פלסטינים ממסאפר יטא נאבקים למנוע את העברתם בכפייה

ב־15 בדצמבר 2021 עיבד מחמוד חמאמדה חלקת אדמה בצמוד לקהילת מגוריו, אום פגארה (המוכרת גם בשם אל־מופקרא, אוכלוסייה: 100 נפש), בדרום הר חברון. בעודו עובד ניגשו אליו אנשי המנהל האזרחי הישראלי, שהוזעקו להערכתו על ידי מתנחל ממאחז אביגיל הסמוך, שצפה בו, צילם אותו ודרש שיעזוב את השטח. אנשי המנהל האזרחי טענו שהוא פולש לקרקע שהוגדרה "אדמת מדינה" וכי עליו לפנות את השטח. במשך השנים הגדירו הרשויות הישראליות שטחי אדמה גדולים בגדה המערבית "אדמת מדינה", כלומר שטח ציבורי, והקצו משאב זה באופן כמעט בלבדי להתנחלויות או לאימונים צבאיים, ולא לתועלתן של קהילות פלסטיניות.

מחמוד הסביר כי הוא מעבד את האדמה מאז 2007, על סמך הסכם חכירה עם בעלי האדמה הפלסטיני שברשותו מסמכים המוכיחים את זכויות הקניין שלו על הנכס, וכן ראיות מצולמות לעיבוד מתמשך של האדמה מאז 1990. איש מהם, לא מחמוד ולא הבעלים, לא קיבל מעולם צו פינוי או כל הודעה אחרת על כך שהשטח הוכרז "אדמת מדינה". עם זאת, מחמוד הסכים לעזוב את השטח עד לבירור נוסף, וציין שיודיע לקהילה הבינלאומית על התקרית. בשלב זה הודיע נציג המנהל האזרחי למחמוד כי כלי הרכב שלו ייתפס מייד והזעיק משאית שתגרור את הטרקטור שלו מהמקום, יחד עם מחרשה שמחמוד רכש זה מכבר. כלי הרכב תוקן זמן לא רב קודם לכן לאחר שחלונותיו נופצו והצמיגים שלו נחתכו במתקפה של מתנחלים על אום פגארה בספטמבר 2021 (ראו להלן).

כדי לשחרר את הטרקטור נדרש מחמוד לשלם 4,500 ש״ח, עלות גרירת הטרקטור, וזאת בתנאי שיתחייב שלא לחזור לאדמה למשך שנתיים. מאחר שמחמוד סירב, הטרקטור שלו נותר מוחרם. עורך דינו של מחמוד עתר לבג״ץ. באמצע פברואר הסכים המנהל האזרחי הישראלי לשחרר את הטרקטור ללא קנס, אף שמחמוד עדיין נאלץ לשלם את עלות גרירתו חזרה לקהילה. בלי הטרקטור החמיץ מחמוד את ההזדמנות לחרוש את אדמתו לקראת עונת החיטה והשעורה החורפיות, ולא הייתה לו אפשרות להשכירו לחקלאים אחרים. אובדן הטרקטור פגע גם בגישתה של הקהילה לשווקים ולשירותים, כיוון שהוא שימש להובלת סחורות כמו מכלי מים ולשנע תושבים ותושבות על פני דרכים לא סלולות ואדמה טרשית. 

אום פגארה ממוקמת באזור מסאפר יטא שבדרום הר חברון, בשטח C, שבשל משטר התכנון המגביל שהצבא הישראלי מחיל עליו לפלסטינים כמעט בלתי אפשרי להשיג היתרי בנייה בתוכו, מצב המונע פיתוח של דיור, תשתית ומקורות מחייה נאותים. בנוסף על הגבלות אלה, בשנות השבעים הגדיר הצבא הישראלי כ־30 אלף דונם מהשטח הכולל של מסאפר יטא, לרבות אום פגארה ו־13 קהילות קטנות נוספות (שכלל אוכלוסייתן מונה כ־3,000 בני אדם) "שטח אש 918", שהוא צבאי סגור לאימונים צבאיים. כמעט 30% משטח C מוגדרים "שטחי אש", ו־38 הקהילות הפלסטיניות הממוקמות בשטחים אלה נמנות עם החלשות והפגיעות ביותר בגדה המערבית, וסובלות מגישה מוגבלת לשירותי חינוך ובריאות ולתשתית מים, תברואה וחשמל. 

