חומסה אל־בקייעה | עדכון בזק מס׳ 1

דגשים

• במהלך שתי תקריות מרכזיות שהתרחשו בימים האחרונים, כוחות ישראליים הרסו או תפסו ולקחו 46 מבנים בקהילה הבדואית פלסטינית חומסה אל־בקייעה שבבקעת הירדן, והותירו 60 בני אדם, 35 מהם ילדים, עקורים ובסכנת העברה בכפייה. רבים מהמבנים שנפגעו נרכשו במימון תורמים וניתנו כמענה להריסות/תפיסות המוניות קודמות.
• לאחר התקרית האחרונה, ב־3 בפברואר, הצליחו הרשות הפלסטינית ומספר ארגונים הומניטריים להושיט למשפחות העקורות סיוע הומניטרי (לרבות אוהלים). כמה מאוהלים אלה נתפסו על ידי הרשויות הישראליות.  
• תושבי הקהילה, לרבות פעוטות, שוהים כעת באוהלים שסוכנות הומניטרית הצליחה לספק להם בשעות אחר הצהריים המוקדמות של 4 בפברואר. תנאי החורף הקשים ומגפת COVID-19 המתמשכת הופכים אותם לפגיעים יותר. כעת מתבצע אומדן של צרכים הומניטריים שטרם מצאו מענה, אף שהצבא הישראלי הכריז על האזור "שטח סגור". ב־4 בפברואר הצטרפו בכירים באו״ם לביקור של נציגי האיחוד האירופי בקהילה.

סקירת מצב

חומסה אל־בקייעה היא קהילה פלסטינית בדואית הממוקמת בשטח C, בצפון בקעת הירדן (ראו מפה). בני הקהילה, שנעקרו במקור כתוצאה ממלחמת 1948, השתקעו בהדרגה ביישוב קבוע יותר במיקומם הנוכחי בבקעת אל־בקייעה, בשל הרחבת התנחלויות והגבלות שהוטלו על גישתם לשטחי מרעה. מרבית הקהילה שוכנת בשטח שהוגדר "שטח אש" ויועד לאימונים צבאיים ישראליים, שאסור לפלסטינים לגור בו או לגשת אליו. הקהילה מסתמכת למחייתה בעיקר על גידול בעלי חיים.

בשטחים שהוגדרו שטחי אש, המשתרעים כמעט על פני 30% משטח C, שוכנות 38 קהילות בדואים ורועים, המונות בסך הכול יותר מ־6,200 נפש. קהילות אלה הן בין הפגיעות והחלשות ביותר בגדה המערבית, וגישתן לשירותי חינוך ובריאות, ולתשתית מים, תברואה והיגיינה מוגבלת. מאז שנת 2012 נעקרה הקהילה זמנית פעמים רבות, כדי לאפשר לרשויות הישראליות לבצע אימונים צבאיים בקרבת מקום; משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים תיעד במהלך תקופה זו יותר מ־50 תקריות כאלה.

בין 2007 ל־2017 ניתנו צווי הריסה נגד כל המבנים בחומסה, בנימוק של היעדר היתרי בנייה ישראליים. לפלסטינים כמעט בלתי אפשרי להשיג היתרים כאלה, זאת בשל משטר התכנון המגביל והמפלה המיושם בשטח C, שאינו מתיר לתושבים אלא הזדמנויות מועטות ביותר לבנייה בהיתר. לדברי עורך הדין שהרשות הפלסטינית מינתה לטפל בתיק זה, כל האפשרויות המשפטיות והתכנוניות מוצו על ידי הקהילה השוכנת בשטח האש.

חומסה אל־בקייעה ידעה ארבעה אירועי הריסה/תפיסה המוניים, שכללו בין היתר מתקני מים, היגיינה או תברואה ומבנים ששימשו לחקלאות ואשר הריסתם פגעה בגישת התושבים למחייה ולשירותים. בהריסה הראשונה, שהתרחשה בשנת 2014, נהרסו 14 מבנים, בהם שישה במימון תורמים. ב־3 בנובמבר 2020, בתקרית העקירה בכוח הנרחבת ביותר שתועדה בשנים האחרונות, נעקרו 73 בני אדם, בהם 41 ילדים. המבנים שנהרסו שימשו למגורים, למים, תברואה והיגיינה ולגידול בעלי חיים, ו־29 מתוכם ניתנו כסיוע הומניטרי.

