פתח דבר לתוכנית המענה ההומניטרי 2020

09 בדצמבר 2019

מאת המתאם ההומניטרי מר ג׳יימי מקגולדריק

בשנה זו, האחרונה בסבב השנים 2020-2018, ארגונים בקהילה ההומניטרית פונים למממנים בבקשה לגייס 348 מיליון דולר עבור תוכנית המענה ההומניטרי בשטח הפלסטיני הכבוש. סכום זה דומה ל־350 מיליון הדולר שנדרשו ליישום התוכנית לשנת 2019, אבל נמוך משמעותית מ־550 מיליון הדולר שנדרשו לשנת 2018. הסכום המופחת אינו משקף צמצום בהיקף הצרכים, אלא הכרה בכך שהמימון בפועל לפעילות הומניטרית ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש נמוך בקביעות: עד לסוף נובמבר הובטחו רק 60% מהסכום המבוקש עבור תוכנית המענה ההומניטרי לשנת 2019, נתון המייצג במונחים ריאליים ירידה במימון. זאת חרף הצפי של הבנק העולמי כי הכלכלה בשטח הפלסטיני הכבוש "צפויה לגלוש למיתון בשנים 2020 ו־2021," עובדה שסביר להניח שתגביר את היקף המצוקה ההומניטרית.[1]

כ־2.4 בני אדם, שהם אחד מכל שני פלסטינים בשטח הפלסטיני הכבוש, זוהו כמי שיזדקקו בשנת 2020 לסיוע הומניטרי ולהגנה: המגוון המלא של צרכים אלה מתואר בפרוטרוט בסקירת הצרכים ההומניטריים. 1.5 מיליון מהפלסטינים החלשים והפגיעים ביותר מתוכם יהיו זכאים לסיוע במסגרת התוכנית, גידול קל לעומת 1.4 מיליון בני אדם ב־2019. עם זאת, פירשו של דבר שכמעט מיליון בני אדם חלשים ופגיעים, בעיקר ברצועת עזה, לא יקבלו כל סיוע שהוא דרך תוכנית המענה ההומניטרי לשנת 2020, גם אם תוכנית זו תמומן במלואה.

בעזה תועדו שיפורים מסוימים ב־2019, ואלה יפורטו בפרק "ההקשר של המשבר" בתוכנית המענה ההומניטרי. אף על פי כן, המצב ההומניטרי ממשיך להידרדר, הפילוגים הפלסטיניים מבית נותרים עמוקים כשהיו והסבבים החוזרים ונשנים של הסלמה באלימות מאיימים להתלקח לעימות נרחב עוד יותר. הפגנות "צעדת השיבה הגדולה" נמשכות והן מוסיפות לנטל הנפגעים וללחץ על מערכת בריאות המתקשה מלכתחילה לתפקד. בנוסף על השיעורים הגבוהים והמתמשכים של חוסר ביטחון תזונתי, עוני ואבטלה, קיימים סימנים הולכים וגוברים להידרדרות המרקם החברתי בעזה.

סימנים אלה כוללים אלפי משפחות העלולות למצוא את עצמן בהליכים משפטיים או בפני פינוי משום שאינן יכולות לשלם שכר דירה והוצאות אחרות, וכן דיווחים על התמכרות לסמים בהיקף נרחב, גידול במספר ההתאבדויות ו"בריחת מוחות" הולכת וגוברת שבמסגרתה הצעירים והמשכילים מנסים לעזוב את עזה. מצבם של ילדים מדאיג במיוחד, כפי שממחישים הן העלייה בעבודת ילדים ובנישואי ילדים, והן 250 אלף הילדים הסובלים מבעיות נפשיות קשות או בינוניות. נוכח חוסר היכולת לסייע לקבוצות חלשות ופגיעות אלה, יחמירו עוד יותר אסטרטגיות התמודדות שליליות וחוסן הקהילות ייפגע.

המצב בגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, פחות חמור אמנם, אך בשנת 2019 הוגברו הרחבת ההתנחלויות, אלימות המתנחלים, הגבלות הגישה, ההריסות והפינויים, והחריפו את הסביבה הכופה המופעלת על קהילות פלסטיניות פגיעות ומקעקעת את התקווה לפתרון שתי המדינות. בנוסף, ארגונים הומניטריים מתמודדים בכל רחבי השטח הפלסטיני הכבוש עם סביבה תפעולית הנעשית קשה יותר ויותר, ומציבה מכשולים גדלים והולכים בפני יכולתנו לפעול, בשל הגבלות ומתקפות שנועדו לשלול את הלגיטימציה מפעילות הומניטרית.

אקלים שלילי זה, הן בתחום הפוליטי והן בכל הנוגע למשאבים, יחייב את המדינות החברות באו״ם להגדיל את שיעורי המימון שלהן, כדי לאפשר לנו לספק שירותים בסיסיים לפגיעים ולחלשים ביותר ולהגן על זכויותיהם של פלסטינים הנתונים לכיבוש. על הגידול במימון הומניטרי לבוא בד בבד עם תמיכה במרחב התפעולי לנוכח איומים גדלים והולכים, ומעורבות מדינית במטרה לטפל בהפרות של המשפט הבינלאומי, שהן הגורם שבשורשו של משבר ההגנה בשטח הפלסטיני הכבוש. תוכנית המענה ההומניטרי לשנת 2020 תשמר את מעמדה המרכזי של ההגנה בכל רמות הפעילות ההומניטרית, כתחום אחריות משותף בכל רובדי המערכת, כדי לאפשר לפלסטינים להתמודד עם ההשלכות של משבר ההגנה המתמשך ולהתגבר עליהן, במקביל לחיפוש אחר פתרונות בני־קיימא יותר.

[1]World Bank, Economic Monitoring Report to the Ad Hoc Liaison Committee, 26 September 2019, p. 4.