דה־לגיטימציה, הגבלות גישה ומגבלות מנהליות פוגעות בפעילויות הומניטריות

בשנים האחרונות חלה עלייה בניסיונות לשלול את הלגיטימציה של ארגונים הומניטריים וארגוני זכויות האדם הפועלים בשטח הפלסטיני הכבוש, ובמיוחד ארגונים לא ממשלתיים. לעלייה זו נודעו השלכות שליליות על יכולתם של ארגונים אלה להושיט סיוע ולקדם מדיניות בשם זכויות הפלסטינים. בנוסף לכך, הגבלות גישה מוטלות זה זמן רב על פעילויות הומניטריות ועל אנשי סגל הומניטרי, וישנן החקיקה המגבילה ומתקפות על מגיני זכויות האדם. כיווץ המרחב התפעולי הזמין לעבודה הומניטרית נוכח לחצים אלה תרם לצמצום בקשת המימון לתוכנית המענה ההומניטרית לשנת 2019 לשטח הפלסטיני הכבוש.

את עיקר ניסיונות הדה־לגיטימציה קידמה רשת של ארגונים מהחברה האזרחית בישראל ומספר ארגונים הקשורים אליה במקומות אחרים, ומאמצים אלה זכו ככל הנראה לתמיכתה של ממשלת ישראל. מסעות הכפשה והשמצה ממוקדים משמיעים טענות על הפרת חקיקה נגד טרור והמשפט הבינלאומי או על פעילות מדינית נגד ישראל.

רוב ההאשמות הללו חסרות יסוד או מציגות יסודות עובדתיים או משפטיים באופן מטעה או מעוות. ארגונים הומניטריים הפועלים בשטח הפלסטיני הכבוש נצמדים בקפדנות מרובה לעקרונות של ניטרליות, היעדר משוא פנים, עצמאות והומניות, ומיישמים באופן מחמיר אמות מידה שנקבעו על ידי האו״ם והמדינות התורמות וכן אמות מידה פנימיות משלהם כדי להבטיח ציות לעקרונות אלה ולכל ענפי המשפט הנוגעים לעניין זה. ממשלות של מדינות תורמות אוכפות קווים מנחים המשקפים רגישויות מדיניות בהקשר של השטח הפלסטיני הכבוש.

ההאשמות שהועלו נגד ארגונים הומניטריים הפועלים בשטח הפלסטיני הכבוש פגעו בהם בשורה של אופנים. בין השאר נאלצו ארגונים להקצות זמן ומשאבים לטיפול בהאשמות; תורמים ביטלו מימון לפעילויות מסוימות כדי להימנע מסיכונים; בנקים ישראליים עיכבו העברת מימון ונקטו הליכים לסגירת חשבונות בנק; ניסיונות לקיים אירועים במעורבות ארגונים לא ממשלתיים מסוימים נתקלו בסירוב במקומות ישראליים; ומוניטין של ארגונים מסוימים ניזוקו כך שייתכן שנפגעה הפצת מידע על ידיהם.

כפי שאמר ג׳יימי מקגולדריק, המתאם ההומניטרי לשטח הפלסטיני הכבוש, לרגל השקת תוכנית המענה ההומניטרי לשנת 2019: "כגופים הומניטריים, איננו חוששים מבדיקה ובחינה מכל סוג שהוא, אבל עליהן להתבסס על ראיות. בדיקות וביקורות נועדו לשפר ביצועים, אבל במקרה זה משמען חסימת עבודתנו [...] כשארגונים מכובדים עם ראיות מוכחות לכך שהם מספקים סיוע הומניטרי קריטי בכפוף לעקרונות הומניטריים בינלאומיים, ובכפוף לבדיקות מצד התורמים, מותקפים, על הרשויות והתורמים לסייע לנו להדוף זאת ולהבטיח כי המרחב למתן הסיוע ימשיך להתקיים".

השלכות חמורות עבור ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים

בין אוקטובר לנובמבר 2018, התאחדות הסוכנויות לפיתוח בינלאומי (AIDA), המייצגת את מרבית הארגונים הבינלאומיים הלא ממשלתיים והארגונים ללא כוונת רווח הפועלים בשטח הפלסטיני הכבוש, ערכה סקר בקרב הארגונים החברים בה, כדי לאמוד את ההשלכות של הדה־לגיטימציה. מעט יותר ממחצית הארגונים החברים בהתאחדות (41 מתוך 80 ארגונים) השיבו על הסקר.

