משבר חשמל כרוני בעזה: משכן של הפסקות החשמל המתגלגלות עלה מ־12 ל־20 שעות ביום

הפגיעה קשה במיוחד בשירותי הבריאות, המים והתברואה

כמה התפתחויות במהלך חודש יולי הדגישו את חומרת משבר החשמל ברצועת עזה. ב־1 ביולי פסקה כמעט לחלוטין אספקת החשמל לנפת רפיח הדרומית, שבה מתגוררים כ־220 אלף בני אדם, כשכל שלושת קווי ההזנה המצריים המספקים חשמל לדרום עזה נותקו, על פי דיווחים לאחר שניזוקו בשל מבצעים צבאיים בצפון סיני. הקווים תוקנו ב־7 ביולי, אך המצב ברפיח נותר לא יציב בשל הפסקות חשמל תכופות ותנודות באספקת החשמל. ב־20 ביולי נותקו גם שני קווי הזנה ישראליים המספקים חשמל לעיר עזה ולח׳אן יונס. קווים אלה תוקנו ב־22 ביולי. באירוע נוסף, ב־20 ביולי, נאלצה תחנת הכוח היחידה של עזה להשבית את פעילותה בשל מחסור בדלק, צעד שיצר הפסקות חשמל מתגלגלות בנות עד 18 שעות ביום ברחבי עזה. אספקת הדלק התחדשה ב־29 ביולי והתחנה שבה לפעולה חלקית. עם זאת, בשל הביקוש הגבוה לחשמל בחודשי הקיץ והעלייה בזליגת החשמל מהרשת, הפסקות החשמל היזומות עדיין ארוכות ממשכיהן הרגילים, שהם 12 ו־16 שעות ביום.

הגירעון העכשווי בחשמל בעזה, שהחל בתקיפה האווירית הישראלית על תחנת הכוח של עזה ביוני 2006, ממשיך לשבש באופן קשה מתן שירותים בסיסיים ופוגע במקורות מחייה ובתנאי חיים פגיעים ממילא. לעזה שלושה מקורות חשמל: תחנת הכוח של עזה, הפועלת במחצית או פחות מקיבולתה (60 מתוך 120 מגוואט פוטנציאליים); וחשמל הנרכש מישראל (120 מגוואט) וממצרים (28 מגוואט) באמצעות 13 קווי הזנה הנמתחים מעבר לגבול. יחד, מקורות אלה מסוגלים לתת מענה לפחות מ־45% מהביקוש לחשמל, המוערך ב־470 מגוואט. בשנים האחרונות נפגעה אספקת החשמל משמעותית בשל גורמים שונים, בהם היעדר מימון לרכישת דלק עבור תחנת הכוח; פגיעתם של הנזקים, שלא תוקנו, שגרמו מתקפות ישראליות על תחנת הכוח ועל רשת החשמל; היעדר שדרוג של רשת החשמל; והליקויים והתקלות החוזרים ונשנים בקווי ההזנה הישראליים והמצריים.

לדברי חברת החשמל העזתית (GEDCO), בחודשי שיא הקיץ עלול הביקוש לעלות ליותר מ־500 מגוואט. אלא שבימים רבים בחודש יולי סופקו לעזה רק 150-100 מגוואט, 30%-20% מהביקוש. בשל כך, התארכו הפסקות החשמל ברחבי עזה מ־12 ל־20 שעות ביום. אף ש־13 קווי ההזנה ממשיכים לתפקד באופן יציב יחסית, פעולת תחנת הכוח נפגעה משמעותית בשנים האחרונות בשל המחלוקות המתמשכות בין הפלסטיניות בעזה וברמאללה בשאלת מימון הדלק; שיעור הגבייה המוגבל של חשבונות החשמל של צרכנים;[i]  הרס מכלי אחסון הדלק בתקיפה ישראלית במעשי האיבה בקיץ 2014; וההגבלות שמטילה ישראל על ייבוא חלפים הכרחיים, ציוד וחומרי בניין בסיסיים.

מאז יולי 2013 העמיק משבר האנרגיה בשל היעדר דלק בר־השגה, ובשל כך פעלה תחנת הכוח של עזה במחצית מתפוקתה או שהושבתה כליל. בין 2010 ל־2013 היו הן תחנת הכוח והן ספקי שירותים בסיסיים תלויים בדלק מצרי זול שהוברח דרך מנהרות מתחת לגבול עזה עם מצרים; מאז יולי  2013 פסקו כליל פעילויות ההברחה הללו בעקבות צעדים ביטחוניים שנקטה מצרים. מאז התמודדה רשות האנרגיה, האחראית לרכישת דלק עבור תחנת הכוח של עזה וספקי השירותים, עם קשיים פיננסיים ניכרים ברכישת דלק ישראלי, שמחירו פי שלושה ויותר ממחיר הדלק המצרי המסובסד.

