עדכון במועצת הביטחון מאת ראמש רג׳סינגהאם על סיכונים לביטחון התזונתי בעזה

ראמש רג׳סינגהאם, מנהל אגף התיאום של משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, בשם תת־מזכ״ל האו״ם לעניינים הומניטריים ומתאם סיוע החירום מרטין גריפית׳ס

הגנה על אזרחים בסכסוך מזוין – החלטה 2417 (2018)

עדכון על הסיכונים לביטחון התזונתי בעזה

27 בפברואר 2024

תודה לך, גברתי הנשיאה.

גבירתי הנשיאה,

מכובדי,

בהחלטה 2417 (2018) ביקשתם ממזכ״ל האו״ם לדווח לכם במהירות בכל עת שסכנת רעב המוני וחוסר ביטחון תזונתי נרחב כתוצאה מסכסוך קורים במהלך סכסוך מזוין. אני נמצא כאן כדי לדווח על מצב חמור בעזה.

הדיון שלנו היום לא יפתיע איש. מאז תחילת הסבב הנוכחי של מעשי האיבה בעקבות המתקפות המחרידות שביצע חמאס בישראל ב־7 באוקטובר, הזהיר האו״ם מפני ההשלכות המזיקות האפשריות על חוסר הביטחון התזונתי בעזה, במיוחד עבור אוכלוסייה החווה מלכתחילה רמה גבוהה של עוני מובנה, אחרי 16 שנות מצור.

התחזיות בדצמבר צפו כי עד פברואר 2024 תתמודד כל האוכלוסייה בעזה, המונה 2.2 מיליון בני אדם, עם רמות גבוהות של חוסר ביטחון תזונתי חריף – השיעור הגבוה ביותר שתועד אי פעם בעולם כולו של בני אדם המתמודדים עם רמה זו של חוסר ביטחון תזונתי.

אנחנו כבר בשלהי פברואר, ובעזה, לפחות 576 אלף בני אדם – רבע מכלל האוכלוסייה – במרחק כפסע מרעב המוני; כשאחד מכל שישה ילדים בני פחות משנתיים בצפון עזה סובל מתת־תזונה חריפה ומדלדול שריר; וכשלמעשה אוכלוסיית עזה כולה נאלצת להסתמך על כמות מועטה עד כאב של סיוע הומניטרי במזון כדי לשרוד. לרוע המזל, ככל שהתמונה שאנו רואים היום קשה, הידרדרות נוספת היא אפשרית מאוד.

מבצעים צבאיים, חוסר ביטחון והגבלות מחמירות על הכנסה ומשלוח של סחורות חיוניות חיסלו את ייצור המזון והחקלאות.

מומחים לביטחון תזונתי מזהירים כי אם תנאים אלה יישארו כפי שהם, החקלאות בצפון עזה עלולה להגיע לקריסה מוחלטת עד מאי, משום ששדות ונכסים מניבים ניזוקו, נהרסו או שאין אליהם גישה. פקודות פינוי ועקירה חוזרת ונשנית לא הותירו לבני אדם רבים ברירה אלא לנטוש קרקעות חקלאיות מניבות.

מעשי האיבה והמחסור באספקה חיונית, לרבות חשמל, דלק ומים, הביאו את ייצור המזון לקיפאון, הלכה למעשה. חמש טחנות הקמח שפעלו בעזה לפני 7 באוקטובר חדלו לפעול עוד בנובמבר.

נזק כבד שנגרם לתשתית מים, בשל הלחימה וניתוק אספקת החשמל והדלק במהלך אוקטובר, פגע משמעותית בגישה למים, החיונית לייצור מזון ולמניעת תת־תזונה ומחלות.

דיג, שמאז ומתמיד היה מקור תזונה והכנסה חשוב בעזה, הפך לבלתי אפשרי למעשה מאז 7 באוקטובר, כשגישתן של סירות לים נאסרה.

היעדר מספוא ומים, וכן הלחימה, גבו גם הם את חייהם של בעלי חיים ובכך ביטלו מקור חשוב נוסף למזון ולהכנסה.

וענף המסחר, שלפני 7 באוקטובר היה מרכיב מרכזי ברשת הפצת המזון, שותק בשל היעדר תוצרת מקומית והגבלות נרחבות על יבוא מסחרי.

סחורות כמו קמח, ביצים ומוצרי חלב אזלו כמעט לחלוטין בחלקים מעזה. ובה בעת, נדירותם של המוצרים שעדיין זמינים הזניקה את מחירם לרמות שמעבר להישג יד, בזמן שבו הסכסוך מחק לחלוטין את הפרנסה.

את הרעב וסכנת הרעב ההמוני מחריפים גורמים שמעבר לזמינותו של מזון. שירותי מים, תברואה והיגיינה ובריאות לא מספיקים יוצרים מחזור של פגיעות, שבו אנשים הסובלים מתת־תזונה – במיוחד מקרב עשרות אלפי הפצועים – נעשים פגיעים יותר ויותר למחלות, המדלדלות עוד יותר את העתודות התזונתיות של הגוף.