כל הארגונים שהשתתפו בסקר מסרו כי נפגעו באופן כזה או אחר ממסע הדה־לגיטימציה: 23% דיווחו כי האשמות אילצו אותם לשנות, להשעות או לבטל תוכניות קיימות באופן חלקי או מלא; 22% אמרו שנתקלו באיומים בצעדים משפטיים או מנהליים או בצעדים ממשיים כאלה נגדם; ו־55% דיווחו כי היה עליהם לענות על שאילתות נוספות שהפנו תורמים בנוגע לתוכניות שלהם. בסך הכול מסרו 43% מהארגונים שהשתתפו בסקר כי המסע פגע במימון שלהם עבור פעילויות מסוגים מסוימים.

אחוזי הארגונים הבינלאומיים הלא ממשלתיים שנפגעו על פי סוג הפגיעה

אסטרטגיות התמודדות שננקטו מול אתגרים אלה כוללות הנחיות ופיקוח נוקשים יותר מצד התורמים, הגברת נוהלי הבדיקה של ארגונים שותפים ושל מוטבים; הגברת ההסתייעות בייעוץ משפטי, הכשרה נוספת לאנשי סגל וכן ביקורות נוספות, פנימיות וחיצוניות (ראו תרשים להלן). מחצית מהארגונים שהשתתפו בסקר של התאחדות הסוכנויות לפיתוח בינלאומי דיווחו כי מינו צוות ייעודי לענייני מדיניות וקידום מדיניות, ו־38% מינו אנשי סגל לטיפול במילוי דרישות נוספת של תורמים או בניהול סיכונים. אסטרטגיות אלה שאבו אליהן משאבים שאלמלא כן היו מתועלים למתן סיוע.

ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים הם גורמים מרכזיים במענה ההומניטרי וההגנה הניתנים ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש, והם כוללים 37 סוכנויות ומיזמים בהיקף של כמעט 30% מכלל הסכום המבוקש עבור תוכנית המענה ההומניטרית לשנת 2019. חלק מהארגונים הללו מובילים כוחות משימה (clusters) ברמה הלאומית (למשל כוחות המשימה לענייני מחסה וחינוך), בין לבד ובין בשיתוף ארגונים אחרים, ומתוקף תפקידם זה הם ממלאים תפקיד מפתח בתיאום הפעילות בשם כלל הקהילה ההומניטרית.

אמצעי ההתמודדות לפי מספר הארגונים הבינלאומיים הלא ממשלתיים

הגבלות גישה פוגעות במרחב התפעולי

מסע זה צמצם עוד יותר מרחב תפעולי ששורה של הגבלות גישה מגבילות אותו מלכתחילה. הגבלות אלה כוללות הגבלות שהרשויות הישראליות מטילות זה מכבר, בנימוק של שיקולים ביטחוניים, על תנועת עובדים מקומיים של סוכנויות הומניטריות בתוך השטח הפלסטיני הכבוש, במיוחד אל רצועת עזה וירושלים המזרחית ומהן, לצד חקירות ממושכות של אנשי סגל ומקרים של שלילת היתרים.

גישתם של אנשי סגל הומניטרי העובדים עם האו״ם או ארגונים לא ממשלתיים אל עזה וממנה, לרבות לאזורים ליד גדר המערכת, נפגעת גם בשל דרישות שמציבות רשויות חמאס. אלה כוללות עריכת חיפושים בכלי רכב של האו״ם, הנפקת היתרים ותשאולים ביטחוניים של אנשי סגל הנכנסים לעזה או יוצאים ממנה, מניעת פעילויות הומניטריות באזורים גיאוגרפיים מסוימים, ודרישות למידע על אנשי סגל ומוטבים.

בנוסף נפגעו התערבויות הומניטריות בעזה משורה של הגבלות על ייבוא, במיוחד של סחורות שישראל רואה בהן פריטים "דו־שימושיים". הכנסת כמה מהפריטים הללו, במיוחד כאלה הדרושים למיזמי מים ותברואה, עדיין מאתגרת למרות מאמצים של ישראל להקל עליה באמצעות המנגנון הזמני לשיקום עזה, שהוחל בשנת 2014.[1]

בגדה המערבית, סיוע הניתן לקהילות פגיעות וחלשות בשטח C ובירושלים המזרחית נהרס או נתפס לעיתים קרובות בנימוק של היעדר היתרי בנייה.[2] יתרה מכך, הגבלות גישה לאזורים שבהם דרושות התערבויות המוניטריות, וכן עיכובים במחסומים, מסכלים את גישתם של עובדים וחומרי סיוע הומניטרי לאזורים שבהם קיים צורך בהם.

