הידוק זמני של המצור על רצועת עזה החריף את המצב ההומניטרי הקשה

* מאמר זה נמסר על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו״ם

בין 9 ביולי ל־15 באוגוסט החמירו הרשויות הישראליות באופן קשה את ההגבלות על תנועת סחורות דרך מעבר כרם שלום בין עזה לישראל, וצמצמו עוד יותר את השטח המותר לדיג, ממרחק של שישה/תשעה מיילים ימיים מהחוף למרחק של שלושה מיילים ימיים. לדברי הרשויות הישראליות, אמצעים אלה ננקטו בתגובה על הפרחת עפיפונים שהוצתו ובלוני תבערה מעזה לישראל, נוהג שגרם לנזקים נרחבים לרכוש. במאי, במהלך ההפגנות, הוצת המעבר פעמיים על ידי מפגינים וניזוק, ובכל פעם היה סגור לימים אחדים לאחר מכן.

הוצאת סחורות נאסרה לחלוטין, ורק הכנסתם של מזון, אספקה רפואית ומספוא לבעלי חיים הותרה דרך כרם שלום בלא הגבלה על כמויות. היבוא של כל פריטים אחרים שהם, לרבות חומרי בניין, ריהוט, עץ, מוצרי אלקטרוניקה ואריגים הופסק לכל משך התקופה, ואילו הכנסתם של דלק וגז בישול הופסקה לסירוגין. בשל כך עמד מספר המטענים שהוכנסו לעזה מדי יום במשך תקופה זו על שליש מהממוצע היומי במחצית הראשונה של 2018: 149 לעומת 450 מטענים.

שיעור האבטלה בעזה באפריל-יוני (רבעון שני)

הגידול בהכנסת סחורות ממצרים דרך שער סלאח א־דין (ליד מעבר רפיח), שפעל 18 יום, פיצה על כך במידה מוגבלת מאוד. בסך הוכל הוכנסו בתקופה זו 1,137 מטענים, לרבות – בפעם הראשונה – 250 מטעני גז בישול.

ענף הבניין הוא אחד הענפים שנפגעו קשה ביותר מהמחסור בחומרים מיובאים, במיוחד חצץ, החיוני לכל פעילויות הבניין. לפני הטלת ההגבלה הוכנסו לעזה בממוצע מדי יום 186 מטעני חצץ. בסוף יולי מסרה התאחדות התעשיינים הפלסטינית בעזה כי הופסקה באופן זמני העסקתם של יותר מ־4,000 עובדים בענף הבניין, בעיקר בשל מחסור בחומרים. כפי שיתואר להלן, גם לאיסור על הוצאת סחורות נודעו השלכות שליליות על ענף החקלאות.

הידוק המצור הישראלי החריף את המצב ההומניטרי הקשה ממילא בעזה, זאת לצד הגידול הדרמטי במספר הנפגעים, משבר האנרגיה הממושך והפילוג הפלסטיני הבלתי פתור מבית. ברבעון השני של 2018 (אפריל־יוני) תיעדה הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה שיעור אבטלה של 53.7%, הגבוה ביותר שתועד אי פעם ברצועת עזה. יתר על כן, מבין כ־244 אלף בני האדם שתועדו כ"מועסקים", כ־62 אלף הם עובדי ציבור המקבלים את שכרם מן הרשות הפלסטינית, שמשכורותיהם קוצצו מאז מאי 2017. 22 אלף נוספים הם עובדים שגויסו על ידי רשויות חמאס ומקבלים חלק ממשכורותיהם באופן בלתי סדיר. בנוסף על כך, הירידה החדה בסיוע הבינלאומי לתושבי עזה פגעה פגיעה נוספת בכוח הקנייה, מאחר שעובדים פוטרו והסיוע במזון או למחיה צומצם משמעותית.

פגיעה בחקלאות כמקור מחיה

לאיסור על הוצאת תוצרת חקלאית מעזה נודעה השפעה שלילית על חקלאים, משום שהוא צמצם את ההכנסות ממכירות והוסיף להוצאות האחסון. כן פוגעת סגירת המעבר במוניטין של החקלאים והסוחרים העזתיים כספקים אמינים, והוא עלול לפגוע בגישה שלהם לאשראי ובהחלטות פוטנציאליות על שתילה וסחר. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, ברבעון השני של 2018 הועסקו בענף החקלאות בעזה כ־14 אלף בני אדם.

