סקר: 19,700 יחידות ללא תקנה ו־24 אלף דירות מחייבות קדימות במתן סיוע למחסה

* חלק זה של הדוח נמסר על ידי כוח המשימה לענייני מחסה

מספר יחידות הדיור במצב תת־תקני ברחבי רצועת עזה גדל באופן דרמטי מאז אמצע שנת 2014, בשל מעשי האיבה שהתחוללו בשנה ההיא. כיום, כעבר כמעט ארבע שנים, טרם תוקנו יותר משליש מהבתים שניזוקו במידה זו או אחרת (כ־59 אלף מתוך 171 אלף).[1] לנתון זה הצטרפה התשתית ההרוסה, שהיא הגורם העיקרי להצפות בגשמי החורף.[2] רמות גבוהות ש אבטלה ועוני הן סיבות מרכזיות המונעות ממשפחות לתקן או לתחזק את בתיהן, בין אם אלה ניזוקו במעשי איבה או שמצבם הידרדר מחמת בלאי בשימוש שוטף.[3] ההגבלות הישראליות על הכנסת חומרי בניין הגבילו את היכולת לבצע תיקונים ותחזוקה, לרבות של תשתית.[4]

בחודש יוני פרסם כוח המשימה לענייני מחסה סקר של פגיעוּת הדיור ברצועת עזה, האומד את השכיחות של תנאי דיור תת־תקניים ורמות הפגיעוּת של משקי הבית, ובמקביל בוחן את המתאם בין פגיעוּת דיור לבין עוני.

הסקר כלל מדגם מייצג של 1,170 משקי בית, ובדק שני היבטים של פגיעוּת של משק הבית: פגיעוּת בתחום המחסה (פיזית/טכנית) ופגיעוּת של משק הבית (סוציאלית). בבדיקת ההיבט הראשון בוצע אומדן של יחידות הדיור על פי שלושים קריטריוני מינימום, לרבות חשיפה לסיכונים ולסכנות, מצב הקירות הפנימיים והחיצוניים, הגגות והחלונות, גישה בטוחה, חיבור לרשת המים ותפקוד מתקני התברואה.[5] כדי לבדוק את רמת הפגיעוּת של משק הבית, נאמדו בתים בעיקר על סמך מידע כללי ביחס למספר המשפחות הגרעיניות בכל יחידה; אירועים שפגעו ביחידות הדיור, כגון מעשי איבה ואסונות טבע; הזמינות של ריהוט וציוד ומצבם; וסוג התעסוקה וההכנסה.

הסקר מצא כי 92.5% ממשקי הבית שהשתתפו בו סבלו מפגיעוּת כלשהי בתחום המחסה. מבין אלה, 6.2%, כלומר 19,700 יחידות דיור, סווגו ככאלה שאינם ניתנים לתיקון, ויש לבנותם מחדש במלואם. אלה יופנו למשרד הדיור, לסוכנויות או״ם ולארגונים לא ממשלתיים המעורבים בבנייה מחדש. כ־10.5% מהבתים (נתון מקביל ל־33 אלף יחידות דיור) סווגו כפגיעים במידה בינונית או גבוהה. 75.8% הנותרים נכללו בקטגוריות של פגיעוּת נמוכה או קלה. סבורים כי 24 אלף מבין כ־33 אלף יחידות דיור המאופיינות בפגיעוּת בינונית או גבוהה זקוקות לקדימות גבוהה במתן מענה בתחום המחסה.

משקי הבית הפגיעים ברצועת עזה (הערכה מחושבת)

יש לציין כי כ־70% ממשקי הבית שנכללו במדגם דיווחו על נזק כלשהו שנגרם לבתיהם במהלך הסכסוך בשנת 2014, ו־51% (נתון החופף חלקית לקבוצה הקודמת) דיווחו כי בתיהם ניזוקו במהלך מעשי איבה קודמים או בשל הצפות וסופות חורף.

יתרה מכך, תנאי הדיור התת־תקניים מהווים גורם לדאגה במקרה של עקירה המונית בשל סבב חדש של מעשי איבה או אסון טבע, כיוון שיותר מ־20% ממשקי הבית שהשתתפו בסקר (נתון המקביל ל־65 אלף יחידות דיור) דיווחו כי בעבר אירחו עקורים פנימיים.

פגיעוּת בתחום המחסה מהווה מקור לדאגה, לא רק לבטיחות הפיסית אלא גם בשל השלכותיה על בריאות הדיירים ורווחתם, לרבות הצבת הדיירים בסכנת חשיפה לאיתני הטבע, עלייה בסוגיות הנוגעות לבריאות הנפש, סיכון מוגבר לאלימות במשפחה והישגים נמוכים בלימודים.