חקיקה חדשה ומתקפות על מגיני זכויות האדם

ארגוני זכויות אדם פלסטיניים דיווחו על איומים והפחדה חוזרים ונשנים נגד אנשי סגל שלהם;[3] מעצר, זימונים ופשיטות על משרדיהם; החרמת רכוש/ציוד; ומניעת אשרות כניסה לגדה המערבית.[4]

בנוסף, ארגוני זכויות אדם ישראליים, פלסטיניים ובינלאומיים הפועלים בשטח הפלסטיני הכבוש מתמודדים עם מספר חוקים והחלטות מנהליות ישראליות נגד זכותם לחופש הביטוי, זכותם לגישה למימון וזכותם למימון ציבורי.[5] תיקון לחוק הכניסה לישראל הרחיב את שיקול הדעת הנתון למשרד הפנים הישראלי למנוע, בנימוקים מדיניים, כניסה לישראל ולגדה המערבית מכל מי שאינו אזרח/תושב.[6]

כמו כן, ארגונים לא ממשלתיים פלסטיניים נפגעו מחוק חדש בנושא פשיעה אינטרנטית שאותו אימצה הרשות הפלסטינית אימצה בצו, ואשר לדברי ארגונים לא ממשלתיים מסוימים מגביל את חופש הביטוי ומשמש לעצור באופן שרירותי פעילים הקוראים תיגר על הפרות של זכויות האדם שמבצעת הרשות הפלסטינית.[7]

כפי שציין לאחרונה ראש נציבות זכויות האדם של האו״ם, "הצעות חוק וחוקים מייחדים ארגוני זכויות אדם ומטילים עליהם הגבלות מוגברות. מגבלות מנהליות מוטלות על פעילותם. מקורות מימון נפגעים באמצעות קמפיינים לשלילת הלגיטימציה של ארגונים הפועלים למען זכויות פלסטינים. מגיני זכויות האדם נעצרים ומאוימים, וקבוצות, לרבות ארגונים ישראליים וארגונים יהודיים בחו"ל, מותקפים משום שהם מגינים על זכויות האדם של פלסטינים".

 

[1] המנגנון לשיקום עזה הוא הסכם בין ישראל, פלסטין והאו״ם שנועד לאפשר את הכנסתם של חומרי בניין לעזה, בעיקר על מנת לקדם את השיקום וההתאוששות מן הנזקים שנגרמו במהלך הסכסוך. מאז אפשר המנגנון לשיקום עזה את הכנסתם לעזה של יותר משלושה מיליון טון של חומרי בניין, כמעט 600 מיזמים בקנה מידה רחב הושלמו וכמעט 140 אלף מוטבים הצליחו להשיג חומרים לתיקון או שיקום של בתיהם או לבניית בתים חדשים.

[2] ראו למשל משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, "הריסות ועקירה בגדה המערבית", נובמבר 2018.

[3] ראו:

“UN rights experts denounce Israel’s growing constraints on human rights defenders”, 3 March 2017. Palestinian Non-Governmental Organizations Network, “Attacks on Palestinian civil society organizations in occupied East Jerusalem: A Matter of Illegal Annexation and of Repression of the Right to Self-determination”, June 2018.

[4] על פי סקר שהרשת הפלסטינית של ארגונים לא ממשלתיים ערכה ב-2018, ואשר השתתפו בו 25 ארגונים פלסטיניים לא ממשלתיים הפועלים בירושלים המזרחית, על עובדיהם של 20% מהארגונים הוטלו איסורי נסיעה לחו"ל לצורכי עבודה, ונגד 12% הוצאו צווי איסור או צווי גירוש זמניים מירושלים. בשל העובדה שישראל אינה מעניקה אשרות לתומכים מחו"ל, 48% מן הארגונים התקשו לגייס / להחזיק באנשי סגל זרים ו-24% נאלצו לבטל פעילויות עם אורחים מחו"ל.

[5] אלה כוללים את החוק המכונה "חוק הנכבה" (2011), חוק החרם (2011), התיקון לחוק החינוך הציבורי (2018) וחוק הנאמנות בתרבות. החלטות מנהליות כוללות ביטול שכירות או הקפאת מימון למוסדות המבצעים, מתכננים או מארחים אירועים או מופעים שהרשויות מסתייגות מהם.

[6] תיקון 20 לחוק הכניסה לישראל קובע כי שר הפנים לא ינפיק אשרת כניסה לישראל לכל מי שאינו אזרח או תושב של המדינה, ואשר יצא בקריאה פומבית להחרים את ישראל או שקיבל על עצמו להשתתף בחרם כזה, לרבות חרם על התנחלויות.

[7] Position Paper on the Ongoing Campaign to Silence, Delegitimize, and De-fund Palestinian Civil Society Organizations and Human Rights Defenders, published by PHROC and PNGO, March 2018.