כמו כן, נשקפת לקהילות אלה סכנת פינוי מוגברת, למרות סעיף בחקיקה הצבאית הישראלית המתיר לבני אדם הנחשבים "תושבי קבע" של שטחים שהוכרזו "שטחי אש" להמשיך לגור בהם. ב־1999 פינה הצבא הישראלי את תושבי 14 הקהילות הפלסטיניות ב"שטח אש 918" בטענה שחיו במקום על בסיס עונתי ואינם עומדים בהגדרת "תושבי קבע", אף שבידי רבות מהמשפחות תיעוד המוכיח את בעלותן על האדמה עוד קודם ל־1967. יותר מ־700 בני אדם נעקרו בכפייה, לרבות מחמוד ומשפחתו, ורוב בתיהם ורכושם נהרסו או נתפסו. "זו הייתה התקופה הגרועה בחיי", אומר מחמוד. "פחדתי שלעולם לא אחזור הביתה".

אחרי כמה חודשים, ולאחר עתירות שהגישו התושבים, הוציא בג״ץ צו ביניים המתיר לעותרים לחזור לבתיהם, עד שבית המשפט יקבל החלטה סופית בעניינם; צו הביניים נותר בתוקף. עם זאת, כפי שנאמר ב־2012, עמדת משרד הביטחון הישראלי הייתה שיש לפנות שמונה קהילות.[1] לפיכך, שטח האש יהיה מחוץ לתחום עבור הקהילות העקורות, למעט לצורכי עיבוד אדמה ורעיית עדרים במועדים מסוימים, שבהם לא מתקיימים במקום אימונים צבאיים. ארבע הקהילות הנותרות, לרבות אום פגארה, יורשו להישאר, אבל ייאסר על תושביהן לבנות מבנים וסוגי תשתית נוספים. 

מאז הוציאו הרשויות הישראליות צווי הריסה ו"הפסקת עבודה" נגד רוב הבתים, המחסים לבעלי החיים, בורות המים והתשתית הקהילתית במסאפר יטא, לרבות אום פגארה, בנימוק שנבנו בלי היתרי בנייה, כך שהתושבים נותרו בלי כל יכולת להרחיב או לתחזק את בתיהם הקיימים.[2] בין 2011 ל־2021 כוחות ישראליים הרסו או תפסו עשרים מבנים בקהילה. בתקרית המשמעותית ביותר, שהתרחשה ב־2011, נעקרו שמונה מבוגרים ושלושים ילדים, והמסגד, משאבות המים והגנרטור של הקהילה נהרסו גם הם. אחד הבתים שנהרסו היה ביתו של מחמוד, על כל רכושו שהיה בתוכו, לרבות ספרים וחומרי לימוד אחרים ששימשו את בתו לבחינות שלה באוניברסיטה. 

פלסטיניות ופלסטינים במסאפר יטא נפגעים גם מהפלישה המתמשכת של התנחלויות, שהמשפט ההומניטרי הבינלאומי קובע כי אינן חוקיות מאחר שהן עוברות על האיסור הקבוע בסעיף 49 לאמנת ג׳נבה הרביעית להעביר את אוכלוסיית הכוח הכובש אל תוך השטח הכבוש. למרות זאת, לאחר שבשנות השבעים הוכרזו שטחים גדולים מאדמות מסאפר יטא "אדמת מדינה", החכירו הרשויות הישראליות חלק מהשטח להסתדרות הציונית העולמית לשם פיתוח התנחלויות. צעד זה הוביל להרחבת התנחלויות בחלק הצפוני, המזרחי והדרום־מזרחי של מסאפר יטא,[3]וצמצם את חופש התנועה של פלסטינים ואת המרחב הזמין להם לצורכי רעיית כבשים ועזים, מקור הכנסתם העיקרי של התושבים. כתוצאה מכך גברה ההישענות על מספוא, שהרועים נאלצים לקנות בהקפה.

