בעקבות ההסלמה האחרונה באלימות, שהחלה בנובמבר 2015, דווח באמצעי התקשורת כי בתגובה על "פעולות טרור" שוקלות הרשויות הישראליות "לגרש" את משפחותיהם של תוקפים לכאורה מהגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, לרצועת עזה או למקומות אחרים.[i] ב־21 בינואר 2016, במענה למכתב מארגון זכויות האדם הישראלי "המוקד להגנת הפרט", הודיע משרד המשפטים כי אין כוונה כזו "בשלב זה". ואף על פי כן, במרס 2016 הונחו על שולחן הכנסת שתי הצעות חוק פרטיות בנושא זה, שזכו לתמיכת הקואליציה וכן לתמיכתן של כמה ממפלגות האופוזיציה.[ii]
הצעת החוק הראשונה – "הצעת חוק הפעלת סמכות תיחום מגורים תושבי אזור ומשפחותיהם עקב השתתפות בטרור" – נועדה לאפשר גירוש לעזה. ההצעה השנייה– "הצעת חוק הכניסה לישראל – ביטול אשרה ורישיון לישיבת קבע למחבלים ומשפחותיהם עקב השתתפות בטרור" – מבקשת להתיר הגליה אל מחוץ לשטח הפלסטיני הכבוש. ב־23 במרס אישרה ועדת הכנסת פטור מהנחה לשתי הצעות החוק הללו.[iii] כן ביקש הקבינט הישראלי מהיועץ המשפטי לממשלה לאשר את הצעדים המוצעים, אף שבאמצעי התקשורת דווח כי היועץ המשפטי כבר הבהיר כי שני חוקים אלה מנוגדים לחוק הישראלי ולמשפט הבינלאומי גם יחד.[iv]
הגליה, גירוש או סילוק לשם ענישה – בין אם במה שמכונה "תיחום מגורים" או באופן אחר – מהווים העברה בכפייה והפרה חמורה של אמנת ג׳נבה הרביעית (סעיף 147). בנוסף מעוררות הצעות החוק הנוכחיות סכנה של ענישה קולקטיבית, שסעיף 33 אוסר עליה, וחששות אחרים בתחום זכויות האדם, במיוחד הואיל ודומה כי ההגדרה של "השתתפות בטרור" רחבה מאוד.
ב־10 במרס 2016 אילצו הרשויות הישראליות את משפחתו של מי שנחשד בירי על ישראלים לעזוב את ירושלים המזרחית. בפיגוע, שהתרחש יומיים קודם לכן, נפצעו שני שוטרי משמר הגבול, והחשוד בביצועה נהרג. משטרת ישראל העבירה את ארבעת האחים הגדולים ואמם למחסום קלנדיה והורתה להם לעזוב את ירושלים המזרחית, מאחר שלא היה להם היתר תושב; בעת התקרית המתינו בקשות ההיתרים שלהם להכרעת הרשויות הישראליות. המשפחה, שהתגוררה שנים אחדות בירושלים המזרחית, שכרה בעקבות הגירוש דירה בפרבר הירושלמי ביר נבאלה.
* חלק זה נמסר על ידי משרד הנציב העליון לזכויות האדם.