נפגעים נוספים במהלך "צעדת השיבה הגדולה" בעזה

* מאמר זה נכתב על ידי נציבות זכויות האדם של האו״ם בעזרת ארגונים שותפים לכוח המשימה לענייני הגנה.

סטודנט באמצע שנות העשרים לחייו נורה על ידי כוחות ישראליים בעת שהשתתף בהפגנה ליד הגדר בין עזה לישראל, ב־6 באפריל 2018, ונפצע בירכו השמאלית. הפצוע עמד במרחק של כ־40-30 מטר מגדר התיל שבשטח עזה, והצית צמיג יחד עם מפגינים אחרים. "זו הייתה הפעם הראשונה שהשתתפתי בהפגנה", הוא אמר. "לא הרגשתי שאני בסכנה כי הייתי בתוך עזה. לא שמעתי שום אזהרות מהחיילים הישראליים כלפינו, אבל פתאום נפלתי לקרקע והתחלתי לדמם".

כשאושפז בעזה הסתבר שמצבו כה חמור עד שבהמשך נאלצו לקטוע את רגלו השמאלית. הסטודנט נותר במחלקת טיפול נמרץ כשהוא במצב אנוש, וסבל מסיבוכים בתר־ניתוחיים, בהם זיהום חמור. כתוצאה מכך הופנה לטיפול בבית חולים בגדה המערבית והגיש בקשה, כנדרש, להיתר ישראלי לצאת את עזה. האישור של בקשת ההיתר שלו על ידי הרשויות הישראליות התעכב, ולכן לא יכול היה לצאת את עזה בזמן לתור שנקבע לו. בעקבות התערבות משפטית של ארגון אל־מיזאן לזכויות האדם[1] אישרו הרשויות הישראליות את הבקשה להיתר יציאה. אחרי שקיבל טיפול ראשוני בגדה המערבית חזר הסטודנט לעזה וכעת ממתינה לו דרך ארוכה עד להחלמה. נקבע לו תור נוסף לתחילת אוקטובר במרכז רפואי בגדה המערבית, להתאמת גפה תותבת ולשיקום. גם הפעם לא הצליח הסטודנט לצאת את עזה לקבלת טיפול, משום שהטיפול של הרשויות הישראליות באישור הבקשה שלו להיתר יציאה התעכב, והבקשה עדיין תלויה ועומדת.

כפי שדיווח ארגון הבריאות העולמי, עד 21 באוקטובר 2018 בוצעו בעזה 86 ניתוחי קטיעה בני אדם שנפצעו במהלך הפגנות, בהם 15 ילדים.[2] סינון ראשוני מצביע על כך שכ־1,200 מטופלים יזדקקו לשיקום גפיים ארוך־טווח שעלול לכלול עד שבעה ניתוחים ושיקום וטיפול נרחבים למשך עד שנתיים.[3] שירותים רבים אינם זמינים בעזה משום שמערכת הבריאות עמוסה כבר עתה מעבר ליכולתה ואינה מסוגלת להתמודד עם הזרם העצום של נפגעי טראומה; ניתוחים אלקטיביים נדחו ומטופלים נפגעי טראומה משוחררים מוקדם מדי.

עד לסוף אוקטובר אישרו הרשויות הישראליות רק 74 מ־335 הבקשות להיתרי יציאה (22%) עבור פלסטינים שנפצעו בהפגנות "צעדת השיבה הגדולה" וזקוקים לטיפול רפואי מחוץ לעזה, שעלותו תשולם על ידי הרשות הפלסטינית.[4]

ובינתיים, הסטודנט מנסה להתמודד עם מצבו החדש: "קשה להחלים מהתנסות כזו, הן גופנית והן רגשית," הסביר.

התוכנית העזתית לבריאות הנפש בקהילה תומכת בו ומעניקה לו תמיכה נפשית ופסיכו־חברתית. התוכנית זיהתה בקרב מפגינים ובני משפחותיהם, שרבים מהם אינם מסוגלים להרשות לעצמם לקנות תרופות עבור פציעותיהם, רמות גבוהות של טראומה, דיכאון וחרדה.

