מאז תחילת 2018 הטילו הרשויות הישראליות, ובמידה פחותה גם חמאס, שורה של אמצעים שהחמירו עוד יותר את ההגבלות על תנועת אנשי סגל הומניטרי אל עזה וממנה בנימוק של שיקולים ביטחוניים. יחד הגבירו נהלים אלה את חוסר הוודאות, העיכובים והקשיים הלוגיסטיים. האו״ם ממשיך לשאת ולתת עם כל הגורמים הרלבנטיים בישראל ובעזה, כדי להקל הגבלות אלה.
הדרישה להצטייד בהיתרים ישראליים היא אתגר שעובדים מקומיים תושבי עזה של ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים וסוכנויות או״ם גם יחד מתמודדים עמו זה מכבר. מאז תחילת 2018 חל גידול מתמשך במספר אנשי סגל כאלה שנאסר עליהם להגיש מחדש בקשות להיתרים במשך שנה: זהו תנאי שהוטל על אנשי סגל מקומיים לאחר שהבקשה הראשונית שלהם לקבלת היתר לצורך גישה לירושלים המזרחית ויתר הגדה המערבית נדחתה, משיקולים ביטחוניים. ב־2017 הוטל איסור כזה על כ־40 עובדים מקומיים של האו״ם, ובשנת 2018 גדל נתון זה ל־140 עובדי או״ם ו־73 אנשי סגל של ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים שעליהם הוטל איסור. נכון ליוני 2019, נאסר על 150 עובדי או״ם ו־111 אנשי סגל של ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים להגיש בקשה להיתר במשך שנה. כתוצאה מכך כמחצית מהסגל המקומי של האו״ם המוצבים בעזה, למעט עובדי אונר״א, מנועים הלכה למעשה למשך שנה מביצוע כל תפקיד שהוא מחוץ לעזה. אף שאיסור כזה הוטל גם על מספר אנשי סגל של אונר״א, רוב רובם של כ־11 אלף העובדים המקומיים של אונר״א בעזה עוסקים בתחומי החינוך והבריאות, ואינם נדרשים לצאת את האזור באופן שוטף.
הרשויות הישראליות דורשות כי הבקשות שמגישים אנשי סגל מקומיים להיתר יציאה מעזה לצורך נסיעה לישראל ולגדה המערבית יוגשו 55 ימי עבודה קודם למועד הנסיעה, לעומת 14 יום ב־2017. רשמית, משך הטיפול בבקשות להיתר ליום אחד לצורך נסיעה לירדן דרך ישראל הוא 70 ימי עבודה. אף שאנשי סגל מקומי מסוימים שנאסר עליהם לנסוע לגדה המערבית עדיין יכולים להגיש בקשה להיתר נסיעה לירדן, על פי דיווחים יש עובדים אחרים שאפשרות זו חסומה בפניהם משיקולים ביטחוניים, או משום שהסיבות שהם מביאים לנסיעה לחו״ל אינן עומדות בקריטריונים המגבילים שהטילו הרשויות הישראליות.
משכי הטיפול הארוכים יותר מאז 2017, יחד עם הגידול במספר אנשי הסגל המקומיים שנאסר עליהם להגיש מחדש בקשות למשך שנה, יצרו קשיים תכנוניים ולוגיסטיים. אלה כוללים את העובדה שאנשי סגל מקומיים בכירים אינם יכולים להשתתף במפגשים עם תורמים בירושלים המזרחית או ביתר הגדה המערבית, והיעדרם פוגע במאמצי גיוס מימון חיוניים. אנשי סגל בכיר המנהלים תוכניות בעזה ובגדה המערבית גם יחד אינם יכולים לעקוב את התוכניות בגדה המערבית וכך להבטיח עקיבות באיכות התוכניות. אנשי סגל המוצבים בעזה אינם יכולים להשתתף בהכשרות מקצועיות בגדה המערבית, ובכך נפגעת יכולת בניית היכולות של הארגונים, לרבות יכולות של סגל המספק תמיכה ישירה בתחום הבריאות בעזה; כן פגעו ההגבלות במאמצים שנועדו להבטיח עמידה בתקנים מסוימים של האו״ם, הנדרשים על ידי תורמים והרשויות הישראליות. אכיפת האמצעים הללו לאורך טווח עלולה ליצור סכנה של הידרדרות באיכות השירותים שמספקות סוכנויות הומניטריות.