בנוסף על הרחבה באישור רשמי של ההתנחלויות כרמל, מעון וסוסיא, נפגעה אום פגארה גם משלושה מאחזים "בלתי מורשים", חוות מעון, אביגיל ומצפה יאיר. אף שהמאחזים הוקמו ללא אישור הממשלה ובלי היתרי בנייה, הם מחוברים לרשתות מים וחשמל וזוכים להגנה צמודה של כוחות ישראליים. בשנים האחרונות הרחיבו מתנחלים מהמאחזים האלה את שליטתם בשטח הסמוך, לרבות בתוך שטח האש, ופגעו בביטחונם הגופני של פלסטיניות ופלסטינים מהקהילה באמצעות הפחדה ואלימות.[4] 

מחמוד חווה במהלך השנים תקריות רבות של אלימות מתנחלים. ב־2006 כמאה מהכבשים שלו, שלטענתו הורעלו על ידי מתנחלים. הוא מציין כי ב־2021 חל גידול בתקריות של אלימות מתנחלים,[5]שבחמורה בהן, שהתרחשה ב־28 בספטמבר, ישראלים מהמאחזים אביגיל וחוות מעון תקפו את הקהילה ופצעו תשעה פלסטינים. נכדו בן השלוש של מחמוד, שהיה במיטתו, נפגע מראשו באבן ופונה לבית חולים ישראלי. כן הרגו התוקפים חמש כבשים וגרמו נזק לעשרה בתים, 14 כלי רכב, בהם הטרקטור של מחמוד, וכמה לוחות סולאריים ומכלי מים. אחרי שפלסטינים יידו אבנים על התוקפים בניסיון לגרשם, התערבו כוחות ישראליים, ירו רימוני הלם ורימוני גז מדמיע על הפלסטינים, ועצרו כמה פלסטינים נוספים. עשרים מהפלסטינים ששאפו גז נזקקו בעקבות זאת לטיפול רפואי. שוטרים ישראלים עצרו שישה מתנחלים בקשר לתקרית, ונגד שני קטינים הוגש כתב אישום. ככלל, רק לעיתים נדירות מתנחלים מובאים לדין ומורשעים במתקפות כאלה, והדבר מגביר את רמת הסיכון לפלסטינים ולרכושם.[6]

ארגונים הומניטריים ותורמים סיפקו ומספקים סיוע לקהילות במסאפר יטא במאמץ לתת מענה לצורכיהן הבסיסיים ולמנוע את העברתן בכפייה. ברם, הרשויות הישראליות מסכלות מאמצים אלה באמצעות מתן צווי "הריסה" או "הפסקת עבודה" נגד רבים מהפריטים הניתנים לקהילות, תפיסת כלי רכב וציוד, והטלת הגבלות על הגישה הפיזית לאדמות ועל גישת עובדים הומניטריים לאזור. נגד ארבעת בתי הספר באזור, שכולם הוקמו בתמיכה מן הקהילה הבינלאומית, תלויים ועומדים צווי הריסה, וכן גם נגד ארבעה מרכזים רפואיים שצוותי רפואה ניידים משרתים אותם על בסיס דו־שבועי. לאום פגארה הוכנה תוכנית מתאר מקומית שתאפשר בנייה של תשתית חיונית ובתים חדשים, אך המנהל האזרחי הישראלי דחה תוכנית זו. עתירה שהוגשה נגד דחיית התוכנית תלויה ועומדת בבג״ץ.

אף אחת מן הקהילות הפלסטיניות במסאפר יטא אינה מחוברת לרשת החשמל הישראלית, ולכן התושבים נאלצים להישען על לוחות סולאריים הניתנים להם על ידי תורמים בינלאומיים; נגד רוב הלוחות הסולאריים, ובמיוחד המערכות הגדולות יותר, תלויים ועומדים צווי הריסה. תורמים בינלאומיים תמכו גם במיזמים לחיבור 11 מהקהילות לרשת המים. רשת המים נהרסה פעמים רבות על ידי המנהל האזרחי הישראלי, ותוקנה בתמיכה בינלאומית; עררים שהוגשו על צווי הריסה תלויים ועומדים. כתוצאה משיבוש השירותים, משקי בית רבים שמלכתחילה הם חלשים ופגיעים נאלצים לקנות מספקים פרטיים מים מובלים במכליות, במחיר גבוה עד פי חמישה ממחיר מים זורמים. 

