בתחילת יולי 2022 עזבו 19 משקי בית פלסטינים, המונים כמאה בני אדם, רובם ילדים וילדות, את קהילת הרועים שבה חיו, ראס א־תין, בשטח C שבגדה המערבית, ועברו ברובם לשטח B. חלקם הסבירו שעברו מפני שתנאי החיים שלהם הפכו בלתי נסבלים, ונימקו זאת באמצעים כופים הקשורים לכיבוש שהוחלו עליהם על ידי הרשויות הישראליות ועל ידי מתנחלים.
ערב עזיבתם כללה הקהילה כולה כ־35 משקי בית: 240 בני אדם, כולל 150 ילדים וילדות. בתיהם שכנו בחמישה אתרים נפרדים אך סמוכים. אף שמקור פרנסתם העיקרי הוא רעיית צאן, ולכן הם נודדים על פי עונות השנה, אומדנים ראשוניים מצביעים על כך שהמעבר האחרון של 19 משקי בית נובע ברובו מההשפעה המצטברת של אלימות מתנחלים, הרס מבנים, הטרדה ואמצעים כופים אחרים, ואינו חלק מדפוס הנדידה העונתי שלהם.
ב־14 ביולי 2021 תפסו כוחות ישראליים 49 מבנים בקהילה והותירו 13 מהמשפחות ללא קורת גג. בעת ההיא דיווחו אנשי הקהילה כי בעלי תפקידים ישראליים הורו להם במפורש לעבור לשטח B.
אחת התושבות, הודא אבראהים, סיפרה על ההשלכות הנפשיות של ההריסה ההמונית על בתה. "כשהכוחות הישראליים באו לקחת את הבתים שלנו," אמרה, "שרה הייתה מבועתת. היא לא הפסיקה לבכות. עכשיו היא מפחדת ממכוניות. כל פעם שהיא רואה מכוניות היא נבהלת. לפני כן מעולם לא הייתה לה בעיה כזו."
משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים תיעד בפרוטרוט את האמצעים הכופים המפעילים לחץ על בני אדם לעזוב שטחים מסוימים. נהגים אלה כוללים הריסה או תפיסה של בתים וחומרי מחייה, שימוש מופרז בכוח על ידי הצבא הישראלי, הרחבת התנחלויות, תקיפות גופניות והשחתת רכוש. בראס א־תין גרמו נהגים אלה, לרבות הצתה לפני זמן לא רב, לפציעות גופניות, לנזק פסיכולוגי ולאובדן מקורות מחיה.
גורמים הומניטריים מבקרים אצל המשפחות הנפגעות זמן קצר אחרי תקריות כאלה כדי לאמוד את צורכיהן ולספק להם מענה.
עם זאת, דחוף יותר לספק לאנשים הגנה. לשם כך משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים מקדם את עצירת ההריסות והתפיסות, כינון משטר תכנון ואיזור הוגן עבור קהילות פלסטיניות ומיצוי דין עם מתנחלים אלימים ועם אנשי כוחות ישראליים שהשתמשו בכוח מופרז; זאת בצד שינויי מדיניות אחרים.
ראס א־תין היא אחת מקהילות רבות ברחבי הגדה המערבית, במיוחד בשטח C, שבהן הקהילה ההומניטרית התריעה זה מכבר על סביבה כופה העלולה להביא להעברה בכפייה.