ההשלכות של "צעדת השיבה הגדולה" על נשים

בשל נורמות חברתיות, ההשלכות של אלימות ופגיעה במפגינים במהלך "צעדת השיבה הגדולה" על נשים וילדות שונות מהשלכותיהן על גברים וילדים.

בין מאי ליוני 2018 ביצעה קרן האוכלוסין של האו״ם אומדן מהיר שנועד לזהות את ההשלכות הספציפיות של "צעדת השיבה הגדולה" על נשים וילדות פלסטיניות. הסקר כלל חמישה דיונים ממוקדים ועשרה ראיונות עומק מובנים. כל קבוצת מיקוד כללה נשים שהשתתפו בהפגנות או הושפעו מהן ישירות, לצד נציגות של מוסדות המספקים שירותים סוציאליים לנשים.

כמעט כל המשתתפות הביעו רמה גבוהה של תמיכה ב"צעדת השיבה הגדולה" ובמניעים העומדים מאחורי קיומה, דהיינו אישוש של זכות השיבה של פליטים פלסטינים ומחאה נגד המצור הישראלי הממושך על עזה והשלכותיו השליליות על חייהם ומחייתם של תושבי עזה.

רוב הנשים מסרו כי כדי להשתתף בהפגנות היו צריכות לקבל את הסכמתו של הגבר שנחשב לראש המשפחה: בעל או אב. למרות הנורמות החברתיות והתרבותיות השמרניות הרווחות בעזה, כשהסכמה כזו ניתנת, השתתפותן של נשים אינה מעוררת חשש מפני השלכות שליליות. לדברי המשתתפות בקבוצות המיקוד, נשים נוטות יותר להשתתף בהפגנות שאינן נערכות בימי שישי, היום שבו מסורתית מצופות נשים לעסוק במטלות הבית כיוון שזהו סוף השבוע ויום המוקדש לפעילויות משפחתיות. בנוסף, הפגנות ימי שישי נתפשות כאלימות יותר מההפגנות בשאר ימות השבוע.

נשים שנהרגו או נפצעו

מתחילת הפגנות "צעדת השיבה הגדולה" ב־30 במרס 2018 ועד ל־30 בנובמבר 2018, נהרגו מידי כוחות ישראליים אישה אחת וילדה אחת, ויותר מ־1,800 נשים וילדות אחרות נפצעו. נשים וילדות מהוות כ־1% מכלל ההרוגים ו־8% מכלל הפצועים בהקשר זה. מבין הפצועות, לרבות אלו שטופלו בשטח, 68% נפגעו משאיפת גז מדמיע ו־10% מאש חיה.

למרות השיעור הנמוך יחסית של פציעות בקרב נשים, השלכות הפציעה חמורות יותר עבור נשים ועבור יתר בני משפחתן, במיוחד כשהפצועה היא אם. משתתפות מסוימות מסרו שנשים מצופות להמשיך לבצע את מטלותיהן בבית למרות הפציעה. אחרות אמרו שנשים שנפצעו נעזרות בבני משפחה אחרים כדי להגיע לטיפול רפואי, בשל הנורמה האוסרת על נשים לצאת את בתיהן בלא ליווי. כן ציינו נשים מסוימות כי פציעה קשה פוגעת בסיכוייה של ילדה או אישה צעירה להינשא.

כמה משתתפות דיווחו שנמנעו מקבלת טיפול רפואי לאחר שנפגעו קשה משאיפת גז מדמיע בהפגנות כדי להימנע ממתיחות אפשרית עם בעליהן. אחת המשתתפות אמרה, "בעלי יודע שאני משתתפת אבל אינו מאושר מזה. הוא אמר לי שאני חופשיה ללכת אבל שכל מה שיקרה לי זה באחריותי. פעמים רבות נפגעתי משאיפת גז מדמיע. פעם אחת קיבלתי עזרה ראשונה בבית חולים שדה אבל ביקשתי שלא ירשמו את הפרטים שלי. אם בעלי היה יודע על זה הוא לא היה מאפשר לי ללכת בפעם הבאה".

