השלכות הפילוג מבית על השירותים המוניציפליים ברצועת עזה

הסכסוך הפוליטי בן עשר השנים בין חמאס ברצועת עזה לרשות הפלסטינית בגדה המערבית, בצד המצור שמטילה ישראל ופרצי מעשי איבה חוזרים ונשנים, ממשיכים לגרום לשיבושים קשים במתן שירותים בסיסיים בעזה, לרבות השירותים שמספקות 25 העיריות ברצועה. עיריות אלה מתמודדות עם קשיים כבדים בעמידה במחויבויותיהן כלפי אוכלוסייה שגודלה מתקרב לשני מיליון, הדחוסה באחד האזורים היותר צפופים ומוגבלים בעולם.

העיריות מוסמכות למלא 27 תפקידים ישירים, רגולטוריים ופיקוחיים, לרבות מתן וניהול של שירותים בסיסיים בתחומי ההיגיינה הציבורית, תחזוקת התשתית והסביבה, ולעתים אסונות טבע או אסונות מעשה ידי אדם.[i] לפני 2007 הצליחו העיריות במידה רבה לממן שירותים אלה ממיסים מקומיים, לרבות היתרי בנייה, תשלומי איסוף פסולת ביתית, מים ותברואה, קנסות חנייה ורישיונות לשווקים ולבתי מטבחיים.

בעשר השנים האחרונות ניכרה ירידה מתמשכת בהכנסות המוניציפליות, ולעומתה גידול דרמטי בחובות בשל פגיעת המצור הישראלי, אי־תשלום על שירותים, והיעדר שיתוף פעולה יעיל בין הרשויות בעזה ובגדה המערבית. תפקודי העיריות נפגעו עוד יותר בשל הגבלת המימון הבינלאומי עקב שיקולים מדיניים, לרבות חקיקה נגד טרור. את השירותים המוגבלים שמספקות העיריות, ובמיוחד בתחומי המים, התברואה ותחזוקת הכבישים, מממנת הקרן המוניציפלית לפיתוח והלוואות.[ii] כך למשל, בשנה שעברה הקצתה הקרן המוניציפלית לפיתוח והלוואות 20 מיליון אירו; כן ניתן סכום נוסף של 22 מיליון דולר על מנת להקל הפסדים מוניציפליים המוערכים ב־58.6 מיליון דולר, ונובעים ממעשי האיבה ב־2014.

השסע הפוליטי עיכב קשות תשלום משכורות לעובדים, וגרם להקפאה של שכירת עובדים שפגעה קשות בתפקוד העיריות. כ־4,400 אנשי סגל מועסקים על ידי העיריות, כמחציתם בעיריית העיר עזה, שהיא לבדה מספקת שירותים ליותר משליש מאוכלוסיית עזה. עובדי מרבית העיריות לא קיבלו משכורות זה שבעה או שמונה חודשים, וגם תשלומי הפנסיה והביטוח הרפואי שלהם לא שולמו. משכורות עובדים מהוות 80%-60% בקירוב מהתקציבים המוניציפליים. בשנים האחרונות השתמשו עיריות בהכנסותיהן המוגבלות לשלם לעובדיהן משכורות חלקיות ולסבסד שירותים מסוימים. העיריות לא היו מסוגלות לשכור את כ־120 העובדים החדשים הדרושים מאוד בתחומי התכנון העירוני, מערכת מידע גיאוגרפי, וניהול מידע.

במשרד הממשל המקומי, המסדיר את תפקוד העיריות, לא קיבלו 62 מתוך 119 עובדים משכורות שוטפות מאז אפריל 2014. מבין אלה נשכרו 50 על ידי הרשויות בפועל בעזה בין יולי 2007 לאוגוסט 2014, ו־12 נוספים מונו על ידי הרשות הפלסטינית ברמאללה, אבל משכורותיהם קוצצו. 14 אנשי סגל נוספים ממשיכים לקבל משכורות סדירות מרמאללה, אבל לא עבדו מאז 2007.

עבודתה של ועדת החירום לענייני מזג אוויר חורפי, בראשות המשרד לממשל מקומי, נפגעה בשל משאבים מוגבלים והיעדר סמכויות ביצוע, הנובע מהפילוג המדיני. עובדה זו מאתגרת במיוחד בעתות משבר, כמו מקרי חירום העלולים להתרחש בתנאי מזג אוויר חורפי.

כתוצאה מתרחיש זה, רשתות מים ותברואה מוניציפליות לא שודרגו או תוחזקו. אלפי משקי בית בוואדי עזה, ואדי אל־סלקה, אל־מור׳רקה, אל־מוסאדר, א־זאנה, בני סואיילה, אל־קרארה, א־שוקה, אל־מר׳אזי מזרח ואל־בורייג׳ אינן מחוברים לרשתות ביוב ציבוריות ומשפחות נאלצות לבנות בתוך הבתים בורות ספיגה, העלולים להיות לא בטיחותיים. בשל מחסור בביוביות, העיריות באזורים אלה מתמודדות עם קושי קיצוני בסיוע למשפחות לרוקן את בורות הספיגה. מצב זה יוצר סיכונים משמעותיים לבריאות הציבור.

היעדר כלי רכב חדשים, חלפים ודלק אילץ עיריות רבות להסתייע בעגלות רתומות לחמורים, המסייעות באיסוף כ־1,750 טונות האשפה המוצקה המיוצרת בעזה מדי יום. עיריות מסוימות מבצעות תיקוני חירום, אבל לא תחזוקה שיטתית, ועשרות מיזמי פיתוח תשתית חיוניים לא יושמו. כל מטלה המצריכה תקציב השקעה תלויה במימון חוץ, שהגבלות נגד טרור מקשות על העיריות להשיגו. מאז 2013 קיבלו עיריות מהאו״ם (בתיאום משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים) אספקת חירום של דלק בהיקף של בין 100 אלף ל־150 אלף ליטר בחודש, על מנת להבטיח פינוי אשפה בעתה.

כדי להמשיך לספק שירותי קו ראשון, לרבות בעתות חירום, ולקיים, לשקם ולשפר שירותים שסבלו מעיקר הנזק של שנים ארוכות של היעדר השקעה וסכסוך, זקוקות העיריות ברצועת עזה לתוכנית תמיכה רב־מימדית. וכדי שזה יקרה יש ליישב חילוקי דעות מדיניים ולהבטיח גישה למשאבים חיוניים, לרבות אלה המוגבלים על ידי מדיניות ישראלית.