נפגעים בגוף ושיבוש החיים בפשיטות משטרתיות ועימותים יומיומיים בשכונה בירושלים המזרחית

בין יוני לאוגוסט 2019 נצפתה עלייה חדה בעימותים אלימים בין צעירים פלסטינים לכוחות ישראליים בשכונת אל־עיסאוויה שבירושלים המזרחית. נכון ל־21 באוגוסט נהרג בעימותים אלה פלסטיני אחד ולפחות 137 פלסטינים נוספים נפצעו, עלייה משמעותית בהשוואה לתקופות קודמות.[1] כן נפצעו ארבעה שוטרים ישראלים. במהלך תקופה זו תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים את מעצרם של 218 תושבים, 53 מהם ילדים, ואילו באמצעי התקשורת הוערך כי מספר המעצרים הכולל גבוה מ־300.[2] חיי היומיום של יותר מ־18 אלף פלסטינים תושבי אל־עיסאוויה[3] שובשו קשות, ונודעו לכך השלכות חמורות במיוחד על ילדים ועל פעילות מסחרית.

רוב העימותים התפתחו בעקבות פעילות שהמשטרה ביצעה כמעט מדי יום. מקורות במשטרה הגדירו פעילות זו כאכיפת חוק שגרתית.[4] אלא שעיתונאים ותושבים דיווחו כי שוטרים מסרו להם שהפעילות נועדה לשים קץ ליידוי אבנים בידי תושבים על כלי רכב ישראלים הנוסעים בכביש הראשי לאורך הכניסה הצפונית לשכונה. במחצית הראשונה של 2019 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים באזור שלוש תקריות של יידוי אבנים; ישראלית אחת נפצעה ונזק קל נגרם לשני אוטובוסים.

ארגוני זכויות אדם הביעו חשש שלאור התכלית, העצימות והמודאליות של פעולות אלה, הן עלולות לעלות לכדי ענישה קולקטיבית.[5]

מבצעי חיפוש ומעצר באל־עיסאוויה בממוצע חודשי

פצועים באל־עיסאוויה | יוני-אוגוסט 2019

המשטרה פעלה בדפוסים שונים. אחד הדפוסים היה הקמת מחסומי פתע בכניסות לשכונה, עצירת מרבית כלי הרכב בהם ועריכת חיפושים, הגורמים לתורים ארוכים ולעיכובים ממושכים. תושבים מדווחים כי שיעור ניכר מהחיפושים בכלי הרכב מסתיימים בהטלת קנסות, לרוב בגין עבירות פעוטות. רבות מהפשיטות על אל־עיסאוויה נועדו ללוות פקחים עירוניים שחילקו צווי הריסה והפסקת עבודה (ראו להלן פרק על היעדר תכנון נאות) ומדדו בתים לצורכי מיסוי.

במהלך תקופה זו נערכו גם פשיטות רבות בבתים, לרוב באמצע הלילה. תושבים נחקרו, ובמקרים מסוימים נעצרו להמשך חקירה, ורובם הגדול שוחררו תוך שעות אחדות. על פי דיווח באמצעי התקשורת, רק חמישה פלסטינים הועמדו לדין ובאף אחד מהחיפושים לא נמצאו כלי נשק.[6]

ברוב העימותים יידו פלסטינים אבנים ובתגובה על כך פתחו כוחות ישראליים בירי קליעי גומי/ספוג, רימוני הלם ומכלי גז מדמיע, והדבר הביא למספר רב של נפגעים. כמעט 70% מהפצועים ביוני־אוגוסט 2018 נפגעו מקליעי גומי/ספוג (ראו תרשים).

במהלך אחד העימותים, ב־27 ביוני, פלסטיני בן 21 נורה מטווח קצר בחזהו בתחמושת חיה, על פי דיווחים אחרי שירה זיקוקים לעבר השוטרים; הוא מת זמן קצר לאחר שהתקבל בבית חולים ישראלי. על פי מידע שנאסף על ידי נציבות זכויות האדם של האו״ם, הירי התרחש בנסיבות שלא היוו סכנת מוות או פציעה קשה לכוחות ישראליים, והדבר מעורר חששות בדבר שימוש מופרז בכוח תוך הפרת הזכות לחיים. הרשויות הישראליות הודיעו על פתיחה בחקירה פלילית של התקרית. לאחר מכן ביצעו כוחות ישראליים פשיטות חוזרות ונשנות בשכונה, על פי דיווחים כדי לסלק דגלי פלסטין וכרזות לזכר ההרוג, ופשיטות אלה עוררו עימותים נוספים. לדברי הקהילה, במהלך אחד העימותים הציתו פלסטינים מתקן משטרתי.

