הלחץ המופעל על יותר מ־400 אלף בני האדם שנותרו בצפון עזה לעזוב דרומה גובר והולך.
מאז 1 באוקטובר 2024, הרשויות הישראליות מנתקות יותר ויותר את צפון הרצועה מאספקה חיונית. המעברים ארז וזיקים נותרו סגורים, ולא הותר מעבר של מוצרים חיוניים מן הדרום. שלוש פקודות שניתנו מחדש – ב־7, ב־9 וב־12 באוקטובר – הורו על עקירה של בני אדם. במקביל נמשכת ההסלמה במעשי האיבה, וזו גורמת לעוד סבל ונפגעים מקרב אזרחים.
בשבועיים האחרונים נעקרו יותר מ־50 אלף בני אדם מאזור ג׳באליה, המנותק מסביבתו, ובני אדם אחרים נותרו לכודים בבתיהם בעיצומן של הפגזות ולחימה גוברות. מצור צבאי השולל מאזרחים אמצעי הישרדות חיוניים אינו קביל.
הפעולות הצבאיות האחרונות בצפון עזה כפו השבתה של בארות מים, מאפיות, מוקדים רפואיים ומחסים, וכן השעיית שירותי הגנה וטיפול בתת־תזונה ומרחבי למידה זמניים. בה בעת, אל בתי החולים נהרו המוני נפגעי טראומה.
חובה שאזרחים יזכו להגנה וחובה שיינתן מענה על צורכיהם הבסיסיים. יש לפתוח שורה של נתיבי כניסה כדי שניתן יהיה לספק לנזקקים, בכל מקום שבו הם נמצאים, אספקה קריטית ומענה לצרכים הומניטריים. אין לאלץ אזרחים לבחור בין עקירה לבין ייסורי רעב. חובה שיהיה להם מקום בטוח לעבור אליו, ובו מחסה, מזון, תרופות ומים. בעזה אין יותר אספקה שתאפשר לתמוך במי שנעקרו זה עתה.
לעוזבים יש לתת אפשרות לחזור.
אני חוזר ואומר כי חובה על הכול לכבד את המשפט ההומניטרי הבינלאומי.