סקירה כללית: יוני 2016

תנאי החיים המעורערים בעזה מגבירים את הסכנה להסלמה חדשה במעשי האיבה (מזכ״ל האו״ם)

בין 7 ביולי ל־26 באוגוסט 2014 חוותה רצועת עזה את סבב מעשי האיבה הקטלני וההרסני ביותר מאז תחילת הכיבוש הישראלי ב־1967. כיום, כעבור שנתיים, רוב בני האדם והמוסדות בעזה עדיין מתקשים להתמודד עם האובדן הכביר. העימות בן שִבעת השבועות החמיר את המצב ההומניטרי הירוד ממילא, הנובע משנים של מצור ישראלי ומוחרף מחמת פילוג פלסטיני מבית, שני גורמים הקיימים גם היום.

גיליון זה של ירחון המעקב ההומניטרי מדגיש כמה מהאתגרים הניצבים בפני מערכת הבריאות בעזה; בנוסף על המספר העצום של בני אדם הזקוקים לטיפול באופן שוטף, כ־900 בני אדם שנפצעו במלחמה ב־2014 זקוקים לטיפול בגין סוג כזה או אחר של נכות לצמיתות, ומתקנים שנהרסו או ניזוקו ממתינים לשיקומם המלא. נכון לעכשיו, בבית החולים א־שיפא לבדו ממתינים יותר מ־3,800 מטופלים לניתוחים, שחלקם נקבעו אף לשנת 2018. עניין זה מעורר תסכול, ויוצר כאב מיותר, ונלווים אליו הסיכונים הכרוכים בעיכוב הטיפול.

סוגיה נוספת המעוררת דאגה ברצועת עזה היא היעדר תשתית תברואה נאותה. לצד המחסור החמור בחשמל, הדבר גורם מדי יום להזרמתם של כ־90 מיליון ליטר שפכים לא מטופלים או מטופלים חלקית אל הים. זיהום מי הים מהווה סיכון בריאותי חמור, במיוחד למי שמשתמשים בחופים לבילוי ונופש וצורכים מזון מזוהם מהשטחים שהפגיעה בהם היא הקשה יותר. התשתית הרעועה יוצרת גם סכנה בלתי פוסקת של הצפות במי שפכים באזורים שבקרבת מאגרים ותחנות שאיבה, כפי שקרה בחודש מאי האחרון.

במהלך ביקורו בעזה ב־28 ביוני חזר מזכ״ל האו״ם, באן קי־מון, וקרא לישראל להסיר את המצור, ולמנהיגות הפלסטינית לסיים את הפילוג הפוליטי מבית. בדבריו על המצב ההומניטרי השברירי אמר מזכ״ל האו״ם כי "מצב זה אינו יכול להימשך. זעם וייאוש ניזונים ממנו. הוא מגביר את הסכנה להסלמה חדשה במעשי האיבה, שלא תביא לתושבי עזה אלא סבל נוסף."

הפוטנציאל להסלמה מחודשת באלימות קיים גם בגדה המערבית ובישראל, למרות ירידה משמעותית במתקפות ובעימותים ברבעון השני של 2016. ממחיש זאת הפיגוע, שזכה לגינויים נרחבים, שביצעו שני פלסטינים ב־8 ביוני במרכז מסחרי בתל אביב, ובו נהרגו שלושה ישראלים. בעקבות הפיגוע ביטלו הרשויות הישראליות יותר מ־83 אלף היתרים שניתנו קודם לכן לרגל חודש הרמדאן, בעיקר לצורך ביקורי משפחות בירושלים המזרחית ובישראל; הנציב העליון לזכויות האדם אמר כי אמצעי זה עלול להוות ענישה קולקטיבית. עם זאת, ההודעה המוקדמת יותר, על ביטול הדרישות להיתרים מפלסטינים תושבי הגדה המערבית – גברים בני יותר מ־45 ופחות מ־12 ונשים בכל הגילים – נותרה בתוקף, והדבר אפשרה לאלפים להגיע לירושלים המזרחית לתפילות יום שישי המסורתיות במסגד אל־אקצא.

הגבלות גישה והרחבת התנחלויות נמנו עם הגורמים העיקריים לפגיעוּת הומניטרית ומקור לתסכול בקרב פלסטינים תושבי הגדה המערבית. גיליון זה של המעקב ההומניטרי מתייחס למצב שנוצר בפרבר פלסטיני בירושלים המערבית, א־זעיים, כתוצאה מהקמת גדר ההפרדה ב־2005 ולאחרונה סגירתו של כביש ראשי המחבר את הכפר עם העיר. אמצעים אלה אילצו כ־240 משפחות לעזוב את האזור ולעבור לאזורים שבהם הגישה לשירותים ולמקורות מחיה טובה יותר. מאמר נוסף מנתח נתונים ישראליים רשמיים לשנת 2015, המצביעים על עלייה חדה באשרור של הכרזות על "אדמות מדינה", צעד הסולל את הדרך בפני הקצאת אדמות להרחבת התנחלויות או ל"הכשרה" בדיעבד של מאחזים לא מורשים.

בתדרוך שלו למועצת הביטחון ב־30 ביוני אמר המתאם המיוחד מטעם האו״ם, ניקולאי מלדנוב: "את התסכול הפלסטיני אי־אפשר לשטוף ולהעלים; לא ניתן לנצחו באמצעי ביטחון חמורים, מעצרים או הריסות בתים לשם ענישה. אבל גם האלימות והטרור, הניזונים ממשטמה, לא יוכלו להוליד מדינה פלסטינית."