* חלק זה של הירחון נמסר על ידי Save the Children מטעם כוח המשימה לענייני חינוך.
בשנת הלימודים הנוכחית, שנפתחה באוגוסט 2018, הבחין כוח המשימה לענייני חינוך במגמת עלייה במספר התקריות במעורבות כוחות ישראליים ו/או מתנחלים, שדווח כי התרחשו בתוך בתי ספר פלסטיניים בגדה המערבית או בקרבתם, וכי הן גורמות לשיבושים בגישה לבתי הספר האלה ובפעילויות בהם. התקריות שתועדו כללו עיכובים והטרדה של ילדים בדרכם לבית הספר, במחסומים ובמקומות אחרים; עימותים בקרבת בתי הספר; ופשיטות ומבצעי חיפוש אלימים בתוך בתי ספר.
לפחות 17 תקריות כאלה שהמשרד לתיאום עניינים הומניטריים תיעד מאז תחילת 2018 (ועד לאמצע נובמבר) גרמו לפציעתם של 323 פלסטינים, בהם 255 ילדים. מבין הנפגעים הללו שלושה נפצעו מתחמושת חיה, 15 מקליעי גומי ורוב הנותרים משאיפת גז מדמיע שהצריכה טיפול רפואי.
מלבד הפציעה הגופנית ובעקבותיה ההיעדרות מהלימודים, לתקריות הללו נודעו השלכות חברתיות ופסיכולוגיות על הילדים, משום שהן יוצרות חרדה וטראומה וגורמות נזק לתחושת הביטחון שלהם, ובסופו של דבר מקשות עוד יותר על הלמידה.
ב־48 בתי ספר לפחות בשטח C ובירושלים המזרחית, הסיכון של הריסה או תפיסה של בית הספר – כולו או חלקו – על ידי הרשויות הישראליות, בנימוק של היעדר היתרי בנייה, מחריף תחושה של חוסר ביטחון ואי־ודאות.
באמצעות תוכנית המענה ההומניטרי לשנת 2018 ביקשו ארגונים שותפים הומניטריים לגייס 3.2 מיליון דולר בכדי ליישם שורה של התערבויות תמיכה פסיכו־חברתית והגנתית, שיתמקדו בילדים החיים בקהילות חלשות ופגיעות ברחבי הגדה המערבית; אלא שרק כשליש מסכום זה אכן גויס. מצד שני, 73% מכ־1.7 מיליון דולר שתוכנית המענה ההומניטרית ביקשה לגייס לפעילויות דיווח, תיעוד וקידום מדיניות בגדה המערבית אכן גויסו, ויאפשרו התערבות מסיבית יותר.
בית הספר א־סאוויה א־לובאן, הממוקם על כביש 60 מדרום לשכם, הוא אחד מ־13 בתי הספר שתלמידיהם מתמודדים עם נוכחות צבאית מתמשכת בפתח בית הספר ובדרך אליו. בין ינואר לספטמבר 2018 התרחשו בבית ספר זה 24 תקריות במעורבות מתנחלים וצבא, נתון המביא ל־89 את סך התקריות בארבע השנים האחרונות, בד בבד עם עלייה מתמדת בתדירות התקריות. תקריות רבות כאלה כללו פשיטה של כוחות ישראליים – לעיתים קרובות מלווים במתנחלים – על בית הספר, בתגובה על טענות מתנחלים כי תלמידים יידו אבנים מתחומי בית הספר או בקרבתו. ילדים ואנשי סגל דיווחו כי לעיתים קרובות הם נאלצים לנסוע למרחקים גדולים בדרכים עוקפות כדי להימנע מהטרדה מצד חיילים ומתנחלים. בעיני תלמידים מסוימים נוכחות החיילים נתפסת כפרובוקציה, והובילה לעימותים המשבשים את מהלך הלימודים ומציבים ילדים בסכנת פגיעה גופנית.