על מנת לשמר רמה מינימלית של שירותים חיוניים, נעזרים ספקי שירותים בגנרטורים לשעת חירום. אלא שבדומה לתחנת הכוח של עזה, גם הגנרטורים מצויים בסכנת השבתה מתמדת בשל מחסור במימון, שימוש יתר וקשיים ברכישת גנרטורים נוספים וחלפים, המסווגים על ידי הרשויות הישראליות כפריטים "בעלי שימוש כפול" ולפיכך הם כפופים לשורה של הגבלות ייבוא. לפי נתוני כוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה, הקיבולת הממוצעת של גנרטורים למתקני מים וטיהור שפכים היא 110 קילו־וולט אמפר, עם שיעור צריכה של כ־1,400 ליטר לחודש לכל גנרטור, בקצב של 13 שעות שימוש. הפסקות החשמל היזומות הממושכות, המיתוספות לקשיים בהפעלת גנרטורים לשעת חירום, פגעו קשות במתן שירותים בסיסיים בכל המגזרים.

הפגיעה בבריאות

לדברי כוח המשימה לענייני בריאות, אחסון הדלק וקיבולת הגנרטורים משתנים במידה רבה ממתקן אחד לשני. לכמה מבתי החולים הגדולים יש לעתים קרובות עתודות דלק המספיקות לפחות מחמישה ימי פעילות. כך למשל, לבית החולים שיפא יכולת לאחסן 191 אלף ליטר דלק, והוא צורך 615 ליטר בשעה. ב־30 ביולי אוחסנו בבית החולים 26 אלף ליטר דלק, כמות שבקצב הצריכה הנוכחי מספיקה ל־2.64 ימים. מנגנוני ההתמודדות השכיחים שאימצו בתי חולים ברחבי רצועת עזה כוללים דחיית ניתוחים אלקטיביים לא דחופים; הגברת הפנייה של מטופלים, במיוחד חולים במחולות כרוניות, לטיפול רפואי מחוץ לעזה; שחרור בטרם עת של מטופלים; וצמצום ו/או ביטול של שירותים משלימים, כגון ניקיון והסעדה. בנוסף על כך, לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, כ־300 מכשירים ומתקני ציוד רפואי בבתי חולים ניזוקו מהתנודות בזרם החשמל וכעת הם מקולקלים.

הפגיעה בתחום המים, התברואה וההיגיינה

האספקה הלא מספקת של חשמל ודלק להפעלת משאבות מים ובארות צמצמה עוד יותר את זמינותם של מים זורמים במרבית משקי הבית. צריכת המים הממוצעת מרשת המים פחתה מכ־70 ל־45 ליטר לנפש ליום. תופעה זו הגבירה את ההסתמכות על ספקי מים פרטיים, הפועלים ללא פיקוח, והנמיכה את סטנדרט ההיגיינה. גם מפעלים לטיהור מי שפכים קיצרו את מחזורי הטיפול, ובכך הגבירו את רמת הזיהום של מי שפכים מטוהרים חלקית המוזרמים אל הים. בכל רגע נתון קיימת הסכנה שמי שפכים יגאו בצנרת ויציפו את הרחובות. בנוסף, המחסור בדלק להפעלת כלי רכב אילץ את העיריות לצמצמם באופן משמעותי את איסוף האשפה, צעד שהחמיר את הסכנות לבריאות הציבור.[ii]

אספקת החירום של דלק במימון הקהילה הבינלאומית, בתיאום משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, נמשכת מאז דצמבר 2013, על מנת להבטיח את פעולתם של מתקני בריאות, מים, תברואה והיגיינה ומתקנים מוניציפליים חיוניים. מאז תחילת 2015 מחולקים 480 אלף ליטר בממוצע לכל המגזרים. חלוקות נוספות נדרשות באופן חריג כאשר תחנת הכוח של עזה או כל אחד מקווי החשמל חדלים לפעול, וגם בעת זעזועים בקנה מידה קטן. כתוצאה מהשבתתה של תחנת הכוח וקריסתם של קווי החשמל המצריים והישראליים ביולי 2015, שוחררו כ־130 אלף ליטר נוספים של דלק חירום למגזרי המים, התברואה וההיגיינה, הבריאות והטיפול בפסולת מוצקה. חלוקה זו הביאה את סך הדלק שחולק ביולי ל־612,125 ליטר, נתון גבוה בכ־25% מהממוצע החודשי.