נפגעות בהפגנות "צעדת השיבה הגדולה" | 30 במרס – 30 בנובמבר 2018

ההשלכות של פגיעות בקרב בני המשפחה האחרים

כל המשתתפות והמרואיינות הסכימו שלמות המפרנס העיקרי נודעו השלכות ישירות ומיידיות על תנאי החיים של האלמנה והילדים. לאור המצב הסוציו־כלכלי בעזה, ההזדמנויות הפתוחות בפני נשים להשלים את הפער בהכנסה הן מזעריות. ברבעון השלישי של 2018 השתתפו פחות מ־26% מהנשים בעזה בכוח העבודה (דהיינו עבדו או חיפשו עבודה), ו־78% מבין אלה היו מובטלות (לעומת 46% מהגברים).

במסגרת הנורמות החברתיות בעזה מצופה שהוריו או אחיו של גבר שנהרג יספקו את צורכי הילדים שהתייתמו, במיוחד אם לרעיה/אם אין הכנסה משלה. על פי המנהג, משפחת הבעל (ולא משפחת הרעיה) היא הזכאית להטבות הסוציאליות שהרשויות או מוסדות החברה האזרחית משלמים בעקבות מוות, ולעיתים קרובות עניין זה מחריף את אובדן השליטה של האלמנה בחייה ובילדיה. משתתפות בקבוצות המיקוד מסרו כי רוב הנשים סובלות מחוסר ידע על זכויותיהן ואינן מודעות לקיומם של ארגונים המספקים ייעוץ ותמיכה.

שיעורי אבטלה ברבעון השלישי של השנה בעזה, על פי מגדר

במסגרת חלוקת העבודה המסורתית בבית, האחריות לטיפול בבן משפחה פצוע מוטלת בעיקר על האם או הרעיה. המספר העצום של בני אדם שנפצעו מאז תחילת הפגנות "צעדת השיבה הגדולה", שאליו מיתוספים המחסור בחשמל, בתרופות ובציוד, אילץ בתי חולים לשחרר מטופלים בטרם עת ולהעביר את הטיפול בהם לידי המשפחות. "זה מתיש ומלחיץ בצורה קיצוניות, ו[המשימות האלה] באות בנוסף על העבודה הרגילה שלנו בבית", אמרה אחת המשתתפות. אישה אחרת הוסיפה שבשל המצב הכלכלי הירוד של המשפחה היא מתמודדת עם מבוכה כשהיא נאלצת להתחנן לתרופות עבור בנה: "הוא נורה ונפצע בהפגנה והרופאים אמרו שיצטרכו לקטוע לו רגל. למרות זאת, קיבלנו רק 200 דולר ונשלחנו הביתה. כבר הוצאתי את כל הכסף הזה על מיטה ומזרן מיוחדים ועל תרופות. אף אחד לא בא אחר כך לשאול מה שלומנו."

אלימות מבוססת מגדר

בעזה יש ממילא רמות גבוהות של אלימות במשפחה. בהקשר זה דיווחו חלק מהמשתתפות כי נשים הן לעיתים קרובות קורבנות להתעללות נפשית ופיסית מצד בעליהן, המאשימים אותן באחריות לפציעת בן או בת. אחת המשתתפות אמרה: "הבת שלי נפצעה בהפגנה. בכל פעם שבעלי רואה אותה שוכבת במיטה או נעזרת בקביים הוא אומר לי שזו אשמתי ושהעתיד שלה הרוס. זה קורה מדי יום. מבחינה פסיכולוגית, הבת שלי ואני במצב גרוע מאוד."