ב־14 באוקטובר 2018 הוציא הצבא הישראלי צו סגירה נגד בית הספר, בנימוק שילדים השליכו אבנים על חיילים; הנהלת בית הספר הפריכה טענה זו. למרות זאת החליט משרד החינוך והחינוך הגבוה הפלסטיני, במשותף עם ועד בית הספר וההורים, לפתוח את בית הספר למחרת פרסום הצו. נוכחות צבאית כבדה ביום ההוא גרמה לעימותים בין חיילים ישראליים לאנשי סגל ותלמידים של בית הספר, ובמהלכם ירו החיילים רימוני גז מדמיע ורימוני הלם. הלימודים התחדשו ב־16 באוקטובר.
עוריף היא אחת הקהילות הפלסטיניות בנפת שכם, שכלל אוכלוסייתה מונה כ־21 אלף נפש. הקהילה חווה אלימות והטרדה שיטתיות שמקורן בהתנחלות יצהר ובמאחזים הסובבים אותה.[1]
ב־7 בנובמבר התקרבו כחמישים מתנחלים, על פי דיווחים מיצהר, חלקם חמושים, מלווים בחיילים ישראליים, אל בית הספר לבנים בעוריף בשעות הלימודים. במקום פרצו עימותים עם תלמידים. 11 פלסטינים, בהם שלושה תלמידים, נפצעו, ארבעה מהם (כולם מבוגרים) מפגיעות של תחמושת חיה או קליעי גומי.
בשתי תקריות נפרדות ב־10 וב־17 באוקטובר היה צריך לפנות את בית הספר. בתקרית הראשונה התקיפו מתנחלים את בית הספר באבנים; התקריות השנייה הייתה איום במתקפה. ב־18 באוקטובר נכנסו לכפר מתנחלים חמושים בגרזנים ובאבנים, על פי דיווחים מההתנחלות יצהר, יידו אבנים על בית הספר וגרמו לתלמידים להימלט מתוכו. בעת שהלמידים יצאו מבית הספר ירו חיילים גז מדמיע, ירי שבגינו נזקקו 15 ילדים ו־21 אנשי צוות לטיפול רפואי. לפחות שבעה ילדים ומורה אחד נפצעו מקליעי גומי.
בחודשים האחרונים דיווחו מספר בתי ספר באזור H2 של העיר על שורת תקריות של שימוש בגז מדמיע, במיוחד בבית הספר היסודי חברון. התקריות גרמו לפגיעה גופנית וזרעו פאניקה בקרב תלמידים ומורים.
בית הספר לבנים א־נדהא בעיר חברון מדווח על תקריות תכופות הנובעות מנוכחות צבאית ישראלית קבועה. בתקרית אחת, ב־25 באוקטובר, נפגעו מספר ילדים ומורים מרימון גז מדמיע שחיילים ירו על בית הספר.
בעקבות פרסומו של סרטון וידיאו שצולם ב־18 בנובמבר, ואשר בו נראה חייל ישראלי יורה רימון גז מדמיע אל תוך בית ספר זה, אמר דובר צה"ל כי זהו מקרה חריג שיתוחקר והנהלים יחודדו.[2]
ברחבי נפת חברון, דרכם של כ־4,200 תלמידים לבית ספרם נחסמת מדי יום בשל מחסומים, והם מתמודדים לעיתים קרובות עם הטרדה, הפחדה ועיכובים הגורמים להם להפסיד שעות לימוד.
מתחם בית הספר אל־ח׳דר שבנפת בית לחם כולל שמונה בתי ספר ושלושה גני ילדים. נוכחות צבאית קבועה מובילה לעיתים קרובות לעימותים, לירי גז מדמיע ולהפסד של שעות לימוד. גם בבית הספר סעיד אל־עאס ובבית הספק תוקוע שבנפת בית לחם היו כמה תקריות שבהן נכנסו חיילים לתחומי בית הספר והתעמתו עם ילדים.
לא זו בלבד שהריסה של בתי ספר וכיתות לימוד מייצגת אובדן של הזדמנויות חינוכיות עבור ילדים, הסיכון הקרב ובא יוצר חרדה המזיקה ליכולת הלמידה של ילדים. לדברי כוח המשימה לענייני חינוך, ארבעה מ־48 בתי הספר המצויים בסכנת הריסה קיבלו בשלושת החודשים האחרונים צווי הפסקת עבודה או הריסה.
