תדרוך של המתאם ההומניטרי מוהנד האדי בפני מועצת הביטחון בנושא המצב בעזה

מר מוהנד האדי, סגן המתאם המיוחד מטעם האו"ם לתהליך השלום במזרח התיכון, המתאם התושב והמתאם ההומניטרי

תדרוך למועצת הביטחון בנושא המצב ההומניטרי בעזה

ניו יורק, 26 ביולי 2024

[כפי שהדברים נאמרו]

אדוני הנשיא, מכובדיי,

מאז 7 באוקטובר חזרו המזכיר הכללי ובכירי האו"ם שוב ושוב על בקשות האו"ם: 1.

הפסקת אש 2.

היכולת לספק סיוע לפלסטינים בעזה, בהתאם לעקרונות הומניטריים 3.

שחרור מיידי וללא תנאי של בני הערובה

הבקשות אינן חדשות ואף לא בלתי אפשריות.

בתחילת דברי הרשו לי לשתף עמכם כמה קולות מעזה.

"במחסה שלי אני שומעת נשים זועקות לעזרה כל הלילה."

"אנחנו קמות כל יום רק כדי לחפש מזון ומים."

"כאם, אני נאלצת לראות את ילדי גווע ברעב ובוכה כל הלילה."

"אנחנו רוצות שהמלחמה תיפסק וחולמות על היום שבו נוכל לשוב לבתינו בצפון."

"לא התקלחתי ארבעה חודשים."

"אנחנו נאלצות לגזוז את שערנו בגלל כינים והיעדר שמפו ומוצרי היגיינה."

ואלה רק כמה מהדברים שנשים אמרו לי כשפגשתי בהן בדיר אל-בלח ובעזה, ב-9 ביולי.

כולן דיברו על היעדר בטיחות, כבוד ופרטיות במחנות, שבכולם שוררת צפיפות-יתר.

נשים רבות אמרו שחוו מחשבות אובדניות.

וסבלן העמוק – במיוחד כהורים, נובע מכך שאינן יכולות להגן על ילדיהן.

וזו הרי חובתו של כל הורה לילדיו.

לאלפים מהילדים האלה נגרמו פציעות מחרידות, כמו כוויות בדרגה שלישית, קטיעות גפיים וטראומה נפשית עמוקה.

למרבה הצער, ברבות מהקטיעות לא היה צורך לו היה עומד לרשותם טיפול רפואי הולם.

הילדם שמתים, מתים לעיתים קרובות לאט ובייסורים.

ואלה ששורדים יסבלו כל חייהם ממוגבלויות ומעתיד עגום.

מ-625 אלף ילדים נשללה שנת לימודים שלמה.

למותר לציין שילד ללא חינוך והשכלה הוא ילד ללא עתיד.

ילדים משוטטים באתרי עקורים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, לעיתים קרובות ללא ליווי מבוגר, חשופים לסיכונים עצומים ולפציעות נוספות משום שהם משחקים בהריסות מלאות בנפלי תחמושת.

בנוסף, מאיימת עליהם סכנת הידבקות במחלות מסוכנות, כמו פוליו, בשל הררי האשפה ונהרות הביוב הזורמים ביישובי העקורים.

אדוני הנשיא,

כל אדם בעזה חשוף לסכנות פציעה ומחלה.

מי ששורדים את הפצצות והקליעים עדיין מתמודדים עם סכנת הרעב, התנאים הלא סניטריים והיעדר טיפול רפואי.

בני אדם הסובלים ממחלות קיימות, כמו סרטן, אי-ספיקת כליות או סכרת, אינם מקבלים את הטיפול הדרוש להם.

ויותר מעשרת אלפים מטופלים זקוקים לפינוי רפואי מיידי.

אדוני הנשיא,

צפיפות-היתר באתרי העקירה הגבירה את המתחים והאלימות בקהילה, לרבות אלימות מבוססת-מגדר.

כתוצאה מהמלחמה, הסדר הציבורי כבר אינו קיים.

לאיזה סדר ציבורי ניתן לצפות משני מיליון בני אדם הנאלצים לנוע בלי הרף ברצועת אדמה צרה והרוסה, במהלך לחימה כבדה?

ובלי סדר ציבורי, לעולם לא יהיו מיצוי דין והגנה.

הגנה דרושה בדחיפות עבור האוכלוסייה האזרחית בעזה, אבל גם עבור המפעל ההומניטרי. יש להגן על אנשי סגל ונכסים הומניטריים מפני כל סוג של מתקפה אלימה.

אדוני הנשיא,

על רקע הרס המארג החברתי והתשתית, האו"ם וארגונים לא ממשלתיים אינם חוסכים כל מאמץ לספק סיוע מציל-חיים לפגיעים והחלשים ביותר.

אנו יודעים מה צריך לעשת כדי לסייע לבני האדם בעזה, אבל תהום מפרידה בין מה שצריך לעשות לבין מה שגורמים הומניטריים יכולים לעשות.

הבעיה אינה המחויבות או המוכנות של עובדי סיוע, הבעיה היא חוסר היכולת למלא את המוטל עלינו, ודבר זה אינו בשליטתנו.