מענה לצרכים בתחום המחסה

ארגונים הומניטריים עובדים להושיט סיוע למשפחות הסובלות מהפגיעוּת הקריטית ביותר, שהתערבויות עשויות לחולל עבורן שינוי דרמטי בבטיחות, בבריאות ובכבוד בתחום הדיור. אלא שתמיכה הומניטרית מקילה רק את היסודות המבִישים ביותר של מחסה תת־תקני ואינה תחליף לפתרונות בני קיימא. משום כך שואפים ארגונים הומניטריים לכך שעמיתיהם בתחום הפיתוח יספקו תמיכה רחבת טווח יותר ליחידות הדיור בקטגוריית הפגיעוּת הבינונית והקלה.

ארגונים הומניטריים אלה, המושיטים מענה לצורכי מחסה, תומכים בשדרוגי מחסה ומספקים פריטים שאינם מזון וסיוע זמני, כגון יריעות פלסטיק, שמיכות, מוצרי וערכות היגיינה, עם שדרוג ובלעדיו. במקרה הצורך מופנים הנזקקים גם לסוכנויות המתמחות בתחום כזה או אחר. מקרים מופנים הלאה כשיש צורך בבנייה מחדש, או כשישנם מחסומים משפטיים, כגון היעדר תיעוד מספיק של הבעלות על הנכס, מגורים ברכוש ממשלתי או מכשולים הנוגעים לירושה.

בין ינואר 2017 ליוני 2018 יישם כוח המשימה לענייני מחסה מיזמי שדרוג בכ־1,110 מחסים תת־תקניים. המימון הזמין יספיק לתת מענה בתחום המחסה ל־1,100 יחידות דיור נוספות, מתוך כ־24 אלף יחידות הזקוקות לכך, והדבר מציב את היעדר המימון בראש רשימת הקשיים המונעים מתן מענה על ידי כוח המשימה לענייני מחסה.

מקרה מבחן: משפחה חיה יותר מעשור בבית לא גמור

מחמוד אבו־שלוף (46), אשתו אום חסן (45), בתם (10) ושני בניהם (6 ו־17) חיים בבית לא גמור בן 120 מ״ר, בנוי בלוקים מבטון, שנבנה על אדמה ממשלתית בעזבת בית חנון, אחת השכונות המוזנחות ביותר בצפון רצועת עזה.

בני המשפחה הם פליטים פלסטינים רשומים, ומקבלים מאונר״א חבילות מזון מדי שלושה חודשים. נכון לעכשיו האב הוא המפרנס היחיד. במשך השבוע הוא עובד בהובלת חומרי בניין ופריטים אחרים, כגון מזון, מספוא לבעלי חיים ומכלי גז, ומעת לעת בממכר ירקות בעגלתו הרתומה לחמור. בעבר עבד מחמוד בסופי שבוע כמאבטח. אשתו מנהלת את משק הבית, ובנם הבכור מחפש עבודה כשרברב לאחר שסיים את לימודיו במרכז להכשרה מקצועת של אונר״א.

המשפחה התחילה לבנות את הבית לפני כעשר שנים, אך הכנסתם המוגבלת משמשת בראש ובראשונה לכיסוי הוצאות המזון ומי השתייה, ולא נותר די כסף לבניית הבית. לכן, לא עלה בידי המשפחה לטייח את הקירות, ובמקצת החדרים אין תקרה. כמעט אין רהיטים בבית, ואף לא שמיכות, מזרונים או רצפות. אין בו דלת כניסה ואין דלתות בחדרים, ואף אין כל ציוד חשמלי כמו מקרר, כיריים או מכונת כביסה.

"אני פוחדת כל הזמן שמישהו יחדור פנימה דרך החלונות", אמרה אום חסן.

רק לאחרונה חובר הבית לרשת הביוב, אבל עדיין אין בו חיבור לרשת המים או החשמל. כדי להתמודד עם המצב, מחמוד ממלא מכל בנפח 500 ליטר במים מצינור המים של אביו ומשתמש בקו החשמל של שכנו.

בעשור האחרון הצליחה המשפחה לקרות שלושה מחדרי השינה ביריעת מתכת מגולוונת; את חדר השירותים מכסה לוח בטון דק בלבד, ואזור המגורים, המטבח והמסדרונות מכוסים בתערובת של אריג, פלסטיק וכפות דקלים. חיפוי הרצפה גם הוא מאיכות ירודה ביותר, ורוב החלונות פרוצים ונטולי מיגון או רשתות. בחדר השירותים אין מקלחת, והמטבח אינו מתאים להכנת מזון באופן היגייני.

"תמיד דאגתי בגלל המשפחה שלי", אמר מחמוד. "בחורף הבית קר מאוד והילדים לא יכולים ללמוד כמו שצריך. בנינו אוהל מחוץ לבית והדלקנו בו מדורה כדי שיהיה להם מקום חם יותר שיוכלו ללמוד בו."

לתנאים אלה נודעו השלכות שליליות, הן גופניות והן פסיכולוגיות, על המשפחה. זוחלים וחרקים מהווים סכנה, ובני המשפחה חשופים כל הזמן לפגעי מזג האוויר. בחורף האחרון לא יכלה המשפחה להשתמש במרבית שטח הבית מפני שרצפת החול הייתה רטובה וקרה מכדי שניתן יהיה לחיות עליה.