בית הספר ח׳אן אל־אחמר שבנפת ירושלים, המשרת ילדים מחמש קהילות בדואיות, נמצא בסכנת הריסה מאז 2009. בספטמבר 2018 מסר בג״ץ פסיקה סופית המתירה את הריסת בית הספר, יחד עם יתר קהילת ח׳אן אל־אחמר / אבו אל־חילו. אף שההריסה נדחתה באופן זמני, לסכנת ההריסה נודעת השפעה ניכרת על הילדים, והיא משבשת את לימודיהם ופוגעת בבריאותם הנפשית וברווחתם.
מקרים אחרים של הריסות והוצאת צווי הפסקת עבודה נגד בתי ספר שאירעו לאחרונה כוללים את בית הספר בזאנוטא, מדרום לחברון, שנפתח במרס השנה אבל באפריל נהרס בין לילה על ידי כוחות ישראליים. באוגוסט החל משרד החינוך הפלסטיני לבנות את בית הספר מחדש, אבל כבר באותו חודש ניתן נגד בית הספר צו הפסקת עבודה. באוקטובר פירקו הרשויות הישראליות כיתות לימוד בבית הספר באבזיק שבנפת טובאס. נגד בית הספר דאהר אל־מאלח בשטח הסגור שבין גדר ההפרדה לקו הירוק ("מרחב התפר") בנפת ג׳נין הוצא צו הפסקת עבודה באוקטובר 2018, ונגד בית הספר ח׳ילת דאבה ביטא ניתן צו הפסקת עבודה בנובמבר 2018.
מוחמד בן ה־17 (שם בדוי) הוא תלמיד מצטיין בכיתה י״ב בבית הספר התיכון א־סאוויה א־לובאן. ב־12 בנובמבר 2018, כשהיה בדרכו הביתה אחרי הלימודים, עצרו אותו חיילים ישראלים יחד עם 11 תלמידים נוספים. התלמידים הואשמו ביידוי אבנים על כלי רכב בעלי לוחיות רישוי ישראליות צהובות, שנסעו בכביש 60.
"היה ממש קשה ועצוב לראות את אימא שלי בוכה ומתחננת בפני החיילים הישראלים שישחררו אותי. זאת תמונה שלא יוצאת לי מהראש", אמר מוחמד.
אחרי חקירה וחיפוש שנמשכו שעתיים שוחררו כל התלמידים מלבד מוחמד. הוא הועלה על כלי רכב צבאי ונלקח למקום ליד הכפר סינג׳יל, במרחק כ־10 ק״מ מבית הספר.
"החיילים הורידו אותי מהג׳יפ, הסירו לי את הכיסוי מהעיניים והביאו אותי מול מתנחלת. היא החזיקה את הטלפון הנייד שלה בידיים והראתה להם צילומים. הם התחילו לאיים עלי ואמרו שאני אראה את התמונה שלי מיידה אבנים ושאלך לכלא. בשעתו לא דאגתי כי לא זרקתי אבנים."
"למרות זאת, הם אזקו אותי וכיסו את העיניים שלי. הפעם הכריחו אותי לשכב על רצפת הג׳יפ ולקחו אותי לבסיס הצבאי הישראלי בחווארה (נפת שכם). בשלב הזה באמת פחדתי. כל מה שהצלחתי לחשוב היה שהם [החיילים הישראלים והמתנחלים] יטפלו עלי פשע ויזרקו אותי לכלא. שלא אסיים את שנת הלימודים האחרונה שלי בבית הספר... ולא אלך לאוניברסיטה."
אחרי שהוחזק במעצר שש שעות נמסר מוחמד לידי המשטרה הפלסטינית, וזו החזירה אותו הביתה.
[1] לניתוח עומק של דפוסי האלימות סביב ההתנחלות יצהר, ראו "יש דין", "מקרה מבחן יצהר", אוגוסט 2018.
[2] בתגובתו הראשונית הכחיש דובר צה"ל כי החיילים ירו רימון גז אל בית הספר, אבל חזר בו מדבריו לאחר פרסום הווידיאו. ברגר, יותם, "צה"ל הכחיש שירה רימוני גז על בית ספר יסודי בחברון – סרטון הוכיח אחרת". "הארץ", 6 בדצמבר 2018.