מדאיגה במיוחד העלייה החדה בתת־תזונה בקרב ילדים ונשים הרות ומיניקות ברצועת עזה. וכשמוסיפים להיעדר תזונה זה גם צפיפות־יתר כרונית, חשיפה לקור והיעדר מחסה נאות, נוצרים התנאים להתפרצויות של מגיפות נרחבות.

עמיתיי מתוכנית המזון העולמית וארגון המזון והחקלאות של האו״ם יידרשו לסוגיות אלה בפירוט רב יותר.

גבירתי הנשיאה,

הואיל ובני האדם בעזה אינם יכולים להיעזר בשווקים ובמקורות מזון רגילים אחרים, כיום סיוע הומניטרי במזון הוא מקור הקיום היחיד שלהם.

אבל כפי שדיווחנו למועצה פעמים רבות, הקהילה ההומניטרית מתמודדת עם מכשולים אדירים רק כדי להכניס לעזה אספקה בכמות מינימלית, על אחת כמה וכמה לארגן את המענה הרב־תחומי שיידרש כדי למנוע רעב המוני.

סגירת מעברים, הגבלות תנועה חמורות, מניעת גישה, הליכי בידוק מפרכים, תקריות שבהן מעורבים אזרחים נואשים, הפגנות והתפוררות החוק והסדר, הגבלות על תקשורת וציוד מיגון, ונתיבי אספקה בלתי עבירים בשל נזק לכבישים ונפלי תחמושת – כל אלה משבשים את מאמצינו.

סיכונים ביטחוניים נותרים בגדר מכשול משמעותי. ההפגזה, ב־20 בפברואר, על בית האירוח של ארגון רופאים ללא גבולות (Médecins Sans Frontières) באל־מוואסי מדגישה עד כמה קלוש היישום של אמצעי זהירות שכל הצדדים מחויבים לנקוט, ושל מערכת ההודעות ההומניטרית שנועדה למקסם אותם. מצב זה הופך את הפעילויות למסוכנות מאוד עבור עובדים הומניטריים. איננו יכולים לשכוח את 161 העובדים ההומניטריים שנהרגו עד עתה במעשי האיבה.

והקפאת המימון לאונר״א קוראת תיגר על יכולתנו לארגן מענה יעיל. מעריכים כי 1.7 מיליון בני אדם, יותר משלושה רבעים מאוכלוסיית עזה, מתגוררים במחסי חירום, הן כאלה שמנהלת אונר״א והן ציבוריים. בשבוע שעבר הודיע הנציב הכללי לעצרת הכללית כי יכולתה של הסוכנות למלא את תפקידה בסכנה חמורה, וכי מחודש מרס ואילך פעולותיה באזור ייפגעו קשות.

ואף על פי כן אנו ממשיכים לתכנן, לחפש ולקרוא בלא הרף לפתרונות שיאפשרו לנו להתגבר על המכשולים ולהרחיב את משלוחי המזון ושירותי הבריאות. בטווח המיידי, זה כולל ערובות ביטחוניות ברורות יותר; מערכת הודעות הומניטריות טובה יותר כדי למזער סיכונים, פחות הגבלות על ציוד טלקומוניקציה; פינוי של נפלי תחמושת; ושימוש בכל נקודות הכניסה האפשריות.

עם זאת, המציאות הקודרת היא שמענה ברמה הדרושה יהיה בלתי אפשרי בלי פעולה מיידית ומוסכמת של הצדדים, מועצת הביטחון, מדינות חברות אחרות והקהילה הבינלאומית הרחבה.

המסמך הלבן שהוגש למועצה זו שוטח את ההמלצות לפעולה זו. הוא כולל הבטחת כיבודו של המשפט ההומניטרי הבינלאומי; חידוש ההכנסה של מזון, חשמל, דלק וגז בישול חיוניים, לרבות על ידי המגזר הפרטי; הגנה על ושיקום של תשתית ושירותים חיוניים, לרבות צינורות מים חוצי גבולות, הסרת ההגבלות על פעילות דיג, גישה לאדמות חקלאיות והכנסה של סחורות חקלאיות; אפשור דחוף של גישה הומניטרית נרחבת יותר אל עזה ובתוכה, לרבות פתיחה של נקודות מעבר נוספות, ולבסוף, מאמצים מתואמים לסיום הסכסוך באופן כולל.

אבל ללא ספק, רק מעט מאוד מכל זה יתאפשר בשלב זה, כל עוד מעשי האיבה נמשכים, וכל עוד קיימת הסכנה שיתפשטו אל האזורים הצפופים בדרום עזה. ולכן אנו חוזרים על קריאתנו להפסקת אש.

אם לא ייעשה דבר, אנו חוששים שרעב המוני בעזה הוא כמעט בלתי נמנע, והסכסוך, שלדברי משרד הבריאות בעזה גבה מאז אוקטובר את חייהם של כמעט 30 אלף בני אדם וגרם לפציעתם של יותר מ־70 אלף בני אדם, יפיל עוד קורבנות רבים.

אנו מציגים זאת בפני המועצה כעניין בהול.

תודה רבה.