אנו זקוקים לגישה הומניטרית מיידית ובטוחה בכל רחבי עזה. - דברי תת־מזכ״ל האו״ם לענייני סיוע הומניטרי למועצת הביטחון

דבריו של תת־מזכ״ל האו״ם לסיוע הומניטרי ומתאם סיוע החירום מרטין גריפיתס למועצת הביטחון על המצב במזרח התיכון, לרבות השאלה הפלסטינית:

תודה רבה על שהזמנתם אותי, ומה שאמרתי זה כמה לכבוד הוא לי להיות על אותה במה עם [המתאם המיוחד לתהליך השלום במזרח התיכון] תור [ונסלנד].

ואני מצטרף בכל לבי לכל מילה ומילה שאמר, מלים שנולדו משנים של ניסיון רלבנטי, לרבות לא רק לנוכח הזוועות של 11 הימים האחרונים, אלא תוך מבט מודאג אל הזוועות העתידות לבוא, כך שיש לזקוף זאת לזכות המתאם המיוחד תור ונסלנד.

אבל מובן שאני גם מצטרף אליו ולכל חברי המועצה בהבעת הזעזוע והייאוש לנוכח הפיצוץ שאותו תיאר ואשר ראה, יחד עם רבים מאיתנו, בבית החולים האנגליקני אפיסקופלי אל־אהלי שבצפון רצועת עזה, אתמול בערב.

מובן שאני מושיט תנחומים מעומק לב למשפחות האבלות שנפגעו מטרגדיה קורעת לב זו, ומאחל בכל ליבי החלמה מלאה ושלמה לכל הפצועים.

לדברי ארגון הבריאות העולמי, בית החולים האמור היה אחד מ־20 בתי חולים בצפון רצועת עזה שנכלל בהודעה של הרשויות הישראליות כי על אזרחים לפנותו למען בטיחותם. נורא לחשוב על כך בבוקר שאחרי.

אלא שעבור רבים הפינוי פשוט לא היה אפשרי, בשל היעדר הביטחון – שבו דנו היום אחר הצהריים בלשכה – מצבם הקריטי של רבים מהמטופלים, וכמובן המחסור באמבולנסים, אנשי סגל וקיבולת ביתר מערכת הבריאות בעזה, שכידוע לך, אדוני הנשיא, מצויה בקריסה.

בעת שנפגע היה בית החולים בתפקוד מלא, ואף הגיע לתפוסה מרבית. לפיכך, היה מלא וגדוש במטופלים, לרבות נשים וילדים. עשרות עובדי רפואה ומטפלים שהפגינו אומץ לב ומחויבות יוצאים מן הכלל, ממש יוצאים מן הכלל, כשהחליטו להישאר במקומם, להישאר שם כדי לעשות את חובתם ולעמוד איתן לצד מטופליהם, היו גם הם בבניין.

בבית החולים שהו גם עקורים רבים, שלא היה להם לאן ללכת או שמצאו בו מחסה בציפייה, או לפחות בתקווה, שיעניק להם מקלט בטוח.

והם טעו. הדיווחים עד כה מצביעים על מאות הרוגים, מאות אזרחים ועובדי רפואה – ואני מצטרף לקריאתו של [המתאם המיוחד] תור [ונסלנד] לחקירה מבוססת עובדות שתגלה כיצד זה קרה.

כאן ברצוני לומר דבר אחד, בעל חשיבות עליונה לכולנו בקהילה ההומניטרית ולאלה מאיתנו – כולנו, למעשה – הכפופים לדיני המלחמה ולמשפט ההומניטרי הבינלאומי.

מה שקרה ב־7 באוקטובר בפלישה לישראל ולקיחת בני הערובה הללו, שעדיין מוחזקים ומוחבאים בעזה, היה פשוט מעשה עוול מנוגד לחוק, נורא, ובלתי מתקבל על הדעת. שחרורם בלא תנאי הוא רכיב חיוני של השיבה לנורמליות מהסוג ש[השגרירה והנציגה הקבועה של איחוד האמירויות הערביות לאומות המאוחדות] לאנה [נוסייבה] תיארה בפנינו קודם לכן, לפני תחילתו של מושב זה.