בשתי התקריות בימים האחרונים נעקר בקהילה כל מי שגר בתוך שטח האש. ב־1 בפברואר תפס המנהל האזרחי הישראלי 25 מבנים, בהם 21 מבנים במימון תורמים, וגרם לעקירתם של 55 בני אדם, 32 מהם ילדים. המנהל האזרחי הודיע לקהילה כי הוקצה להם אתר חלופי שאליו יוכלו לעבור, ליד הכפר עין שיבלי ("אתר מוצע להעברה" במפה), במרחק נסיעה של 15 ק״מ, ושם יושבו להם המבנים שנתפסו. כן מסר המנהל האזרחי שאם הקהילה לא תציית תוך 24 שעות לבקשה לעבור לאתר זה, יפנה המנהל האזרחי את המבנים הנותרים באותו חלק של חומסה אל־בקייעה הממוקם בשטח האש.

ב־3 בפברואר המנהל האזרחי, בליווי הצבא, תפס או הרס 21 מבנים נוספים בחומסה אל־בקייעה, בנוסף על מבנים ומכלי מים שנרכשו במימון תורמים וטרם הורכבו. כ־60 בני אדם, בהם 35 ילדים, נעקרו, רובם בפעם השנייה תוך 48 שעות.

הריסות, עקירה וסכנת העברה בכפייה

למרות איתותים על כך שבמהלך המגפה ירסנו את המדיניות המיושמת זה זמן רב, של הריסת מבנים פלסטיניים מאוכלסים, בשנת 2020 הרשויות הישראליות הרסו, תפסו או אילצו בני אדם להרוס 848 מבנים פלסטיניים בגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, גידול של 36% לעומת שנת 2019. מאז תחילת 2021 הרשויות הישראליות הרסו, תפסו או אילצו אנשים להרוס לפחות 152 מבנים בבעלות פלסטינית, הריסות שהביאו לעקירתם של יותר מ־180 בני אדם, כ־100 מהם ילדים.

המשפט ההומניטרי הבינלאומי מחייב את הכוח הכובש להגן על אוכלוסיית השטח הכבוש, להבטיח את רווחתה ושלומה, וכן את כיבוד זכויות האדם שלה. כל הרס של רכוש בידי הכוח הכובש אסור בתכלית, אלא אם פעולות צבאיות מחייבות זאת לחלוטין, מצב שאיננו רלוונטי בגדה המערבית, שנכון לעכשיו לא מתנהלים בה מעשי איבה פעילים. הרס נרחב של רכוש הוא הפרה חמורה של אמנת ג׳נבה הרביעית ועלול אף להוות פשע מלחמה. למעט לצורך ביטחונה של האוכלוסייה או משיקולים צבאיים חיוניים, המשפט ההומניטרי הבינלאומי אוסר גם על העברת אוכלוסייתו של שטח כבוש בלא הסכמתם האמיתית והמושכלת של בני האדם הנפגעים, יהא אשר יהא המניע לכך. הסכמה אינה נחשבת אמיתית בסביבה המאופיינת בשימוש או באיום בשימוש בכוח גופני, כפייה, פחד מפני אלימות או כורח. בהיעדר הסכמה כזו ההעברה נחשבת העברה בכפייה ומהווה הפרה של אמנת ג׳נבה הרביעית.

מענה הומניטרי

במענה על ההריסה/תפיסה הראשונה מיהרה הקהילה ההומניטרית לבצע:

• אומדן משותף של צרכים הומניטריים ואומדן הריסות.
• חלוקה מהירה של מחסי חירום, סלי מזון ופריטים שאינם מזון, שניתנו על ידי ארגון הומניטרי והרשות הפלסטינית. 

כעבור יומיים, ב־3 בפברואר, רוב הסיוע שחולק נתפס ו/או ניזוק בסבב התפיסות השני. בשלב זה נערך אומדן צרכים נוסף, כדי לקבוע את מלוא ההיקף של הצרכים ההומניטריים, וכן חולקו שוב מחסי חירום בסיסיים, סלי מזון ופריטים שאינם מזון, בנוסף על סיוע מסוים במזומן.

ב־4 בפברואר ביקרו במקום נציגים מהקהילה הדיפלומטית. המשתתפים הצליחו להגיע לאתר ההריסות ולפגוש בחברי הקהילה.