בסכנת העברה בכפייה

ההעברה בכפייה של בני אדם מוגנים ממקום מושבם הרגיל האסורה מתוקפו של סעיף 49 לאמנת ג׳נבה הרביעית, האוסר גם על גירוש אל מחוץ לשטח כבוש. משפחות וקהילות פלסטיניות רבות ברחבי הגדה המערבית הכבושה, לרבות ירושלים המזרחית, מצויות בסכנה של העברה בכפייה בשל הסביבה הכופה שיצרו נוהגים ישראליים. סביבה זו דוחקת את רגליהם, בעיקר באמצעות אי־זמינותם של היתרי בנייה, שכמעט בלתי אפשרי להשיגם. אף שעיקר עולו של לחץ זה מוטל על בדואים ורועים בשטח C, העברה בכפייה לובשת גם צורות אחרות. המאמר שלהלן הוא חלק מסדרת כתבות במעקב ההומניטרי, המדגישות שורת מצבים ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש שבהם מצויים פלסטינים בסכנה מוגברת להעברה בכפייה.

המקרה של דקייקה בדרום נפת חברון

בתחילת אפריל 2016 הודיעו הרשויות הישראליות לבית המשפט העליון הישראלי על כוונתן "להעביר" ממקום מושבה את דקייקה, קהילה בדואית קטנה השוכנת בשלמותה בשטח C, בדרום נפת חברון, ליישוב בדואי סמוך, ולהרוס מיד יותר משלושים מבנים שהוצבו בשטח בשנתיים האחרונות.

בדקייקה גרים כ־350 בני אדם, רובם רשומים כפליטים בסוכנות הסעד והתעסוקה של האו״ם (אונר״א). במהלך מלחמת 1948 נעקרה הקהילה מחלק מאדמות אבותיה, במרחק קילומטרים ספורים מאתר מושבה הנוכחי; אדמת אבות זו הפכה לחלק מישראל והרשויות הישראליות מעולם לא התירו לקהילה לחזור אליה.

נגד רוב בתי הקהילה והמבנים האחרים בה תלויים ועומדים צווי הריסה שהוציא המנהל האזרחי הישראלי, בנימוק שהוקמו בלא היתרי בנייה. אלא שבשל היעדרה של תוכנית מתאר מאושרת כמעט בלתי אפשרי להשיג היתרי בנייה כאלה. חוסר היכולת לבנות באופן חוקי הפך את הקהילה לפגיעה במידה קיצונית ויצר בה תלות בסיוע הומניטרי.

בפברואר 2014 נדחתה טיוטת תוכנית מתאר שהגישה הקהילה ב־2012, בתמיכת שני ארגונים ישראליים ("רבנים למען זכויות אדם" ו"במקום – מתכננים למען זכויות תכנון"). לדברי ועדת התכנון של המנהל האזרחי הישראלי, קיומו של "אוסף מבנים" זה כיישות נפרדת "איננו בר־קיימא" ויש להעביר את התושבים ל"מארג מגורים" אחר.[i] בעתירה שהגישה לבית המשפט העליון הישראלי קבלה הקהילה על החלטה זו, והשיגה צו ביניים שהקפיא את יישום צווי ההריסה עד לקבלת פסיקה בעניינה.

בתשובתן לעתירה זו הודיעו הרשויות לבית המשפט כי הן מטפלות כעת בהכנת תוכנית מתאר לשלוש קהילות בדואיות סמוכות, שאחת מהן (חמיידה) עשויה לשמש להעברתה של קהילת דקייקה, אף שדקייקה דחתה את המיקום החלופי משום שבין היתר, הוא רחוק ממקום מושבה הנוכחי מרחק של כמה קילומטרים. הרשויות הסכימו להאריך את הקפאתם של 101 צווי ההריסה שניתנו קודם להגשת העתירה, אבל דרשו לבצע באופן מיידי 27 צווים אחרים (הפוגעים ב־33 מבנים, מחציתם במימון תורמים) שהותקנו לכאורה במועד מאוחר יותר. אלה כללו אוהלים וצריפים למגורים, לוחות סולאריים, בורות מים, מחסים לבעלי חיים ומטבחים.[ii] העתירה עדיין תלויה ועומדת.

הקהילה מתנגדת בתוקף ל"העברה" וביקשה הגנה וסיוע במקום מושבה הנוכחי, לרבות תכנון והיתרים נאותים עבור בתי תושביה ומקורות מחייתם. בשימוע בפני המנהל האזרחי הישראלי הצהיר נציג הקהילה, עודה נג׳אדה, "חלק מהדיון נסוב סביב סוגיית הבעלות על האדמה. אנחנו יודעים מיהם הבעלים של כל סנטימטר של אדמה. אני גר במקום הזה מאז שאני זוכר את עצמי. אין לנו אדמה אחרת. אנו מסרבים לעבור לאדמתם של אחרים, או להתיר כניסת אחרים לאדמתנו." צופים כי ה"העברה" המוצעת תחסום גישה לאדמות מרעה מסורתיות ותפגע ביכולת התושבים להתפרנס מרעיית צאן.

במקרים דומים, בהקשר של יישובי בדואים ורועים במרכז הגדה המערבית ובמסאפר יטא (נפת חברון), ציין מזכ״ל האו״ם כי העברת קהילות בניגוד לרצונן, לרבות כפועל יוצא של יצירת תנאי כפייה, עלולה לעלות לכדי העברה בכפייה של יחידים או רבים.

ההריסות נמשכו בחודש אפריל

בחודש אפריל הרשויות הישראליות הרסו, פירקו או אטמו 97 מבנים פלסטיניים ברחבי הגדה המערבית, גרמו לעקירתם של כמעט מאתיים בני אדם ופגעו באופנים אחרים ביותר מ־570 בני אדם. חמישה מהמבנים נהרסו לשם ענישה, והיתר נהרסו בגין היעדר היתרי בנייה ישראליים. 90% מההריסות באפריל בוצעו בשטח C. מספר המבנים שנבחרו להריסה בארבעת החודשים הראשונים של השנה (595) כבר גבוה מהנתון לשנת 2015 כוולה (547).

כמעט שליש מהמבנים שנהרסו באפריל (30), בשווי של יותר מ־106 אלף אירו, ניתנו בעבר על ידי ארגוני סיוע כעזרה הומניטרית, לרבות שמונה בקהילות הבדואיות שנזכרו לעיל בשטח E1. נתון זה מביא את מספר מבני הסיוע שנהרסו או הוחרמו בארבעת החודשים הראשונים של 2016 ל־170, גידול של כמעט 60% לעומת הנתון לשנת 2015 כולה.

34 מהמבנים שנהרסו במאי, 13 מהם מבני סיוע, היו בקהילת הרועים ח׳רבת טאנא שבשטח C (נפת שכם), שחוותה את גל ההריסות הרביעי מאז תחילת השנה. הקהילה, לצד שני מאחזים ישראליים, ממוקמת בשטח שהוגדר כ"שטח אש" לאימונים צבאיים. אף שגם נגד המאחזים הוצאו צווי הריסה, בשנים האחרונות הוצאו אל הפועל רק מעטים מהם.

16 מבנים נוספים נהרסו בחמש קהילות של בדואים פלסטינים ממזרח לירושלים, בשטח C, שהשטח שבו הן ממוקמות מיועד להרחבתה של ההתנחלות מעלה אדומים (תוכנית E1). קהילות אלה הן חלק מ־46 קהילות בדואיות במרכז הגדה המערבית המצויות בסכנת העברה בכפייה, בשל תוכנית "העברה" נוספת שמקדמות הרשויות הישראליות.