אמצעי הביטחון המוגברים שהרשויות הישראליות החילו בסוף מרס 2018 במסוף כלי הרכב במעבר ארז נותרו בתוקף. אלה כוללים עריכת חיפושים בכלי רכב של האו״ם ובכלי רכב דיפלומטיים, לרבות פתיחת כל הדלתות וחיפוש על ידי כלבי גישוש, וכן הוצאה, סריקה וחיפוש ברכוש האו״ם, אמצעים שאינם עולים בקנה אחד עם האמנה בדבר זכויות יתר וחסינות לאו״ם משנת 1946, שישראל חתומה עליה ללא הסתייגות. הרשויות הישראליות הסכימו לפטור מנוהלי חיפוש אלה דואר דיפלומטי של האו״ם ומספר נכסים אחרים של האו״ם, לרבות ציוד בטיחות ורכב, אבל החיפושים בכלי רכב והפרות אחרות נמשכים. לדברי הרשויות הישראליות, הסיבה לנקיטת אמצעים אלה היא שיקולים ביטחוניים, לרבות גידול במאמצים להבריח פריטים אסורים, בהם כלי נשק וציוד דו־שימושי; במרס 2018 נעצר במעבר ארז נהג שעבד בקונסוליה הצרפתית, ולאחר מכן הועמד לדין באשמת ניסיון להבריח כלי נשק בחסות מעמדו הדיפלומטי.
בנוסף, מאז דצמבר 2018 הגבילו הרשויות הישראליות את אנשי הסגל הזכאים לעבור במעבר ארז בנהיגה בכלי רכב לבעלי תעודות תקפות שניתנו על ידי משרד החוץ. כן הגבילו את אנשי הסגל הדיפלומטי הזכאים לעבור במעבר כלי הרכב למחזיקי דרכונים דיפלומטיים, להוציא אנשי סגל המחזיקים בדרכונים מקומיים ובאשרות דיפלומטיות.
מאז אוגוסט 2017 הוטלו על כל תושביה הפלסטינים של עזה, לרבות עובדים מקומיים של האו״ם וארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים, הגבלות נוספות הנוגעות לפריטים שהם מורשים לקחת איתם כשהם עוברים במסוף הולכי הרגל במעבר ארז. ההגבלות כוללות איסור על מזוודות מחוזקות (מזוודות בעלות גלגלים או מסגרת מתכת), קוסמטיקה, מחשבים ניידים ומכשירים אלקטרוניים אחרים; אף שמותר להעביר במעבר טלפונים ניידים, אסור להעביר בו את המטענים לטלפונים אלה. ההגבלות על מחשבים ניידים ומכשירים אלקטרוניים מקשות במיוחד על אנשי סגל בכירים העוסקים בתחום הכספים, טכנולוגיית המידע ומעקב אחר תוכניות בעזה, ומצריכות מתן של ציוד חלופי ביעדם של אנשי סגל אלה.
בשנה האחרונה, שב חמאס בעזה ואכף את נוכחותו ליד מעבר ארז, שבמקור הוצדקה בנימוק שזהו אמצעי ביטחון זמני. במרס 2018 שב חמאס והטיל את הנהלים וההגבלות שהוקפאו בעקבות הסכם הפיוס בין חמאס לפתח, אשר נחתם בקהיר בנובמבר 2017. נכון לעכשיו דורש חמאס מאנשי סגל מקומיים של ארגונים בינלאומיים להירשם בכניסתם לעזה וביציאתם ממנה; מטיל הגבלות על השימוש בכלי רכב של ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים; ומעת לעת מעכב לחקירה אנשי סגל, במיוחד כאלה הנוסעים לחו״ל או עובדים עבור ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים. בנוסף, בנובמבר 2019 חסם חמאס את הגישה למעבר ארז למשך שישה ימים, בעקבות תקרית ביטחונית. מעת לעת מנע גם חמאס מסוכנויות הומניטריות גישה לשטחים מסוימים בתוך עזה, ליד גדר המערכת.
Save the Children הוא אחד הארגונים הבינלאומיים הלא ממשלתיים שנפגעו מהחמרת הגבלות הגישה אל עזה ומתוכה. נכון לעכשיו מענה החירום של הארגון מגיע ל־123,500 בני אדם, בהם 90,510 ילדים. לשם כך זקוקים אנשי סגל, חלקם בדרג הניהולי, לגישה לפעולות הארגון בכל חלקי השטח הפלסטיני הכבוש, לשם הכשרה ולימוד; כדי לספק פיקוח נאות; לעקוב ולאמוד; ולהבטיח אחריות כלפי מוטבים. נכון לעכשיו קיבלו יותר ממחצית מאנשי הסגל של Save the Children בעזה איסורים ביטחוניים למשך שנה, לרבות אנשי סגל שבעבר ניתנו להם היתרים. הרשויות הישראליות מנעו מאנשי סגל עזתיים להשתתף בישיבה שהתקיימה בירדן באפריל 2019, זאת למרות שתחילה הובטח תיאום בנושא; עקב כך נאלץ ארגון Save the Children לשלם דמי ביטול. בשלוש השנים האחרונות לא יכלו אנשי הסגל העזתיים של Save the Children להשתתף במפגשים השנתיים של ארגון הגג של גופי הסיוע בשטח הפלסטיני הכבוש. להגבלות המחמירות והולכות נודעות השלכות פסיכולוגיות, כספיות וניהוליות, והן פוגעות ביכולתו של הארגון לספק סיוע יעיל לילדים.