מתקן ההתפלה שהושק זה עתה בדיר אל־בלח, עזה 2017 / © צילום: יוניצף
מתקן ההתפלה שהושק זה עתה בדיר אל־בלח, עזה 2017 / © צילום: יוניצף

נפתח מתקן ההתפלה הגדול ביותר בעזה

מתקן ההתפלה מאט את זיהום האקוויפר ומצמצם את הנטל הכלכלי וסיכוני הבריאות למשקי הבית

מתקן ההתפלה שהושק זה עתה בדיר אל־בלח, עזה 2017 / © צילום: יוניצף

יותר מ־95% מהמים המופקים מהאקוויפר התת־קרקעי ברצועת עזה אינם ראויים לשתייה. זאת בעיקר בשל שנים רבות של שאיבת יתר, בצירוף חלחול של שפכים לא מטוהרים ומי ים. רמות הכלורידים והחנקות במים הנשאבים ברוב האזורים חורגות פי שמונה ויותר מן הרמות המומלצות על ידי ארגון הבריאות העולמי במים ראויים לשתייה. אוכלוסייתה של עזה ממשיכה לגדול, ודוח של האו״ם משנת 2012 חזה כי בשנת 2020 יגדל הביקוש למים בעזה ב־60%, בעוד הנזק לאקוויפר עלול להיעשות בלתי הפיך.[1]

אוכלוסיית עזה מודעת לסכנות שבשתיית מים מהברז, ולפיכך תשעה מתוך כל עשרה תושבים רוכשים מים מותפלים המובלים במכליות, לפחות לצורכי שתייה ולבישול. יותר מ־80% מהמים המותפלים הזמינים כיום בעזה מיוצרים על ידי המגזר הפרטי, ומבוססים על מי תהום.[2] ההיזקקות למקור זה לצריכת מים ביתית מטילה עול כספי כבד על משפחות מרוששות מלכתחילה, ועלולה לעלות פי 30 ויותר מן המים המוזרמים ברשת המים. יתרה מכך, גם מקור זה מהווה סכנה בריאותית: מחקרים מראים כי כמעט 70% מהמים המותפלים המיוצרים באופן פרטי מזוהמים ברמה כלשהי, למרות מאמצים שהנהיגה לאחרונה רשות המים הפלסטינית לנטר את איכותם.[3]

ילדים אוספים מים מנקודת התפלה במחנה הפליטים א־שאטי, עזה, פברואר 2017 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

כדי להקל מצב זה, הוביל יוניצף, בעזרת תמיכה כספית מהאיחוד האירופי, מיזם לבניית המתקן הגדול ביותר להתפלת מי ים בעזה. המתקן, הממוקם בדיר אל־בלח, נחנך רשמית ב־19 בינואר 2017, אבל בשלהי פברואר פעל רק באופן חלקי / אד הוק, כשהוא מוזן בדלק לשעת חירום במימון הקרן ההומניטרית. תחילה עתיד המתקן לייצר 6,000 מטר מעוקב של מים מותפלים מדי יום, כשהמטרה החזויה היא להגיע עד לשנת 2020 לנפח ייצור גדול פי שלושה ויותר (כ־20 אלף מטר מעוקב ביום), כמות שתספק 90 ליטר של מים בטוחים לשתייה לנפש ליום ל־275 אלף בני אדם ברפיח ובח׳אן יונס.

אנשי המיזם דאגו להשתמש בחומרים הולמים ובני קיימא מבחינה סביבתית, והביאו בחשבון את הגבלות היבוא שישראל מטילה על פריטים המסווגים כ"דו־שימושיים" ומעוררים חששות ביטחוניים. לשם כך הוסכם על מנגנון ניטור, והוקם ערוץ תקשורת רשמי עם משרד הביטחון הישראלי על מנת להבטיח אספקה שוטפת של חומרים למתקן, למרות ההגבלות.

המתקן אימץ שיטת התפלה חדשנית ובעלת נצילות אנרגטית גבוהה, המאפשרת למשאבות לפעול על חשמל במתח בינוני, כיוון שמתח גבוה אינו זמין בעזה.[4] מערכות סולריות שהותקנו על גגות מבנים ייצרו עד 12% מהצריכה של המפעל בשעות השיא (1.2 מגוואט). חקר היתכנות שביצע האיחוד האירופי זיהה אפשרויות להרחיב את נתח האנרגיה המתחדשת עוד יותר, עד 80%. בנוסף על כך, השימוש בטלוויזיה במעגל סגור לאמוד את מצבה של צנרת העומדת בלא שימוש זה זמן רב הוביל לחיסכון ניכר בעלויות. ולבסוף, יוניצף מנהל בקרב המשתמשים מסע להגברת מודעות לערכם של מים מותפלים.

* מאמר זה נמסר על ידי יוניצף


[1]  "עזה 2020: מקום שניתן לחיות בו?" ארגון הגג של גופי הסיוע של האו״ם בשטח הפלסטיני הכבוש, 2012

[2] AFD, Public-Private-NGO Partnership for Adaptation to the Drinking Water Crisis in the Gaza Strip - Concept Paper - May 2016, p.1.

[3]  Survey of Private and Public Brackish Desalination Plants in Gaza Strip which will Provide the Necessary Data and Information to Improve the Drinking Water Supply in the Gaza Strip, CEP, PWA, GiZ, September 2015.

[4]  דרישות הביצוע עבור צריכת האנרגיה של המתקן נקבעו בגובה מרבי של 4 קילוואט למטר מעוקב של מים מותפלים.