עזה: מחסור בתשתית תברואה מעורר חששות בתחומי הבריאות והסביבה

בשנים האחרונות גרם המחסור הממושך בתשתיות תברואה נאותות ברצועת עזה לכך שמדי יום הוזרמו אל הים כ־90 מיליון ליטר שפכים לא מטופלים או מטופלים חלקית, מצב שיצר סיכונים בריאותיים וסביבתיים קשים. פיתוח תשתית המים והתברואה נפגע קשות מהגבלות היבוא שהטילה ישראל בתשע שנות המצור שלה על רצועת עזה. כיום, 23 פריטי מים, תברואה והיגיינה, כגון משאבות, ציוד קידוח וכימיקלים המשמשים לחיטוי כלולים ברשימה הישראלית של פריטים "דו־שימושיים", שעל הכנסתם לעזה מוטלות הגבלות חמורות.

מצב זה מחריף עם כל צמצום באספקת החשמל, המוגבלת ממילא, צמצומים הפוגעים עוד יותר באיכות השפכים המוזרמים לים. בחודשים אפריל ומאי 2016 חלו צמצומים נרחבים באספקת החשמל, כשתחנת הכוח של עזה הושבתה או פעלה בהיקף מינימלי בשל מחסור בדלק הדרוש להפעלתה, ועקב כך נוצרו הפסקות חשמל יזומות שנמשכו עשרים שעות ביום.[i]

יכולתה של רשות האנרגיה בעזה לרכוש דלק להפעלת התחנה נפגעה מאז תחילת 2016, בעקבות שינוי בהסדר עם משרד הכספים היושב ברמאללה, שהעניק עד אז לתחנת הכוח של עזה פטור מלא מתשלום מסי דלק. מאז ינואר צומצם בהדרגה היקפו של הפטור ממס, ועקב כך התייקר הדלק באופן משמעותי.

זיהום מי הים וסכנת הצפות

זיהום מי הים מהווה סיכון בריאותי חמור למי שמשתמשים בחופים לנופש, במיוחד בעונת הקיץ, ולמי שצורכים מזון מזוהם מהאזורים שהפגיעה בהם היא החמורה ביותר. אומדן משותף שביצעו לאחרונה הרשות לאיכות הסביבה, ההגנה האזרחית ומשרד הבריאות בעזה מצביע על כך ש־52% מהחוף בעזה לוקים בזיהום חמור ואינם ראויים לשחייה, לרבות כמעט 90% מחוף העיר עזה.

טיבם הרעוע של המתקנים הקיימים והמחסור בחשמל יוצרים גם סכנת הצפות במי שפכים באזורים שבקרבת מאגרים ותחנות שאיבה. סכנה זו אכן התממשה ב־4 במאי 2016, כשאחד מקירות התמך של בריכת שפכים במפעל הטיהור בעיר עזה קרס לאחר הפסקת חשמל ממושכת, ופלט 15 אלף מטרים מעוקבים של שפכים גולמיים לשטח חקלאי בקרבת מקום. כתוצאה מכך ניזוק שטח בגודל כ־67 דונמים ועליו עצי פרי, ועל פי הערכת משרד החקלאות נגרם הפסד בשווי כמעט 150 אלף דולר.

במקרה נוסף, ב־13 בנובמבר 2013, הושבתה אחת מתחנות שאיבת השפכים הראשיות בעיר עזה (שטיפלה ב־60% מהשפכים בעיר) בשל מחסור הן בחשמל והן בדלק להפעלת הגנרטורים לשעת חירום. יותר מ־35 אלף מטרים מעוקבים של שפכים גולמיים נפלטו על פני שטח גדול בשכונת א־זייתון, זיהום שפגע בכ־3,000 בני אדם.

תשתית שפכים עכשווית ומתוכננת

נכון לעכשיו השפכים ברצועת עזה מטופלים בארבעה מפעלי טיהור שפכים, העובדים מעבר לקיבולתם ו/או נבנו כמתקנים זמניים. צופים כי שלושה מפעלי טיהור חדשים (בצפון עזה, בעיר עזה ובח׳אן יונס) יסגרו את פערי הקיבולת העצומים, הגדלים בלא הרף במקביל לצמיחת האוכלוסייה. השלמתם של מפעלים אלה עוכבה זה שנים אחדות בשל שילוב של הגבלות, לרבות עיכובים בהיתרי בנייה ובכניסת חומרי בניין, ומחסור בקיבולת אנרגיה.

כתוצאה מהמחסור החמור בחשמל, ספקים של שירותי שפכים (לרבות מתקני הטיהור) נאלצים להיעזר בגנרטורים לשעת חירום. אלא שמנגנון התמודדות זה נתקל בקשיים בלתי פוסקים בשל מחסור בדלק, שימוש יתר ומכשולים המונעים רכישת גנרטורים נוספים וחלפים המסווגים כפריטים בעלי שימוש כפול. חלק מהדלק הדרוש להפעלת גנרטורים ניתן באמצעות תוכנית חירום במימון תורמים מרובים, בתיאום משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים.

הטיפול היעיל במי שפכים לא זו בלבד שימנע את זיהום מי הים, אלא יאפשר גם שימוש חוזר במים המטוהרים להשקיה. שימוש כזה יתרום תרומה משמעותית לשימור אקוויפר מי התהום, שדולל בשל שאיבת יתר, לרבות על ידי המגזר החקלאי.