ההכנסות מהיצוא החקלאי של עזה לשווקים מחוץ לשטח הפלסטיני הכבוש (כלומר כולל ישראל אבל לא כולל הגדה המערבית) הגיעו בשנת 2000 לשיא של כמעט 46 מיליון דולר, אבל צנחו באופן דרמטי מ־2008 ואילך בעקבות הטלת המצור (ראו תרשים). המצור נאכף בעקבות השתלטות חמאס על רצועת עזה, בנימוק של שיקולים ביטחוניים. אף שנתונים על מכירות חקלאיות מעזה לגדה המערבית קודם למצור אינם זמינים, במסגרת המצור נאסרו מכירות אלה לחלוטין. בנובמבר 2014 הוסר איסור זה בעקבות הסכם הפסקת האש, הסרה שבעקבותיה גדלו ההכנסות מהעברות לגדה המערבית מ־3.6 מיליון דולר ב־2015 ל־17 מיליון דולר ב־2017.[i]

בשל ההידרדרות הכוללת של המצב בעזה, ההכנסות מהיצוא והמכירות החקלאיים במחצית הראשונה של 2018 ירדו בכ־17% לעומת אותה התקופה ב־2017. על סמך נתונים אלה ניתן להעריך כי האיסור שהוטל לאחרונה על הוצאת תוצרת חקלאית גרם לאובדן הכנסות בשיעור של כ־250 אלף דולר, או המקבילה של כמעט 42 אלף תשלומי שכר יומי בענף החקלאות.[ii]

אומדן זה אינו מביא בחשבון הפסדים אחרים, כגון גידול בעלויות האחסון. כך למשל נאלצו סוחרים לאחסן בקירור יותר מ־6,000 טון תפוחי אדמה, בעלות של 22 דולר לטון לחודש בשלושת החודשים הראשונים, מחיר שעלה באוגוסט ל־27 דולר לטון וקיצץ משמעותית בהכנסות הצפויות. למרות ההקלות במצור ב־2014, האיסור שהטילו הרשויות הישראליות על שיווק תפוחי אדמה מעזה בגדה המערבית ובישראל נותר בתוקף, בנימוק של שיקולי בריאות: בשנת 2017 נמכרה כל תוצרת תפוחי האדמה העזתית בירדן. בניסיון להרוויח מביקוש משוער שתלו חקלאים בעזה בשנת 2018 תפוחי אדמה בשטח של 1,000 דונם, וציפו לייצא בין אוגוסט לדצמבר אלפי טון לידן ולשווקים אחרים, כגון ערב הסעודית ועיראק.

חוסר הוודאות שיצר האיסור האחרון פגע גם בחקלאים בענף תות השדה, הנמנה עם פריטי הייצוא הרווחיים ביותר. לאור הסיכון הגדל לאי־החזר של כספיהם, סוחרים כבר אינם מספקים לחקלאים תשומות בצורת אשראי שינוכה מהמכירות. מצב זה אילץ חקלאים לקחת על עצמם את כל עלות השתילה. בנוסף, גובר החשש בקרב חקלאים מפני ההשלכות האפשריות של הגבלות ייבוא עתידיות על הזמינות והמחיר של תשומות חיוניות, כמו דשן וזרעים.

עונת התותים בעזה נמשכת מנובמבר עד מרס, הכשרת הקרקע מתחילה באוגוסט ועונת השתילה היא בספטמבר. בעונת 2018-2017 שווקו מחוץ לעזה 1,265 טון תותים: 93% נמכרו בגדה המערבית, 6% במדינות המפרץ ו־1% לרוסיה ולירדן.

הייצוא והמכירות החקלאיים בעזה

למרות חוסר הוודאות ובהיעדר אפשרויות חלופיות, רוב החקלאים הסתכנו בשתילת תותים בתקווה שהמעבר יישאר פתוח. משרד החקלאות מצפה שבעונת התותים הבאה יישתלו תותים על 1,200 דונם, גידול של יותר מ־30% לעומת העונה הקודמת; לפיכך, צפויים הפסדים עצומים אם המעבר ייסגר שוב.