עונת דיג הסרדינים ברצועת עזה הסתיימה בשלל ממוצע

ההגבלות על הגישה לים ועל ייבוא של ציוד ממשיכות לפגוע ביכולת להתפרנס מדיג

פעמיים בשנה, מאפריל עד אמצע יוני ומאמצע ספטמבר עד נובמבר, עומד דיג הסרדינים במרכז סדר יומם של דייגים ברצועת עזה. מבחינה היסטורית, הסרדינים מהווים 60% מכלל שלל הדיג ומקור לרוב הכנסתם של דייגי עזה.

עבור פלסטינים בעזה מהווים דגים, וסרדינים במיוחד, מקור מרכזי לחלבון, מיקרונוטריינטים וחומצות שומניות חיוניות מסוג אומגה 3 וכן הם תורמים לגיוון התזונה.

לדברי משרד החקלאות בעזה, כלל שלל הסרדינים מינואר עד נובמבר 2015 היה 617 טון. הנתון זהה בקירוב לשלל הממוצע בחמש השנים האחרונות (624 טון), אבל הוא פחות ממחצית מהשלל הממוצע לתקופה שבין 1997 ו־2005 (1,439 טון).

את הירידה בשלל הסרדינים מאז 2006 ניתן לייחס בחלקה לעובדה שהצבא הישראלי צמצם את השטח המותר לדיג ל־6-3 מיילים ימיים לכל היותר מחוף רצועת עזה, במקום 12-6 מיילים ימיים בשנים קודמות. עקב כך אין לדייגי עזה גישה ללהקות הסרדינים העשירות ביותר בלב ים. הדגים הזמינים בשטח שבו מותר להם לדוג כרגע (עד 6 מיילים ימיים) נוטים להיות קטנים יותר, והדבר מגביל את סוג הרשתות שבו הם יכולים להשתמש, מפחית את שווי השלל ופוגע בקיימות המשאבים הימיים.

הגבלות היבוא שאוכפות הרשויות הישראליות על הפריטים הדרושים לתחזוקת צי ספינות הדיג, כגון פיברגלס וחלפי מנועים, פוגעות אף הן בפעילויות הדיג. ישראל מסווגת פריטים אלה, משיקולים ביטחוניים, כ"פריטים בעלי שימוש כפול".

הקלת ההגבלות על ייבוא חומרים אלה, בצד הרחבת השטח הנגיש לדיג מ־6 ל־12 מיילים ימיים, יתרמו משמעותית להגנה ולקידום של מקורות המחייה של יותר מ־3,400 משפחות דייגים ברצועת עזה.

* מאמר זה נמסר על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו״ם