צווי הפינוי ההמוניים בעזה חונקים את מאמצי ההישרדות ומגבילים באופן חמור את פעולות הסיוע

הודעה מאת מוהנד האדי, המתאם ההומניטרי לשטח הפלסטיני הכבוש

צווי פינוי המוניים שהוצאו בזה אחר זה על ידי הכוחות הישראליים במהלך פעולות האיבה גרמו לעקירתם של 90% מתושבי רצועת עזה מבתיהם מאז אוקטובר 2023, לעתים קרובות כמה פעמים, תוך סיכונם ושלילת גישתם לאמצעי קיום החיוניים להישרדותם. במהלך חודש אוגוסט לבדו פרסמו הכוחות הישראליים 12 צווי פינוי – בממוצע אחת ליומיים – ואלה אילצו עד כרבע מיליון בני אדם לעזוב פעם נוספת את המקומות שבהם שהו.

רק אתמול ניתנה הוראה לרבבות אזרחים בארבע שכונות בדיר אל-בלח ובח׳אן יונס לעזוב. עובדי סיוע הומניטרי מכמה סוכנויות או"ם וארגונים לא ממשלתיים נפגעו גם הם, יחד עם משפחותיהם. עובדי סיוע ממלאים תפקיד קריטי בתמיכה בעקורים פלסטינים אחרים.

אם צווי הפינוי נועדו להגן על אזרחים, הרי שלמעשה הם גורמים לתוצאה ההפוכה בדיוק. הם מאלצים משפחות לברוח שוב, לעתים קרובות תחת אש ועם מעט החפצים שהעקורים יכולים לשאת עימם, לאזור מצטמק, צפוף, מזוהם, עם שירותים מוגבלים, אשר ¬– כמו שאר חלקי עזה ¬– אינו בטוח. גישתם העקורים לשירותים החיוניים להישרדותם נשללת מהם. כלולים בכך מתקנים רפואיים, מקלטים, בארות מים ואספקה הומניטרית.

אספקת המים בדיר אל-בלח ירדה ב-70% לפחות עקב השבתת משאבות ומפעלי התפלה הנמצאים בתוך אזורים שיועדו לפינוי. מחסור חמור בכלור לחיטוי מים, עם עתודות שצפויות להספיק רק לחודש נוסף אחד, מהווה כר פורה למחלות, דלקות עור, צהבת נגיפית מסוג A, וכעת גם פוליו.

אזרחים ואזרחיות מותשים ומפוחדים, מטורטרים ממקום חרב אחד למשנהו, בלי שנראה לכך סוף באופק.

המצב הזה לא יכול להימשך.

המשפט ההומניטארי הבינלאומי תובע מהצדדים להגן על אזרחים ולספק את צורכיהם החיוניים. הפעולות הנחוצות כעת ברורות כשם שהן דחופות: להגן על אזרחים, לשחרר את בני הערובה, לאפשר גישה הומניטרית, להסכים על הפסקת אש.