"לבן שלי יש בית שממוקם בתוך הגבולות של תוכנית מתאר מקומית בכפר שלנו, אבל הבית שלי ממוקם מחוץ לאזור המתוכנן. אני לא ישן בלילות מפחד שחיילים יגיעו בכל רגע להרוס את הבית שלי. כשהדאגה מכריעה אותי ואני רוצה לישון, אני הולך לבית של הבן שלי. הסכנה שהבית שלי ייהרס עדיין קיימת, אבל אני יודע שהבית שלו בטוח ומוגן, וזה משפר את ההרגשה שלי. ממול, המתנחלים מרחיבים את ההתנחלות שלהם. עד כאן מגיע קול הדחפור שלהם, אבל אצלנו אנחנו לא יכולים לעשות את אותו הדבר."
כתב העת ההומניטרי | ינואר-מאי 2021
במסמך זה
"בעבר קנינו מים ממכליות ניידות, במחיר מופקע, אבל עכשיו קשה אפילו למצוא מישהו שיהיו מוכן להביא לנו את המים, כי הם פוחדים שחיילים יחרימו להם את המשאית", כך אומר סאלם בן ה־45, אב לחמישה.
"יש לי הרבה חלומות, אבל עכשיו אני משוכנע שחשוב להישאר בעזה ולחיות בה בכבוד, ולא לחצות שוב את הגבול לשטח ישראל". אלו מילותיו של יוּסף, בן 19 מהרצועה. כשהיה בן 17 חשב יוסף אחרת לגמרי, ולדבריו שינה את השקפתו בהקבות המחיר היקר ששילם.
הרשם לרשימת התפוצה שלנו
הירשמו לקבלת מידע ודוחות
הירשמואתרי המשרד לתיאום עניינים הומניטריים
עקבו אחרינו
תמכו
תרומותיכם מועברות לארגוני סיוע המגישים עזרה לפלסטינים נזקקים במהירות וביעילות.