קודמיי ועמיתיי – בתחילתו של סכסוך זה – הזהירו בדבר היעדר סביבה מאפשרת.

כמעט עשרה חודשים מתחילת המשבר, עדיין אין בעזה סביבה מאפשרת למתן סיוע הומניטרי.

כפי שניסח זאת אחד מעמיתי: "זה כאילו שריסקו את פיקות הברכיים שלנו, ובכל זאת אמרו לנו לקפוץ."

אונר"א נושאת על כתפיה את עיקר המשא של משבר זה.

המסע נגד אונר"א, המתקפות על מתחמיה והמאמצים חקיקתיים להכריז על אונר"א ארגון טרור ולשים קץ לפעולותיה –בלתי קבילים מכל וכל ומסכנים את המשך פעולתנו.

כפי שהמזכ"ל כבר אמר, אונר"א היא עמוד השדרה של פעילותנו בפלסטין.

אדוני הנשיא,

כיום, האו"ם אינו בעמדה שבה הוא יכול לספק את הסיוע הנחוץ לבני האדם בעזה, על אחת כמה וכמה להרחיבו, אלא בהתקיים גורמים ספציפיים.

הגורמים המאפשרים הדרושים לפעילויות הומניטריות אינם חדשים.

בראש ובראשונה אנו זקוקים להגנה על אזרחים ועל תשתית אזרחית, לרבות הגנה על כל אנשי הסגל והנכסים ההומניטריים.

על הצדדים הלוחמים מוטלת האחריות להגן על גורמים הומניטריים.

רווחתם של אנשי הסגל ההומניטרי הינה אחד ממקורות החשש הגדולים ביותר שלנו.

הסיכונים הקיימים כיום בתוך עזה הם בלתי קבילים.

כדי למתן סיכונים אלה אנו זקוקים, בין היתר, למערכות ולציוד.

שנית, יש להבטיח מייד קבלה, שילוח ומסירה בטוחה וללא מכשול של כל סיוע הומניטרי.

ההליכים הקיימים לקבלת סיוע ומשלוחי דלק מהמעברים והעברתם לבני האדם הזקוקים להם הם מסורבלים, מסוכנים ויקרים.

יש להשתמש בכל המעברים, בעת ובעונה אחת, לרבות מעבר רפיח, ולייעל את הנהלים בהם.

בנוסף, יש לפתוח מחדש את מעבר רפיח לפינוי רפואי של מטופלים, ולתנועת בני אדם, עובדים הומניטריים, סחורות ודלק.

כדי לזרז משלוח סיוע, אנחנו מבקשים זה מכבר להתיר למשאיות שלנו לנסוע ישירות ממצרים ומירדן ליעדים ההומניטריים בתוך עזה.

אסור שסיוע יחכה.

כן ביקשנו שוב ושוב פתיחה בו-זמנית של כל המחסומים בעזה, כדי לאפשר תנועה מהצפון לדרום ולהפך.

שלישית, אסור שיהיו הגבלות על הכמות והסוג של הפריטים ההומניטריים שניתן להכניס לעזה. כיום אנו עדיין מתקשים להכניס לעזה סוגים מסוימים של מכשירים רפואיים ואספקה רפואית, וכן חלפים לתיקון תשתית אזרחית.

רביעית, ללא אשרות לכל אנשי הסגל של האו"ם וארגונים לא ממשלתיים, לא יוכלו עובדים לבצע את חובותיהם.

רשימת הדרישות המוקדמות ארוכה.

סיוע הומניטרי לבדו אינו יכול לקיים אוכלוסייה שאין לה שום שירותים בסיסיים ושירותים ציבוריים, במיוחד לא בתנאים השוררים כעת בעזה.

תהא אשר תהא הדמות שילבש הסכסוך בעתיד הקרוב, הכרחי שלגורמים הומניטריים תהיה גישה בטוחה לאוכלוסיות נזקקות בכל מקום שבו הן נמצאות, בעזה וברחבי הרצועה כולה.

לסיום, אדוני הנשיא, ברצוני לחזור ולומר שהאומות המאוחדות, והארגונים השותפים לנו בעזה, לעולם לא יאמרו נואש.

אנו נמשיך לספק את הסיוע, שהצורך בו נואש כל כך. אבל לשם כך נזדקק לסביבה בטוחה ומאפשרת.

לא ניתן להפריז בהיקף ההשלכות של סכסוך זה.

השלכותיו ירדפו אותנו, את כולנו, לא במשך שנים, אלא במשך דורות לעתיד לבוא.

אנו זקוקים להפסקת אש, ליכולת לספק סיוע לפלסטינים בהתאם לעקרונות הומניטריים, ולשחרור מיידי וללא תנאי של בני הערובה.

ועל כל הצדדים למלא את המחויבויות שמטיל עליהם המשפט הבינלאומי.

וזה כולל את החובה להגן על אזרחים, להבטיח מענה על צורכיהם הבסיסיים, לאפשר להם לעזוב לאוזרים בטוחים יותר ולהתיר להם לחזור ברגע שהנסיבות יאפשרו זאת.

תודה לכם.