בשתי תקריות שמשרד הנציב העליון לזכויות האדם עקב אחריהן רדפו כוחות ישראליים אחרי ילדים קטנים, הצעיר בהם בן חמש, ועיכבו אותם.[7] באחת התקריות הללו, ב־27 ביולי, רדפו הכוחות עד לביתו אחרי ילד בן שש שנחשד ביידוי אבנים. השוטרים משכו את הילד, שעל פי הדיווחים חולה באסתמה ובמחלת לב, מזרועות אימו, אבל לאחר מכן שחררו אותו. הם הורו לאם שלא לתת לבנה לצאת מהבית ונתנו לאביו זימון להתייצב למחרת לחקירה בתחנת המשטרה.

רקע: הפקעת אדמות ותכנון לא מספיק

אל־עיסאוויה ממוקמת במרחק קילומטרים אחדים מצפון־מזרח לעיר העתיקה של ירושלים. כחלק מהסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן משנת 1949, נכלל השטח הבנוי במובלעת מפורזת ישראלית בתוך השטח שנותר בשליטת ירדן; למעשה, עד 1967 טופל הכפר בעיקר על ידי האו״ם.

לאחר המלחמה ב־1967 הטמיעה ישראל את שטחו הבנוי של הכפר וחלק מאדמותיו החקלאיות בתוך שטח השיפוט המורחב של עיריית ירושלים. שנה לאחר מכן הופקע חלק מהשטח שלא שימש למגורים להקמת התנחלות הגבעה הצרפתית ולהרחבת בית החולים הדסה והאוניברסיטה העברית. שטחים אחרים בתוך הגבולות ההיסטוריים של אל־עיסאוויה יועדו בעשור השני של שנות האלפיים להקמת גן לאומי, שבו אסורה כל בנייה, אך תוכנית זו טרם אושרה. רוב אדמות הכפר מחוץ לירושלים המזרחית, המגיעות לעיבורי יריחו והוגדרו לימים כשטח C, הופקעו גם הן להרחבת ההתנחלות מעלה אדומים, כחלק מתוכנית E1.

עד כה אישרה עיריית ירושלים לקהילה רק תוכנית מתאר אחת (מס׳ 2316), שפוטנציאל הבנייה שלה מוצה במהרה. בשל כך, כפי שקורה באזורים רבים אחרים בגדה המערבית, חשו תושבים שאין להם ברירה אלא לבנות בלי היתרים בשטחים שלא יועדו למגורים או בשטחים בלא תוכניות. מאז 1 בינואר 2009 הרסו הרשויות הישראליות באל־עיסאוויה יותר מ־130 מבנים, גרמו לעקירתם של 57 בני אדם ופגעו במחייתם של יותר מ־600 בני אדם נוספים. נגד מבנים נוספים רבים תלויים ועומדים צווי הריסה, שיותר מ־20 מהם ניתנו באוגוסט 2019. תוכנית מתאר ירושלים (מס׳ 2000), שטרם אושרה אך משמשת כהנחיה לתכנון ואכיפה עירוניים, חוזה הכשרה של בתים קיימים ותוספת קומות ליחידות דיור קיימות. אולם, התוכנית הציעה רק הרחבה מזערית של השטח הבנוי הנוכחי לצורכי בנייה חדשה.[8]

לגדול באל־עיסאוויה

האינטנסיביות של העימותים ומספר הפצועים באל־עיסאוויה הם מהגבוהים שתועדו מאז הרבעון האחרון של 2015, כשההסלמה שהחלה בעיר העתיקה של ירושלים התפשטה לחלקים אחרים של ירושלים המזרחית וליתר הגדה המערבית. אולם באל־עיסאוויה, פשיטות משטרתיות תכופות ומבצעי מעצרים נמשכים מאז ועד עתה. המתיחות והאלימות הממושכות פגעו קשות בתחושת הביטחון וברווחתם הפסיכו־חברתית של ילדים. בקרב ילדים בשנות חייהם הפורמטיביות ומתבגרים על סף הבגרות, עלולות להיות לכך השלכות ארוכות טווח שליליות ברמות אחדות.