על פי דיווחים, מאז 7 באוקטובר נהרגו בעזה 28 עובדי רפואה, ו־23 נפצעו. אומץ לב אינו חסר שם. וגם לא מחויבות לאוכלוסייה. היו דיווחים רבים על נזק כבד שנגרם למתקני בריאות – למעשה, כפי שאתם יודעים, בית החולים עצמו כבר נפגע ב־14 באוקטובר.

שירותי הבריאות בעזה, כפי ששמעתי כאן בקהיר ביום או היומיים האחרונים, מתקשים להתמודד עם האתגר הקיצוני של מתן מענה לצרכים הרפואיים של מספר גדל והולך של מטופלים פצועים, וזאת בעודם מתמודדים עם מחסור משמעותי באספקה רפואית, במים ובדלק.

וההרס של בית החולים ההוא אתמול המיט לחץ נוסף על מערכת הבריאות המתפוררת, הקורסת והעצובה הזו. לא זו בלבד שהקורבנות הובהלו לבית החולים שיפא, אחד מבתי החולים הרבים האחרים בעזה המצויים על סף קריסה, אלא שכעת הריסתו שוללת מעזה מתקן שלפני הסבב הנוכחי של מעשי האיבה טיפל ביותר מ־45 אלף מטופלים בשנה. 

ולכן אני חייב לחזור ולומר – וזה לא יפתיע איש, כפי שכל האחרים עשו פעמים רבות במועצה זו – שהדרישות שמציב המשפט ההומניטרי הבינלאומי הן פשוטות. יש דיני מלחמה פשוטים החלים על כולנו, ולא משנה מהי הפרובוקציה, והאל יודע שאכן הייתה פרובוקציה.

על צדדים בסכסוך מזוין להגן על אזרחים ועל אובייקטים אזרחיים, לנקוט זהירות מתמדת כדי להגן עליהם מפני כל מתקפה. דנו בכך בלשכה זו בנוגע לכל סכסוך כמעט ברחבי העולם – וסכסוך זה אינו שונה מהם.

המשפט הבינלאומי מספק הגנה ספציפית לעובדי ומתקני רפואה, בכדי להבטיח שפצועים וחולים יקבלו את הטיפול הרפואי שלו הם זקוקים. אין זו יד המקרה שאחד המנהיגים ההומניטריים הראשונים שהגיעו לזירה אחרי אירועי 7 באוקטובר היה ידידנו ומנהיגנו, ד״ר טדרוס (אדהנום גברייסוס] מארגון הבריאות העולמי.

הכרחי שהפצועים והחולים יקבלו את הטיפול הרפואי שלו הם זקוקים. הכרחי שהצדדים יכבדו את המחויבויות שמטיל עליהם המשפט ההומניטרי הבינלאומי, עלינו מוטלת האחריות הקולקטיבית – כולנו מעורבים בכך, איננו משקיפים מן הצד, כולנו מעורבים – להפעיל את מלוא השפעתנו כדי להבטיח שאכן כך יהיה.
הטרגדיה אופיינית להשלכות ההרסניות שנודעו לסכסוך זה על אזרחים – וכפי שציינו [המתאם המיוחד] תור [ונסלנד], ולפניו [השגרירה] לאנה [נוסייבה] – להשלכות הקטסטרופליות שיהיו לו אם ימשיך להסלים, כפי שאנו חוששים שיקרה.

ב־11 ימים בלבד מאז שארגונים פלסטיניים חמושים פשטו על ישראל, ב־7 באוקטובר, כבר עבר מספר ההרוגים, כפי שצוין, את מספרם בסבב מעשי האיבה ב־2014, שנמשך יותר משבעה שבועות. לא ניתן להפריז בקצב של המוות, הסבל, ההרס וההפרות של המשפט הבינלאומי.

בעזה נהרגו יותר מ־3,000 בני אדם. יותר מ־12,500 נפצעו. מאות נעדרים מתחת להריסות, ואם לדבר בכנות, איננו יודעים כמה עברו מצפון לדרום כדי להתרחק מטווח הסכנה.

בין ההרוגים, וכולנו יודעים זאת היטב, גם עובדים הומניטריים. ברצוני לחלוק כבוד ל־15 אנשי סגל של אונר״א [סוכנות הסיוע והעבודות של האו״ם לפליטים פלסטיניים במזרח התיכון] ולאנשי סגל של הצלב האדום ואגודת הסהר האדום שאני פוגש בימים אלה, משפחותיהם של הנופלים.

