סגירת מחסום בגדר ההפרדה יוצרת מצוקה ומובילה לעקירה בקהילה ירושלמית

גדר ההפרדה באזור ירושלים שינתה את הגיאוגרפיה, הכלכלה והחיים החברתיים בירושלים המזרחית ובאזור המטרופוליטני הרחב יותר סביבה. בשטחים שבהן היא תואמת את גבול שטח השיפוט העירוני כפי שהוגדר על ידי ישראל, גדר ההפרדה מפרידה פיסית קהילות פלסטיניות הממוקמות באחד משני העברים של מה שקודם לכן לא היה אלא חלוקה לשטחי שיפוט נפרדים. כך, שכונות ירושלמיות מסוימות שבעבר היו מחוברות בקשר הדוק לעיר נותרו כעת מאחורי הגדר, נתק הגורם לסגירתם של מרכזי מגורים ומסחר משגשגים, ומאלץ ומשפחות לעזוב את האזור ולעבור לאזורים שבהם הגישה לשירותים ולמקורות מחיה טובה יותר.

לקראת יום השנה ה־12 לחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק

ב־9 ביולי 2004 פרסם בית הדין הבינלאומי לצדק חוות דעת מייעצת בנושא ההשלכות החוקיות של בניית חומה בשטח הפלסטיני הכבוש. בית הדין הכיר בכך שישראל "נאלצת להתמודד עם מעשי אלימות רבים, בלתי מובחנים וקטלניים נגד אוכלוסייתה האזרחית" ובכך שיש לה "הזכות, ואף החובה, להגיב במטרה להגן על חיי אזרחיה, [ואולם] האמצעים הננקטים חייבים להתבצע בכפוף למשפט הבינלאומי החל" בהקשר זה.

בית הדין ציין כי אותם קטעים של תוואי גדר ההפרדה העוברים בתוך הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, מהווים הפרה של התחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל במסגרת המשפט הבינלאומי. בית הדין קרא לישראל להפסיק את בניית גדר ההפרדה "לרבות בתוך ירושלים המזרחית וסביבה"; לפרק את קטעי גדר ההפרדה שכבר הושלמו; וכן "לבטל או להכריז על אי־נפקותן של כל פעולות החקיקה והתקנות הנוגעות לחומה".

זהו המקרה של א־זעיים, עיירה הממוקמת ממש מחוץ לגבול שטח השיפוט העירוני של ירושלים.[i] על פי הערכות, יותר מ־80% מכ־6,000 תושביה מחזיקים בתעודת זהות ירושלמית, שעל פי החוק הישראלי מעניקה להם את הזכות להיכנס לישראל ולירושלים המזרחית, לעבוד ולקבל בהן שירותים.[ii] מאז ספטמבר 2000, עם תחילת האינתיפאדה השנייה, צומצמה בהדרגה התנועה בין א־זעיים לירושלים המזרחית, צמצום שהגיע לשיאו ב־2005 עם השלמת גדר ההפרדה באזור, בדמות חומה בגובה שמונה מטרים. מחסום שהותקן בצומת שבין גדר ההפרדה לדרך הישירה ביותר לשכונת א־טור שבירושלים המזרחית, ואשר אפשר תנועת כלי רכב בכיוון אחד (מירושלים לא־זעיים) 24 שעות ביממה, מיתן מעט את הגבלות הגישה שיצרה גדר ההפרדה.

במרס 2015 החליפו הרשויות הישראליות את תשתית המחסום בשער מתכת. בשבועיים הראשונים היה השער סגור לגמרי, ואחר כך החל להיפתח פעמיים ביום לשעה אחת בבוקר ולשלוש שעות אחר הצהריים. מאז אוקטובר 2015, בעקבות עתירה לבג״ץ הוסיפו הרשויות מועד פתיחה שלישי, והגדילו את משך הפתיחה המצטבר לשמונה שעות ביום.

בכל פעם שהשער סגור, החוזרים מירושלים המזרחית נאלצים לנסוע 10 ק״מ בדרך עוקפת, העוברת בכניסה להתנחלות מעלה אדומים. הדרך העוקפת מאריכה את הנסיעה ב־15 דקות לכלי רכב פרטיים וב־30 דקות למשאיות, בתוספת עיכוב של 30 דקות בשעות העומס, וגידול של עד 750 ש״ח בחודש בעלויות תחבורה לכל משק בית.[iii]

עקירה

על פי אומדן שערכה מועצת הכפר א־זעיים, כמאה משפחות, כולן בעלות תעודות זהות ירושלמיות, עזבו את הכפר בשנה שלאחר התקנת שער הדרך והטלת ההגבלות החדשות על הגישה לכביש הראשי אל ירושלים המזרחית. בסך הכול, על פי הערכות, היקף העזיבה מן הכפר מאז תחילת הגבלות הגישה בשנת 2000 הוא 240 משפחות נטו, שהן 20% מהאוכלוסייה הקיימת.[iv]

חיי מסחר

דלדול האוכלוסייה גרם לעלייה במספר יחידות הדיור הריקות, וכתוצאה מכך גם לירידה של 35-30% בשכר הדירה. בנוסף על כך, מאז אפריל 2015 נסגרו, על פי דיווחים, עשר מתוך שישים החנויות בכפר; אלה שעדיין פועלות דיווחו על ירידה חדה בהכנסות ועל עלייה בעלויות התחבורה שגובים הספקים שלהן, בשל הכורח לנסוע למרחקים בדרך עקיפה. בעליה של חנות לחומרי בניין הסביר: "סגירת השער שיתקה את חיי המסחר שלנו. המכירות שלי צנחו ב־70%". בעליו של מוסך הוסיף: "נאלצתי לפטר ארבעה עובדים, בהם אחד מהילדים שלי, כי ההכנסות שלי ירדו באופן משמעותי."

חינוך

כ־400 ילדים מא־זעיים הלומדים בבתי ספר בשכונת א־טור שבירושלים המזרחית נאלצים כעת לנסוע בדרך העוקפת כשהם חוזרים הביתה מחוץ לשעות הפתיחה של שער הגדר. לשם כך הם נאלצים לחצות כביש מהיר מסוכן, שכבר גבה את חייהם של מספר בני אדם. בנוסף, הסגר פוגע בגישתם של ילדים המתגוררים בא־טור ולומדים באחד מארבעת בתי הספר (שלושה יסודיים ותיכון אחד) הפועלים בא־זעיים.