ילדים הגדלים באל־עיסאוויה מתמודדים עם בעיות וסיכונים מרובים, לרבות לחצים שהם חווים בבית, בבית הספר ובקהילה, ועימותים תכופים עם כוחות ביטחון ישראליים, העלולים להסתיים במעצר. מאז תחילת 2019 נעצרו לפחות 92 ילדים מאל־עיסאוויה, נתון המייצג 41% מכלל מעצרי הילדים שתועדו בירושלים המזרחית. ההשפעות ארוכות הטווח של אלימות מבנית, המובילה לעיתים קרובות לתסכול ולנטילת סיכונים, מדאיגות במיוחד.

לאור הפשיטות והאלימות המתמשכות, החליט ועד ההורים של אל־עיסאוויה לדחות את תחילת שנת הלימודים, שבמקומות אחרים בירושלים המזרחית נפתחה ב־24 באוגוסט, לפרק זמן לא מוגדר, בכפוף לשיפור במצב הביטחוני. בתחילת ספטמבר, בעקבות הבנה שהושגה בין משטרת ישראל למנהיגי הקהילה באל־עיסאוויה בדבר צמצום מבצעי המשטרה, ביטל ועד ההורים את השביתה והתיר לילדים לחזור ללימודים.

יוניסף, לצד ארגונים חברים אחרים בקבוצת העבודה לענייני הגנת ילדים, מספקת באופן שוטף לילדים בסיכון באל־עיסאוויה שירותים שונים, לרבות הוראה מתקנת, שיקום, פעילויות ספורטיביות והעלאת מודעות לזכויות משפטיות, בין יתר הפעילויות. כן ניתנה הכשרה המתמקדת בדימוי עצמי ובהשתלבות בשוק העבודה. בשלושת השבועות הראשונים של אוגוסט 2019 הגיעו שירותים אלה בסך הכול ל־113 ילדים בשכונה.

סיפור אישי: "החיים פה נעשו מתוחים מאוד, במיוחד עבור ילדים."

משפחת עובייד –עלא, אשתו רשא, ושלושת ילדיהם – חיה בקומת הקרקע של בניין בן ארבע קומות באל־עיסאוויה, ליד בית הספר התיכון השכונתי. בשעות אחר הצהריים המאוחרות של 21 ביולי נכנסו כוחות ישראליים לבית הספר כדי להסיר דגלי פלסטין.

"רימון הלם נחת ליד בתי בת השמונה בזמן שהיא שיחקה עם ילדים אחרים בפתח הבית שלנו, והיא נפצעה מרסיס בעין", סיפר עלא.

"אחרי שאחד מהאחים שלי לקח את בתי לבית החולים, ניגש אח אחר לדבר עם החיילים. הלכתי בעקבותיו. החייל ביקש את תעודות הזהות שלנו, ואנחנו הראינו לו אותן. החיילים חזרו כמה שעות מאוחר יותר וניסו לעצור את אחי רמי, בטענה שהפריע למבצע משטרתי, ניסיון שהתפתח לחילופי דברים. כשהתערבתי וניסיתי להפריד בינו לבין החיילים הם היכו אותי וריססו לי פלפל לתוך העיניים. כשהייתי מוטל על הקרקע, הם ירו בי שלוש פעמים בטייזר ואזקו אותי. גם אחי הוכה ונלקח לניידת משטרה".

על פי המדיניות הישראלית, אמבולנסים ישראליים אינם נכנסים לאל־עיסאוויה בלי ליווי משטרתי, ולכן לקח לפרמדיקים 30 דקות להגיע למקום. "אחר כך שמו אותי על אלונקה של פרמדיקים, שוטרים ליוו אותי לאמבולנס שחיכה בחוץ, ואני נלקחתי לבית החולים."

רשא ממשיכה: "הילדים שלי ראו את אביהם ודודם מוכים, וזה גבה מהם מחיר. הלילה ההוא היה איום ונורא! בני בן ה־12 סבל מסיוטים וכולנו דאגנו שבעלי ייעצר. עלא ואחיו נעדרו מהבית במשך שני לילות. נאלצנו לשלם ערבות בסך 1,000 ש״ח עבור כל אחד מהם ולדאוג שיישארו במעצר בית למשך חמישה ימים. והכול מפני שרצינו לדעת למה הושלך רימון הלם לעבר הילדים שלנו! החיים פה הפכו מתוחים מאוד, במיוחד עבור ילדים."