להערכתנו, ייתכן שעד מיליון בני אדם נמלטו מבתיהם לחלקים אחרים של עזה, אבל איננו יודעים באמת מה מספרם. רבים אכן עשו זאת בתגובה על הודעתה של ישראל כי על אזרחים לעזוב את צפון עזה למען ביטחונם הם.

אבל לאזרחים פשוט אין לאן ללכת כדי להימלט מההרס והמחסור, ששניהם גדלים מדי שעה בשעה ככל שטילים ממשיכים לעוף ואספקה חיונית, לרבות דלק, מזון ופריטים רפואיים, הולכת ואוזלת.

בשל המחסור במים, בכמה מקומות אונר״א – וברצוני להביע הוקרה מיוחדת לאונר״א על האופן שבו היוותה חיץ בפני סבל בזמנים נוראים אלה – במקומות אחדים אונר״א נאלצת לקצץ במכסות ולספק רק ליטר מים אחד לנפש ליום. זכרו כי על פי התקנים הבינלאומיים, המינימום אמור להיות 15 ליטר, והם מקבלים ליטר אחד – ואלה בני המזל שבהם.

בני אדם נאלצים יותר ויותר לצרוך [מים] ממקורות לא בטוחים לשתייה – אנו שומעים עוד דיווחים רבים, רבים מאוד מאונר״א ומסוכנויות אחרות – המציבים כמובן את האוכלוסייה בסכנה להתפרצות של מחלות מועברות במים.

ובין אם אזרחים עוברים מבתיהם או נשארים – וההחלטה האם לעבור או להישאר, האם לעבור שוב או להישאר במקום שאליו עברו, היא בידיהם – בין אם הם עוברים או נשארים, יש להגן עליהם. אסור שיותקפו במקומות שבהם מצויה תשתית אזרחית. יש להגן עליהם באתרי תיאום למניעת עימות, ויש לאפשר להם גישה למרכיבי הסיוע ההומניטרי ההכרחיים להישרדותם, שכולם זמינים ואשר כולנו השקענו שעות רבות ומפורטות במגעים מפורטים עם הצדדים, ואני אסיר תודה להם, לכולם, על המחויבות שהפגינו במגעים אלה.

פירושו של דבר שעל האו״ם והארגונים השותפים לו – ואני מתייחס ספציפית למנהיגות המצוינת שהפגינו הסהר האדום המצרי והסהר האדום הפלסטיני, שהיום פגשתי את העומדים בראשם – להיות מסוגלים לספק סיוע לאזרחים הנזקקים לו ברחבי עזה, בלא מכשול, במקומות לבחירתם, במקומות שבהם הם סבורים שהם בטוחים ושבהם אנו יכולים לוודא את בטיחותם זו.

יש לנו אספקה הומניטרית; יש לנו צוותים רפואיים. לאונר״א יש בעזה 14 אלף אנשי סגל שממשיכים לעבוד באומץ לב בתנאים האלה. כך גם הסוכנויות האחרות – לסהר האדום יש כמובן מתנדבים רבים, רבים מאוד – וכולם מוכנים לסייע לבני האדם הזקוקים להם ביותר.

אני אסיר תודה למדינות החברות הרבות שסיפקו, במהירות רבה, מימון חירום שזמין כעת למתן סיוע מיידי בעזה, לרבות קרן החירום ההומניטרית שמנהל המשרד שלי, והקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש. תודה לכם. תודה לכל מי שנחלץ לעזרה במהירות כה רבה.

אבל מה שאין לנו – יש לנו הרבה, אבל מה שאין לנו, וזה מה שנורא, מה שאנו זקוקים לו נואשות, היא גישה הומניטרית מיידית ובטוחה בכל רחבי עזה. וזה לב ליבם של הדיונים שלנו עם הצדדים המרכזיים.

אנו זקוקים בדחיפות למנגנון שיהיה מוסכם על כל הצדדים הרלבנטיים, ויאפשר אספקה שוטפת של צורכי חירום בכל רחבי עזה, כדי להביא את חלוקת הסיוע לרמה שבה הייתה לפני השבועות הנוראים האלה – 100 משאיות ביום המספקות סיוע לנזקקים בכל רחבי עזה. עלינו לחזור לרמת שאפתנות זו.

