עקירה | יותר מ־100 אלף עקורים במעשי האיבה בעזה ויותר מ־9,000 עקורים מהריסת בתים בגדה המערבית

בשנת 2019 נעקרו יותר מ־700 פלסטינים בעזה כשבתיהם ניזוקו במהלך שלושה סבבי הסלמה מוגבלים במעשי האיבה בין ישראל לארגונים חמושים פלסטיניים.

העשור האחרון הביא עמו שני סבבים רחבי היקף של מעשי איבה בין ישראל לבין ארגונים חמושים פלסטיניים (בנובמבר 2012 וביולי־אוגוסט 2014), ובהם נגרם הרס נרחב של בתים והמוני בני אדם איבדו קורת גג. בעוד סבב ההסלמה ב־2012 הסתיים בעקירתם של כ־2,000 בני אדם מבתיהם, במעשי האיבה ב־2014 נעקרו כ־100 אלף בני אדם שבתיהם נהרסו או ניזוקו קשות. 7,400 מתוכם עדיין היו עקורים בסוף 2019.[1]

בגדה המערבית ישראל הרסה או תפסה בשנת 2019 622 מבנים פלסטיניים, בעיקר בשטח C ובירושלים המזרחית, רובם הגדול בנימוק של היעדר היתר בנייה ישראלי, שכמעט בלתי אפשרי להשיגו. 127 מכלל המבנים שנהרסו או נתפסו ב־2019 ניתנו כסיוע הומניטרי.

בסך הכול נעקרו בשנת 2019 בהקשר זה 914 פלסטינים, בהם 449 ילדים. נתון זה – השקול לכמעט שלושה בני אדם מדי יום – קרוב לכפליים מהנתון לשנת 2018. רבים נוספים נפגעו מהריסה או תפיסה של מבנים שתמכו במחייתם או בגישתם לשירותים.

תקריות אלה מביאות את מספר המבנים הפלסטיניים שנהרסו או נתפסו בגדה המערבית בעשור שבין 2010 ל־2019 ל־6,120, ואת מספר בני האדם שנעקרו בנסיבות אלה ל־9,262, יותר ממחציתם ילדים.[2] על בני אדם רבים נוספים עדיין מאיימת סכנת עקירה או פגיעה אחרת: בשטח C לבדו תלויים ועומדים יותר מ־13 אלף צווי הריסה, לרבות 40 שניתנו נגד בתי ספר. בירושלים המזרחית תועד ב־2019 המספר הגבוה ביותר בעשור כולו של מבנים שנבחרו להריסה או לתפיסה.[3]

9,262 פלסטינים נעקרו בהריסות, 6,120 מבנים נהרסו או נתפסו

הסיפור של אבו מוחמד: אבו מוחמד, אשתו ותשעת ילדיהם נמנים עם האנשים שנעקרו מבתיהם במהלך העימות של שנת 2014. הם גרו בבית חנון, שבצפון רצועת עזה, וביתם נהרס בהתקפה אווירית שבוצעה בידי כוחות ישראליים. אבו מוחמד חי עם מוגבלות גופנית, והדבר הוסיף על קשייו כאדם שנעקר ממקום מגוריו. כיסא הגלגלים החשמלי שלו נהרס בפעולות האיבה וילדיו היו צריכים לשאת אותו לכל מקום (ראו כאן). במשך שנתיים גרה המשפחה במחסה זמני מאולתר ולאחר מכן בקרוואן עד השלמת בניית הבית מחדש; רק אז עלה בידיהם לחזור הביתה.

הסיפור של עזיז: עזיז הוא פלסטיני בן 25 מח׳רבת ראס אל־אחמר, קהילה בדואית קטנה בשטח C, בצפון בקעת הירדן. בפברואר 2019 הרסו הרשויות הישראליות את אוהלי המגורים ודירי בעלי החיים של משפחתו, ואילצו את המשפחה למצוא מקלט בעיירה סמוכה ולהותיר את בעלי החיים שלה מאחור. הודות לסיוע חירום שנתן להם ארגון הומניטרי יכלו עזיז ומשפחתו לחזור ולשקם את מחייתם. ברם, סכנת עקירה חדשה עדיין מרחפת מעליהם (ראו כאן).

---

[1] על פי הערכות, בשיא הסכסוך בשנת 2014 נמלטו 485 אלף בני אדם – 28% מאוכלוסיית עזה – מבתיהם למקומות בטוחים יותר ולמחסים בתוך רצועת עזה.

[2] כמה מהאנשים שנכללו במניין זה נעקרו יותר מפעם אחת.

[3] יותר מרבע מההריסות בירושלים המזרחית בוצעו בידי הבעלים הפלסטינים של המבנים, בעיקר כדי שלא לשלם לעירייה את עלות ההריסה.