחקר התבססו עוד יותר הרחבת ההתנחלויות והשליטה בפועל בשטח, בצד רמות מתמשכות של אלימות מצד מתנחלים כלפי פלסטינים ורכושם. לתופעות אלו נודעו השלכות מזיקות על מחייתם של הפלסטינים בקהילות הנפגעות ועל ביטחונם.

במשך תקופה זו אישרו הרשויות הישראליות תוכניות מתאר לשלושה מאחזי מגורים לא מורשים, שהוקמו בשנים קודמות בתוך הגבולות בפועל של נחליאל וטלמון, לבנייה או ל"הכשרה" בדיעבד של כ־460 יחידות דיור.[9] כן נמשך פיתוחם של מעיינות מים באזור כאתרי תיירות. באחד מחמשת המעיינות שעליהם השתלטו מתנחלים בעבר (עין מסרג׳ שעל אדמת הכפר אל־ג׳אניה) הוצבו כמה קרוואנים חדשים ותועדו מספר תקריות של הטרדת חקלאים פלסטינים בשטח. כל אלה הגבילו עוד יותר את יכולתם של חקלאים ורועים פלסטינים להשתמש במעיינות אלה להשקיית אדמות ובעלי חיים.

מאז תחילת 2018 החלו מתנחלים לסלול, בלא היתרי בנייה או הרשאה רשמית, שני כבישים חדשים על אדמה השייכת לתושבי הכפרים מזרעה אל־קיבלייה וראס כרכר (ראו מפה): העבודה על הכביש במזרעה אל־קיבליה הופסקה בעקבות צו בית משפט, ואילו הבנייה על אדמת ראס כרכר נמשכת. במהלך העבודות בראס כרכר השתלטו מתנחלים על שטח בגודל כעשרה דונם ונטעו עליו כ־500 שתילי זיתים.

התפתחויות אלה עוררו הפגנות מחאה סדירות בשני הכפרים, שרבות מהן התפתחו לעימותים עם כוחות ישראליים ומתנחלים. בתקרית האחרונה באל־מזרעה אל־קיבלייה, ב־26 באוקטובר, ירו חיילים ישראלים למוות בפלסטיני בן 33 אחרי שמתנחלים פשטו על הכפר במהלך הפגנה. בשני הכפרים נפצעו בסך הכול 118 פלסטינים, 28 מהם ילדים, מאז פברואר 2018.

אף שהגורם המיידי להפגנות היה בניית הכביש על ידי המתנחלים, תושבים מקומיים דיווחו למשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים כי עיקר החשש הוא מפני המגמה המצטברת של השתלטות מתנחלים על אדמות, הבולעת בהדרגה את כל אדמתו של הכפר.

ובינתיים אלימות מתנחלים ממשיכה לפגוע בגישת פלסטינים לשטחים המקיפים את ההתנחלויות נחליאל וטלמון. מאז ינואר 2017 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים בשטח זה 23 תקריות שגרמו לנפגעים פלסטינים או לנזק לרכוש פלסטיני. הנזק לרכוש שגרמו מתנחלים כלל השחתה של כ־220 עצי ושתילי זית, באר מים ועשרות כלי רכב; גניבת יבולים; ריסוס כתובות אנטי־פלסטיניות; ויידוי אבנים על חקלאים ובתים פלסטינים. יש לציין כי ארבע מהתקריות כללו פשיטות והשחתת רכוש בשטח B בשלושה מכפרים הנפגעים (ראס כרכר, אל־מזרעה אל־קיבלייה וכובר).