להסלמה במעשי האיבה בעזה ב־2014 נודעו השלכות משמעותיות על החקלאות המקומית, כאשר אובדן של אדמה ונכסים יצרניים, יחד עם היעדר היכולת הכספית לכסות את עלויות הייצור, הובילו לירידה של 31% במגזר החקלאי בעזה לעומת שנת 2014. משבר האנרגיה המתמשך, לצד מחסור הולך ומחמיר בגישה למשאבי מים איכותיים, החלישו מאז 2017 עוד יותר את ענף החקלאות בעזה, והחריפו את חולשותיהם של החקלאים.
רימא חיה בשוקת א־סופי, שכונה בנפת רפיח שבדרום רצועת עזה. אדמתה שוכנת במרחק מטרים ספורים מגדר המערכת בין עזה לישראל, בשטחים שהגישה אליהם מוגבלת שחקלאים מתקשים לעבד בהם את אדמותיהם.
עוד לפני ההסלמה במעשי האיבה ב־2014 התקשתה רימא להתקיים; מאחר שבעלה לוקה במוגבלויות הייתה היא המפרנסת היחידה של משפחתה בת תשעה הילדים, וצברה חובות רבים בעודה נאבקת לעבד את אדמתה. מייד לאחר ההסלמה במעשי האיבה בעזה שתלה רימא בצלים ותרד, בתקווה שיבול מוצלח יאפשר לה לפרוע את חובותיה ולהאכיל את משפחתה. ההסלמה אילצה את רימא ומשפחתה להימלט מביתם, בתקווה שיוכלו לשוב כעבור ימים ספורים ושהנזק יהיה מוגבל. תחת זאת, כשחזרו כעבור חודשיים נגלה לעיניהם מחזה קודר: מכלי מים, צינורות השקיה וקווי חשמל נהרסו, והיבול שלה הושמד. במשך שנים לא הצליחה רימא להתאושש, מבחינה כספית ופסיכולוגית כאחד.
ב־2017, הודות לתמיכה מן הקרן ההומניטרית, הצליחו הסוכנות לשיתוף פעולה ופיתוח טכניים (ACTED) והמרכז הערבי לפיתוח חקלאי (ACAD) לחדש את יכולת הייצור החקלאית ולשקם אדמות של יותר מ־1,600 חקלאים חלשים ופגיעים ברצועת עזה, וסייעו לרימא לשקם את אדמתה באמצעות בניית קווים חדשים להזרמת מים ומתן זרעים לגידול יבולים חדשים. כעת אדמתה מכוסה בשורות משגשגות של אפונה ירוקה טרייה, שאותה היא מוכרת במחיר ראוי בשוק המקומי, או מבשלת יחד עם עגבניות ואורז לארוחות לבני משפחתה.
לחצו כאן לקריאת הדוח המלא של הקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש לשנת 2017 (פי־די־אף באנגלית)