רכיבי המדיניות והנהגים שנמנו לעיל פגעו בביטחון הפיזי והבריאות הפסיכו־חברתית של הפלסטינים במסאפר יטא, הנמיכו את רמת החיים שלהם והגבירו את תלותם בסיוע הומניטרי. סביבה כופה זו מפעילה על בני אדם לחצים לעזוב את האזור, באופן שעלול לעלות לכדי העברה בכפייה, שהיא הפרה חמורה של אמנת ג׳נבה הרביעית.[7] למרות כל הלחצים המופעלים על קהילות אלה, מחמוד נחוש בדעתו שלא לעזוב. "אמנם אנחנו מתמודדים עם הרבה בעיות, אבל לא אעזוב. אנחנו יודעים שאנחנו בסכנת העברה בכפייה, אבל כל מתקפת מתנחלים רק מחזקת את הנחישות שלי. אני נחוש להישאר כאן."

* לקריאה נוספת על כמה מהדרכים שבהן הקהילה ההומניטרית מסייעת לפלסטינים בסכנת עקירה במסאפר יטא, ראו את המאמר של NRC, "מסייעים לפלסטינים לעמוד בפני כוחות העקירה".

[1] משפחות בשתיים מהקהילות המקוריות בשטח אש 918 – אל־ח׳רובה וח׳רבת סארורה – נאלצו לעזוב את המקום בעל כורחן בשל פעילות התנחלות, לרבות אלימות מתנחלים.

[2] בממוצע, בין 2009 ל־2020 אישרו הרשויות הישראליות פחות מ־2% מהבקשות להיתרי בנייה שהגישו פלסטינים בשטח C.

[3] "מטרה זו גם עוגנה בתוכנית החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, שקבעה כי יש ליצור בחבל ארץ זה 'אזור חיץ', שיפריד בין הכפרים הפלסטיניים השוכנים בו [בשטח אש 918] לבין האוכלוסייה הבדואית בבקעת ערד ובבקעת באר שבע שבתוך הקו הירוק. בצלם: "בשליחות המדינה: השתלטות המדינה על קרקעות בגדה המערבית באמצעות אלימות של מתנחלים", נובמבר 2021.

[4] "מעשי האלימות, הננקטים עד היום, כוללים מכות – לרבות במוטות, בגרזינים ובאלות, יידוי אבנים, הברחת עדרים ופיזורם באמצעות דהירה על סוסים או רכיבה על טרקטורונים, שיסוי כלבי תקיפה ברועים ובכבשים, הצתת שדות וכריתת עצים. בשנים האחרונות, מתנחלים מחוות מעון, כמו גם מתנחלים ממאחזים ומחוות חקלאיות אחרות בגדה, משתמשים גם ברחפנים כדי להבריח את עדרי הכבשים של קהילות הרועים הפלסטיניות." בצלם: "בשליחות המדינה".

[5] בשנת 2021 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים כמעט 500 מתקפות מתנחלים, שבהן נהרגו ארבעה פלסטינים, 175 נפצעו ונזק נרחב נגרם לרכוש. רמת תקריות זו היא הגבוהה ביותר מאז החל משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים לתעד אלימות מתנחלים, בשנת 2005, ומשקפת גידול של 40% במספר התקריות לעומת שנת 2020, ושל 50% לעומת שנת 2019.

[6] לדברי הארגון הישראלי "יש דין", מבין 63 תקריות אלימות מתנחלים שתיעד הארגון בין 2017 ל־2020 הוגשו למשטרה תלונות ב־60 מקרים, מתוכם הסתיימה חקירת המשטרה ב־38 תיקים. חקירות אלה לא הניבו ולו כתב אישום אחד. בנובמבר 2021 נידון מתנחל ל־20 חודשי מאסר לאחר שהשליך רימון הלם על בית פלסטיני, פצע שני בני אדם וגרם נזק משמעותי לבית.

[7] לדברי מזכ״ל האו״ם, פלסטינים שגרים בשטח אש 918 "עדיין כפופים לתקנות ולרכיבי המדיניות הישראליים הנוגעים לשטחי אש, המגבירים את הלחץ המופעל עליהם לעבור ואת סכנת העקירה בכפייה."

Israeli settlements in the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem, and the occupied Syrian Golan, A/76/336, 23 September 2021, para. 40.