סקירה כללית: אפריל 2018

ב־9 באפריל נקטעה רגלו הימנית של מוחמד אל־עג׳ורי בן ה־16, אתלט מעזה שסיפורו מופיע בגיליון זה של הירחון ההומניטרי. עשרה ימים קודם לכן נורה מוחמד ונפצע על ידי כוחות ישראליים בעת שהשתתף בראשונה מבין שורה של הפגנות יום שישי שהתקיימו במסגרת "צעדת השיבה הגדולה" ליד גדר המערכת סביב עזה. הוא אחד מכמעט אלפיים פלסטינים שנפצעו על פי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני מתחמושת חיה במהלך אירועים כאלה מאז 30 במרס. נכון ל־30 באפריל, 40 פלסטינים נהרגו בידי כוחות ישראליים במהלך ההפגנות האלה, ועשרה נוספים נהרגו בנסיבות אחרות. בכל יום שישי מאז 30 במרס התקרבו מאות מפגינים, מתוך אלפים, אל הגדר וניסו לגרום לה נזק, הבעירו צמיגים, ויידו אבנים ובמידה מועטה יותר גם בקבוקי תבערה לעבר כוחות ישראליים המוצבים מעברה השני של הגדר. לא דווח על נפגעים ישראלים. נכון לעכשיו, אין ראיות לכך שנשקפה לחיילים ישראלים סכנת מוות מיידית או פציעה חמורה ממפגינים שנהרגו או נפצעו מתחמושת חיה, ולדברי נציבות זכויות האדם של האו״ם, הדבר מעורר חששות כבדים בדבר שימוש מופרז בכוח.

במענה שהגישו גורמים הומניטריים ניתנה קדימות למתן טיפול רפואי מיידי מציל־חיים; למתן תמיכה בתחום בריאות הנפש ותמיכה פסיכולוגית למי שנפצעו או נפגעו באופנים אחרים; ולמעקב אחר הפרות אפשריות בתחום ההגנה ותיעודן. כפי שמפורט בגיליון זה, ההתערבויות בשלושת התחומים בעלי הקדימות הללו נמשכות אמנם, אך הסוכנויות פנו בקריאה לגיוס של 5.3 מיליון דולר נוספים כדי להגביר ולהרחיב את הפעילויות עד 31 במאי 2018 – פרק הזמן בן ששת השבועות שבו צפויות ההפגנות להימשך, וכן שבועיים נוספים. ב־25 באפריל הקצה המתאם ההומניטרי 2.2 מיליון דולר מעתודות הקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש, השמורות למקרי חירום בלתי צפויים, לתמיכה בשלושת התחומים הללו, שחיוני להתערב בהם.

הגאות בצרכים הומניטריים נוכח האירועים המתמשכים מתרחשת על רקע המצב ההומניטרי הכללי הקשה מנשוא ברצועת עזה. מערכת הבריאות, במיוחד, נמצאת על סף קריסה כתוצאה מעשר שנות מצור, הפילוג הפלסטיני המדיני המעמיק מבית, אספקת האנרגיה המידרדרת, תשלום לא סדיר של משכורות לעובדי רפואה במגזר הציבורי, וחוסרים גדלים והולכים בתרופות ובפריטים חד־פעמיים.

אותם גורמים פוגעים גם בגישתם של יותר מ־450 אלף ילדים ברצועת עזה ללימודים בבתי ספר, כפי שיפורט במאמר אחר של הירחון ההומניטרי הנוכחי. המחסור בחשמל, המתבטא בהפסקות חשמל יזומות המתמשכות עד 20 שעות ביממה, מגביל את משך הלימודים של תלמידים בבתי הספר ואת יכולתם להתרכז בבית, ומגביר את שיעור הנשירה מהלימודים. מדאיג גם המשבר הכספי חסר התקדים שעמו מתמודדת סוכנות הסעד והתעסוקה של האו״ם (אונר״א), המספקת שירותי חינוך לכ־272 אלף מהילדים בעזה. אף שהסוכנות הצליחה להבטיח די מימון להשלים את שנת הלימודים הנוכחית ולשמר מתן של שירותי ליבה אחרים עד לסוף הקיץ, החזרה ללימודים במחצית השנייה של השנה עדיין אינה ודאית.

באפריל התרחשו מספר התפתחויות מדאיגות גם בגדה המערבית, לרבות עלייה באלימות מתנחלים (נושא שיטופל בגיליון מאי של הירחון ההומניטרי), והחמרת הסביבה הכופה שעמה מתמודדות קהילות פלסטיניות בשטח C. בדיון שהתקיים בבג״ץ ב־25 באפריל, בעניין גורל הקהילה הבדואית ח׳אן אל־אחמר אבו אל־חילו שבעיבורי ירושלים המזרחית, אמרו השופטים כי לא יפסקו נגד יישובה מחדש של הקהילה, למרות התנגדות התושבים; פסיקה סופית צפויה בעתיד הקרוב. בלא הסכמתם האמיתית והמושכלת של התושבים, שבסביבה הכופה הנוכחית כמעט בלתי אפשרי להשיגה, יישוב מחדש מסוג זה עלול להוות העברה בכפייה, שהיא הפרה חמורה של אמנת ג׳נבה הרביעית.

מקור נוסף לדאגה הפוגע בנשים רבות החיות בקהילות בשטח C, ומודגש אף הוא בגיליון הנוכחי של הירחון, הוא אלימות מבוססת מגדר במשפחה. מחקר שנערך לאחרונה בחמש קהילות כאלה בבקעת הירדן מצא כי 46% מהמשתתפים בסקר רואים באלימות של גברים נגד נשותיהם נוהג לגיטימי, ו־87% מסרו כי לדעתם נשים אינן צריכות לדווח על אלימות במשפחה. בחודשים האחרונים ניהלו שני ארגונים לא ממשלתיים שורת סדנאות, שהסתיימו בחודש מרס, אשר התמקדו בתלמידים ובהוריהם בבתי ספר בחמש הקהילות, במטרה לצמצם את שכיחותה של אלימות מבוססת מגדר.

בתדרוך שקיים למועצת הביטחון ב־26 באפריל כלל המתאם ההומניטרי מטעם האו״ם אזהרה חריפה: "מה שקורה היום בעזה הוא עוולה ששום אדם – גבר, אישה או ילד – אינו אמור לשאתה: תנאי החיים האיומים; ההשלכות של סגרים מתמשכים וחונקים; שליטת חמאס; והסיכון הגובר שעזה תצית לסכסוך חדש. בני אדם אינם אמורים להיות נידונים לבלות את חייהם כשהם מוקפים בגבולות שאסור להם לחצות, או במים שאסור להם להפליג בהם. אסור שייגזר עליהם לחיות תחת שליטת חמאס, המשקיע בפעילויות צבאיות על חשבון האוכלוסייה. אני מאמין בכל לבי שיש מוצא. הקשיים הללו הם מדיניים, הם מעשה ידי אדם, ומשום כך הם פתירים אם כל הצדדים יתחייבו באופן נחוש לתמוך בפתרונות מעשיים שניתן יהיה ליישם במהירות, ביעילות ובאופן בר־קיימא."