שנה של סבל בל ישוער מאז מתקפת 7 באוקטובר

(ניו יורק/ג׳נבה, 7 באוקטובר 2024) זו הייתה שנה של סבל בל ישוער, אמר היום משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים במלאות שנה ליום שבו פתחו חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים אחרים במתקפה הקטלנית ביותר בתולדות ישראל – אירוע מחריד שבישר על ההרס שחוללה התגובה הישראלית.

המחיר שנגבה מזעזע:

לדברי מקורות ישראליים, נהרגו יותר מ־1,200 ישראלים ואזרחים זרים, בהם ילדים, ונפצעו כמעט 5,500 בני אדם.

בני ערובה רבים ביותר עדיין מוחזקים בעזה, ועל פי דיווחים נתונים ליחס לא אנושי, לרבות אלימות מינית, חשופים למעשי איבה ובלא שניתנת להם גישה לסיוע הומניטרי או לביקורים של הצלב האדום.

קהילות ישראליות שלמות נעקרו, וחבריהן חיים בסכנה מתמדת של ירי רקטות חסר הבחנה.

בעזה – שתושביה הפלסטינים נאנקו מלכתחילה תחת כובד השלכותיו של מצור בן 17 שנה המוטל באוויר, בים וביבשה, ותחת השפעות סבבים חוזרים ונשנים של מעשי איבה – מבצעים צבאיים ישראליים הובילו לקטסטרופה. לדברי משרד הבריאות בעזה, דווח על הריגתם של יותר מ־41,600 פלסטינים בעזה, רבים מהם נשים וילדים, ו־96,600 בני אדם נפצעו. אלפי בני אדם נוספים נעדרים ומוערך כי הם לכודים תחת עיי חורבות.

כמעט כל אוכלוסיית עזה נעקרה, ורבים מתושביה נעקרו פעמים רבות, בלא מקום בטוח שאליו יוכלו ללכת.

אלפי פלסטינים מוחזקים במעצר שרירותי, על פי דיווחים תוך שהם חשופים לעינויים וסוגים אחרים של יחס לא אנושי, ואין כל מידע על מקום הימצאם.

אזרחים מתמודדים עם מחסור קיצוני, לרבות גישה מוגבלת או היעדר כל גישה לטיפול רפואי, מזון, חשמל או סיוע הומניטרי. ילדות וילדים החמיצו שנת לימודים שלמה. בתי ספר המשמשים מחסה למשפחות עקורים מופגזים שוב ושוב, עובדי רפואה ובתי חולים מותקפים בשיטתיות, ושיירות סיוע נחסמות פעם אחר פעם בדרכן או אף סופגות ירי.

בגדה המערבית, השימוש שעושים כוחות ישראליים בכוח קטלני, לצד אלימות מתנחלים שלוחת רסן והרס בתים, הובילו לעלייה חדה במניין ההרוגים, להרס נרחב ולעקירה בכפייה.

"אין שום נתונים סטטיסטיים או מילים שיכולים לשקף את מלוא היקף ההרס הפיזי, הנפשי והחברתי שהתרחש", אמרה ג׳ויס מסויה, תת־מזכ״ל האו״ם והמתאמת של סיוע החירום בפועל. "אבל אנחנו יודעים מה צריך לקרות: יש לשחרר את בני הערובה ולהתייחס אליהם באופן אנושי. יש להגן על אזרחים ולתת מענה לצורכיהם החיוניים. יש לשחרר פלסטינים המוחזקים במעצר שרירותי. יש להבטיח את שלומם של עובדים הומניטריים ולאפשר להם לבצע את עבודתם. יש למצות את הדין עם כל מי שמבצעים הפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. ויש לעצור את המתקפה על עזה."

בשנה האחרונה ראינו את ישראל חוסמת גישה הומניטרית אל רצועת ובתוכה, ופוגעת בכך בפעולות סיוע. כתוצאה מכך, אוכלוסייה מוחלשת מלכתחילה נותרה להיאבק לבדה עם מחלות, רעב ומוות.

בעזה נהרגו יותר מ־300 עובדי סיוע, רוב רובם עובדים של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו״ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר״א) – יותר מאשר בכל משבר יחיד אחר, נתון שהופך את עזה למקום המסוכן ביותר עבור עובדי סיוע.

למרות הסיכונים העצומים – לרבות אלימות, ביזת אספקה וקשיי גישה – סוכנויות הומניטריות ממשיכות לספק סיוע בכל זמן ובכל מקום – כמיטב יכולתן. יותר מ־560 אלף ילדים חוסנו נגד פוליו בשלב הראשון של מסע החירום לחיסון – וזוהי דוגמה למה שניתן להשיג כשעובדי סיוע יכולים להגיע אל הנזקקים. אבל הדוגמאות הללו מועטות.

"אלה היו 12 חודשים של טרגדיה בלתי פוסקת – וזה חייב להיפסק," אמרה גב׳ מסויה. "על המדינות החברות באו״ם להטיל את כובד משקלן כדי להבטיח כיבוד של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ושל משפט זכויות האדם הבינלאומי, וציות לפסיקות בית הדין הבינלאומי לצדק. כמו כן, עליהן לפעול כדי לשים קץ לפטור מעונש. הפסקת אש מיידית ושלום בר קיימא היו צריכים להגיע כבר מזמן."