ארגונים שותפים אחרים לכוח המשימה לענייני הגנה המתמחים בהגנה על ילדים, תמיכה בבריאות הנפש ותמיכה פסיכו־חברתית סיפקו עזרה ראשונה פסיכולוגית ללפחות 7,124 פצועים ומשפחותיהם, לרבות לפחות 2,084 ילדים. ל־949 מהם, בהם 461 ילדים, ניתנו שירותי מומחים בתחום בריאות הנפש והתמיכה הפסיכו־חברתית, ו־291 ילדים שנפצעו הופנו לשירותי ניהול טיפול. המענה נמוך בהרבה מהצרכים, מאחר שעל פי הערכות יותר מ־52 אלף בני אדם, בהם יותר מ־26 אלף ילדים, נזקקים לסיוע בתחום בריאות הנפש והתמיכה הפסיכו־חברתית בעקבות אלימות שחוו ליד הגדר.

מאז תחילתן של הפגנות "צעדה השיבה הגדולה" ב־30 במרס 2018 ועד לסוף אוקטובר, נהרגו במהלך ההפגנות 171 פלסטינים, בהם 33 ילדים. 57 בני אדם נוספים, עשרה מהם ילדים, נהרגו בהקשרים אחרים, לרבות מתקפות פלסטיניות, תקיפות אוויריות ישראליות וניסיונות הסתננות לשטח ישראל, זאת על פי מידע שאסף משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים. חייל ישראלי נהרג מירי של צלף פלסטיני. 24,362 פלסטינים בסך הכול נפצעו, כמעט רבע מהם ילדים, בהם 5,866 בני אדם (24%) שאושפזו לאחר שנפצעו מתחמושת חיה. ארבעים ישראלים בסך הכול נפצעו.

לדברי ארגון הבריאות העולמי,[5] עד 6 באוקטובר 2018 נהרגו שלושה עובדי רפואה ו־462 נפצעו ב־270 תקריות מתועדות נגד אנשי סגל רפואי ומתקני רפואה; 75 אמבולנסים, חמישה כלי רכב נוספים של שירותי הבריאות ושני מתקני רפואה ניזוקו גם הם.[6]

ארגונים שותפים לכוח המשימה לענייני הגנה מסרו שוב ושוב כי מתוקף המשפט הבינלאומי לכל הפלסטינים, לרבות ילדים, הזכות לחופש הביטוי וחופש ההפגנה. הרשויות ישראליות והפלסטיניות נדרשות לכבד את חופש ההתאגדות והביטוי של כל הפלסטינים, להגן עליו ולקיימו.[7]

מקורות ישראליים מסרו שבחודש ספטמבר ואוקטובר הפכו ההפגנות לאורך הגדר אלימות יותר, ולוו ביידוי מוגבר של בקבוקי תבערה ורימונים מאולתרים, הפרחה של עפיפוני ובלוני תבערה,[8] וניסיונות של מפגינים פלסטינים לפרוץ את הגדר.

גם אם מביאים בחשבון את הדיווחים על העלייה באלימות פלסטינית, החששות בדבר השימוש המופרז שעושים כוחות ישראליים בכוח, לרבות כוח קטלני, במהלך ההפגנות נותרים בעינם.

הריגת ילדים במהלך הפגנות לאורך הגדר מדאיגה במיוחד. סוכנויות הומניטריות בשטח הפלסטיני הכבוש קראו לכל הגורמים להבטיח שילדים לא יהיו לעולם מטרה לאלימות, לא יועמדו בסכנת אלימות וכי לא יעודדו אותם להשתתף במעשי אלימות.[9]

אמות מידה בינלאומיות[10] מחייבות את הכוחות הישראליים המאיישים את גדר המערכת בעזה להשתמש אך ורק באמצעים נחוצים ומידתיים בעת מילוי תפקידם. באופן חריג הם רשאים להשתמש בכוח קטלני במקרים של הכרח קיצוני, כמוצא אחרון בתגובה על סכנה מיידית של מוות או פציעה חמורה. כל האשמות בדבר הפרות אפשריות של משפט זכויות האדם הבינלאומי והמשפט ההומניטרי הבינלאומי יש לבדוק בדיקה נאותה ומיידית ולמצות את הדין עם מבצעי ההפרות. כן קובע המשפט הבינלאומי בבירור סעד אזרחי, לרבות פיצוי כספי.[11]

על פי דיווחים באמצעי התקשורת,[12] הפרקליט הצבאי הראשי הישראלי הורה על פתיחה בחקירות פליליות של תקריות שבהן נהרגו שלושה פלסטינים מידי כוחות ישראליים במהלך ההפגנות בעזה: גבר שנורה בגבו ב־30 במרס, מתנדבת בת 21 בצוות רפואי שנהרגה ב־1 ביוני, וילד בן 15 שנהרג ב־13 ביולי. כל החקירות עדיין מתנהלות.