ולשם כך אנו זקוקים למימון נוסף. ללא מימון חדש, לסוכנויות כמו אונר״א, תוכנית המזון העולמית וכמובן, אגודות הסהר האדום בתפקידן כמנהיגות – לאונר״א, הסובלת מלכתחילה ממחסור כאוב ועגום במימון לא תהיה היכולת להמשיך ולספק שירותי ליבה.

אדוני הנשיא,

כפי שאמר [המתאם המיוחד] תור [ונסלנד], ואני שמח שעשה כך, הוא ציין שתי נקודות שלדעתי הן חשובות מאוד. עזה אינו המקום היחיד המעורר חששות בסכסוך המדאיג מאוד הזה.

מאז תחילת הסבב האחרון של מעשי האיבה מידרדר גם המצב בגדה המערבית, כפי שאמר [המתאם המיוחד] תור [ונסלנד], והוא יודע על מה הוא מדבר. השבוע האחרון היה הקטלני ביותר עבור פלסטינים בגדה המערבית מאז החל האו״ם לדווח על הרוגים, בשנת 2005, וגם מספרן של תקריות אלימות מתנחלים גדל משלוש תקריות ביום בממוצע לשמונה. הסבל אינו יודע גבולות. סגרים נרחבים בכל רחבי הגדה המערבית פוגעים ביכולתן של קהילות להגיע לשירותים חיוניים.

וקיימת סכנה אמיתית שהמצב ייצא משליטה.

מה שדרוש לתושבי ישראל, פלסטין והאזור – מה שדרוש לכולנו, מה שהמנדט של מועצה זו קיים כדי להבטיח – הוא השבת השפיות וההומאניות על כנן, הסתמכת על תנאי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, מאמצים דחופים, וזו הייתה הנקודה השנייה שציין [המתאם המיוחד] תור [ונסלנד], לעצור כל הידרדרות נוספת באסון האכזרי הזה.

[השגרירה] לאנה [נוסייבה] היטיבה לנסח זאת, את הדאגה שאני מניח שרבים מאיתנו חשים: לאן יוביל אותנו כל זה? לאן זה יוביל אותנו לאחר הלחימה?
מובן שאנו מפצירים בצדדים לכבד את המשפט ההומניטרי הבינלאומי. ואגב, ברצוני לומר באופן הברור ביותר שהפסקת אש הומניטרית תתרום רבות להקלת הסבל האנושי העצום.

ולבסוף, אדוני הנשיא, אני יודע שהארכתי מדי בדברי.

ברצוני לסיים בהבעת הערצה, הכרת תודה ולבביות עמוקות לבני האדם היוצאים מן הכלל המספקים שירותים מצילי־חיים והומניטריים בעזה, בגדה המערבית, כפי שהם עושים בחלקים כה רבים של העולם, אנשים שרבים מהם עקורים, שרבים איבדו את יקיריהם. רבים מאנשי הסגל שלנו, בכל הסוכנויות שלנו, חוו על בשרם סבל כזה.

המסירות והאומץ של צוותי האמבולנסים, אנשי הרפואה, בני האדם העובדים בבתי חולים ובמרפאות, מהווים למעשה תזכורת לעקרונות היסוד של האנושיות שעליהם מושתתים מאמצינו ליישב חילוקי דעות אלה, ליישבם באמצעות דיפלומטיה, באמצעות דו־שיח, באמצעות טוב לב, באמצעות נדיבות, ובאמצעות נטילת אחריות.

ברצוני להביע גם את הכרת תודתי האישית והעמוקה – כבר אמרתי זאת גם ל[מתאם המיוחד] תור [ונסלנד], אבל גם לעמיתתי ועמיתתו, סגנית המתאמת המיוחדת, התושבת וההומניטרית שלנו, מי שהתואר שלה ארוך כמו שלי, לין הייסטינגס, ולעובדים ההומניטריים המגלים מחויבות בלתי מעורערת למתן עזרה וסיוע חיוניים.
מאמציהם הקולקטיביים, המיקוד השופע שלהם בקדימויות מרכזיות, המבוססות על צרכים תפעוליים, מדגימים לא רק את מחויבותו המתמדת של האו"ם להרחבת התקווה והתמיכה – אלא את המחויבות של הקהילה ההומניטרית ותומכיה, שכולם נמצאים בחדר זה, למילוי התפקיד שאותו החליטו וגמרו אומר לבחור לחייהם.

אדוני הנשיא, תודה רבה לך.