סקירה כללית | ספטמבר 2018

המשתתפים בפגישת ועדת הקישור אד־הוק, פסגה בדרג שרים של המדינות התורמות לשטח הפלסטיני הכבוש, שהתקיימה ב־27 בספטמבר, הסכימו פה אחד שהמצב ההומניטרי ברצועת עזה הרה האסון. בין יתר ההערות שהושמעו בישיבה הזהיר הבנק העולמי כי הכלכלה העזתית "מצויה בנפילה חופשית, לאחר שברבעון הראשון של 2018 נרשמו בה צמיחה שלילית של 6% ושיעור אבטלה של 53% (יותר מ־70% בקרב צעירים)... ההידרדרות מדאיגה מאוד כיוון שעוד לפני ההתפתחויות האחרונות הללו, כל אדם שני בעזה כבר חי מתחת לקו העוני."[i]

לפי הבנק העולמי, ההידרדרות בשנים 2017 ו־2018 נבעה מירידה חדה בהעברות כספים לעזה, כיוון שהעברות אלה היו מקור ההכנסה היחיד כמעט של האזור לאחר שהמגזר היצרני הידלדל בגלל מצור בן עשור שישראל מטילה בנימוק של שיקולים ביטחוניים. הירידה ב"העברות" כללה בעיקר צמצום של התקציב שהרשות הפלסטינית הקצתה לעזה בהקשר של הפילוג מבית; תשלום מוגבל של כספים שתורמים בינלאומיים התחייבו לתת עבור שיקום עזה; קיצוץ של ממשלת ארצות הברית בכספי הסיוע לפיתוח; וירידה במימון של סיוע הומניטרי.

בחלקו הראשון של הגיליון הנוכחי של הירחון ההומניטרי מובאת סקירה כללית על המימון ההומניטרי מאז תחילת 2018, שאכן מצוי בשפל חסר תקדים והוא אחת הפעילויות שזכו למימון המועט ביותר ברחבי העולם: עד ספטמבר גויסו רק 29% מתוך סכום של 539.7 מיליון דולר שיש לגייס כדי ליישם את תוכנית המענה ההומניטרית, לעומת 47% בסוף 2017 ו־50% בסוף 2016. פערי המימון נובעים אמנם בעיקר מהירידה בתרומות עבור סוכנות הסעד והתעסוקה של האו״ם (אונר״א), אך המימון כמעט לכל הסוכנויות נמוך מאשר בשנים קודמות. כדי לתת מענה לצרכים הומניטריים מיידיים, הקצה המתאם ההומניטרי לשטח הפלסטיני הכבוש ב־22 בספטמבר 8.3 מיליון דולר מטעם הקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש, כדי לאפשר את יישומם של מספר מיזמים חיוניים שנכללו בתוכנית המענה ההומניטרי.[ii] בנימה חיובית יותר, ב־27 בספטמבר קיבלה אונר״א ממספר מדינות החברות באו״ם שורה של התחייבויות לתרומות נוספות, בסך 122 מיליון דולר, שמרגע שישולמו יצמצמו את הגרעון של הסוכנות לשנת 2018 בכל האזורים שבהם היא פועלת במזרח התיכון.

מאמר אחר בגיליון זה של הירחון ההומניטרי עוסק בהיבט משמעותי אחר של המצוקה שחווים תושבי עזה: בידודם מיתר השטח הפלסטיני הכבוש ומחו״ל. רק מתי מעט מתושבי עזה זכאים להיתרי יציאה המאפשרים להם לצאת את המובלעת דרך מעבר ארז שבשליטת ישראל, לרבות מטופלים המופנים לטיפול רפואי שאינו זמין ברצועה. במחצית הראשונה של 2018 אושרו רק 60% מהבקשות להיתרי יציאה שהגישו מטופלים, ולרוב מי שבקשותיהם נענו בסירוב או עוכבו לא נמסרו סיבות ספציפיות לכך. מצד שני, מעבר רפיח שבשליטת מצרים היה פתוח באופן כמעט רצוף מאז מאי 2018, וכך נפתחה מחדש בפני כלל תושבי עזה אפשרות חלקית לצאת. אמנם מדובר בהתפתחות חיובית, אך מספר הנוסעים המורשים לעבור במעבר מדי יום מצומצם, הקריטריונים שעל פיהם נבחרים הנוסעים עלומים, זמני ההמתנה במעבר עצמו ממושכים, ונוסעים נתקלים בבדיקות ביטחוניות וקשיים מרובים בדרכם לקהיר וחזרה לעזה.

כפי שהודגש בגיליונות קודמים של הירחון ההומניטרי, הגידול המסיבי במספר הנפגעים בהקשר של הפגנות "צעדת השיבה הגדולה" הציף את מגזר הבריאות העזתי, השברירי ממילא, ויצר צרכים נוספים. במשך חודש ספטמבר, בהקשר של מצוקה וייאוש מעמיקים והולכים, התרחב היקפן של ההפגנות, וכעת הן מתקיימות כמעט מדי יום, לרבות התכנסויות ליליות ליד גדר המערכת, ניסיונות לפרוץ את המצור הימי והפגנות ליד מעבר הנוסעים ארז. לצד האירועים התכופים יותר שבהם משליכים מפגינים מטעני נפץ על כוחות ישראליים ומנסים לפרוץ את גדר המערכת, נהרגו במסגרת פעילויות אלה במהלך החודש 23 פלסטינים, בהם שמונה ילדים, ו־1,240 פלסטינים נוספים נפצעו. בעקבות הריגתם של שבעה מפגינים, שניים מהם ילדים, ב־28 בספטמבר, קרא המתאם ההומניטרי ל"ישראל, לחמאס ולכל הגורמים האחרים שביכולתם להשפיע על המצב לפעול לאלתר למניעת הידרדרות ואובדן של חיים נוספים".

בניסיון להקל את פגיעת האסון ההומניטרי ההולך ומתפתח בעזה, הציג האו״ם בפסגת ועדת הקישור אד־הוק חבילה של מיזמי תשתית דחופים שישפרו את אספקת המים, החשמל ושירותי הבריאות, ובה בעת ייצרו הכנסה ותעסוקה בדרך שתישא פירות במהירות, בטווח זמן של שישה עד 12 חודשים. אף שכל המיזמים האלה כבר מתוכננים וזוכים להסכמה, הם ממתינים למימון הדרוש ליישומם, ומכל מקום לא יוכלו לבוא במקום סיוע הומניטרי מיידי הדרוש בדחיפות.