מחקר שארגון הנשים של האו״ם פרסם בדצמבר 2017 הצביע על כך שהיעדר הזדמנויות כלכליות למפרנסים ולבני משפחותיהם מהווה גורם מרכזי לאלימות מבוססת מגדר בעזה. העוני קשור גם לצפיפות יתר, ונשים ששרדו אלימות מבוססת מגדר מציינות לעיתים קרובות שמגורים במשקי הבית של המשפחה המורחבת של בעליהן היה גורם שהמחריף את ההתעללות בהן. גורמים המאפשרים למצבי התעללות להימשך כוללים את העובדה שרק במקרים נדירים (אם בכלל) המתעללים צפויים לעונשים חוקיים, פליליים או חברתיים על התנהגותם; אי־החשבתה של אלימות נגד נשים בהקשר של נישואין לפשע בחוק האזרחי ובדיני המשפחה החלים בעזה; והנורמות החברתיות השליטות המעניקות קדימות לשימור הנישואין, יהיה המחיר לקורבן אשר יהיה.

התוכניות ההומניטריות לשנת 2019 תוכננה תוך מתן קדימות להטמעת החשיבה מגדרית

כפי שעולה מתוכנית המענה ההומניטרי לשנת 2019, הטמעת החשיבה המגדרית נותרה עניין שבקדימות עבור הקהילה ההומניטרית בשטח הפלסטיני הכבוש. ארגונים השותפים לתוכנית מחויבים להתאים ברגישות את המענה שהם נותנים לצרכים ולתחומי הפגיעוּת הנבדלים של כל מגדר ומגדר ושל כל גיל וגיל. ההשקה המלאה של סמן מגדר־גיל חדש ומשופר במסגרת מחזור התכנון ההומניטרי לשנת 2019 שבה ומאשש את המחויבות להטמעה של חשיבה מגדרית כאמצעי להבטיח תכנון הומניטרי מהאיכות הגבוהה ביותר, העומד באמות המידה הבינלאומיות. סמן גיל־מגדר מחזק את הכלי שקדם לו משום שהוא כולל גיל (בנוסף על מגדר), וחשוב מכול: מוסיף רכיב של מעקב. בנוסף על מדידה של יעילות התוכנית, זהו כלי הוראה ומעקב עצמי רב ערך המאפשר לארגונים ללמוד באמצעות פיתוח תוכניות הנותנות מענה על כל היבטי המגוון. הקבוצה ההומניטרית לענייני מגדר, בהנהגה המשותפת של ארגון הנשים של האו״ם ומשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, תמשיך להבטיח בשנת 2019 הטמעה של חשיבה מגדרית וגילית בניתוח צרכים ותכנון, יישום ומעקב אחר מענה עבור כל כוח משימה באופן ספציפי.

הקרן ההומניטרית תמכה בארבעה מיזמים המטפלים באלימות מבוססת מגדר בעזה

במשך שנת 2018 מימנה הקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש ארבעה מיזמים המטפלים באלימות מבוססת מגדר ברצועת עזה. את המיזמים, בשווי 1.02 מיליון דולר, מיישמים שני ארגונים מקומיים לא ממשלתיים ושני ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים, לפרקי זמן הנעים בין שבעה ל־11 חודשים, החל ממרס 2018. המיזמים מתמקדים ביותר מ־23 אלף מוטבים, ש־61% מהם נשים, 16% ילדות, 16% גברים ו־7% ילדים. כל ארבעת המיזמים נועדו לקדם ולחזק מנגנוני הגנה עבור נשים וילדות חלשות ופגיעות ששרדו אלימות מבוססת מגדר, או שנפגעו באופנים אחרים מאלימות. זאת באמצעות מתן מענים המותאמים לצרכים הפסיכו־חברתיים והבריאותיים שלהן. הקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש היא קרן משותפת (מאוגמת) המנוהלת על ידי משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים מטעם המתאם ההומניטרי. בשנת 2018 הקצתה הקרן ההומניטרית סך של 21.2 מיליון דולר מתרומות שהתקבלו מעשר מדינות החברות באו״ם לתמיכה ב־52 מיזמים ברחבי רצועת עזה והגדה המערבית.

• לתרומה לקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש
• למידע נוסף על הקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש