כביש עוקף חדש בנפת קלקיליה מעורר חששות הומניטריים

הרשויות הישראליות בונות כעת כביש חדש באורך 2.5 ק״מ על אדמה פלסטינית; הכביש יעקוף קטע של כביש 55 העובר בכפר א־נבי אליאס (נפת קלקיליה). כבר עתה נודעות לבנייה השלכות על המחייה וזכויות הקניין של תושבי הכפר (המונים כ־1,500 נפש), וצופים כי ההשלכות השליליות יגברו עם השלמת הכביש. על פי דיווחים, הרשויות הישראליות מתכננות לבנות לפחות שני כבישים עוקפים נוספים לאורך כביש 60: כביש אחד ליד הכפר חווארה (נפת שכם) והשני ליד מחנה הפליטים אל־ערוב (נפת חברון).

כביש 55 מחבר את הערים שכם וקלקיליה, ומחבר גם את ההתנחלויות קדומים, מעלה שומרון וקרני שומרון עם ישראל. לדברי הרשויות הישראליות, הנפח הגדול של התנועה בכביש 55, העובר בשטחו הבנוי של הכפר א־נבי אליאס, יצר שורה של בעיות בטיחות ועורר את הצורך בכביש עוקף. מדיווח באמצעי התקשורת הישראליים עולה כי אף שהתוכנית המקורית לכביש זה אושרה לפני יותר מעשרים שנה, ההחלטה ליישמה התקבלה בהסכם משנת 2015 בין ראש ממשלת ישראל לעמותת מתנחלים ישראלית (מועצת יש״ע).[1]

בדצמבר 2015 הוציאו הרשויות הישראליות צו הפקעה נגד אדמה בשטח 104 דונם, שיועדה לכביש המתוכנן. בעלי האדמה הצטרפו למועצת הכפר א־נבי אליאס בעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון הישראלי. בנובמבר 2016 נדחתה העתירה לאחר שבית המשפט מצא כי ההחלטה לבנות את הכביש התבססה על "שיקולי בטיחות אובייקטיביים ומקצועיים", וכי שיקולים אלה עולים בחשיבותם על הנזק הנגרם לעותרים.[2] בינואר 2017 החלו דחפורים ישראליים לעקור עצים וליישר אדמה.

מקורות מחיה חקלאיים

לדברי מקורות פלסטיניים, השטח שבו עבדו הדחפורים הוא בגודל של יותר מ־150 דונם, הרבה יותר מ־104 הדונם שנזכרו בצו ההפקעה. נראה שהתוספת נועדה להכשיר שוליים, שלא נכללו בצו. כתוצאה מכך נעקרו יותר מ־1,500 עצי זית וכמאה עצי פרי אחרים. חקלאים שברשותם אדמה זמינה הורשו להעביר את העצים לשתילה במקום אחר, ואילו אחרים השתמשו בעצים כחומר גלם. עבור כמה מהחקלאים, האדמה שהופקעה הייתה מקור הכנסתם היחיד, והאירוע גרם למצוקה ניכרת (ראו מקרה מבחן). ההפסד המצטבר מייצור שמן זית מוערך ב־104 אלף דולר בשנה.

על פי הדין הצבאי הישראלי, בעלי האדמה זכאים לפיצוי. אולם, מקורות פלסטיניים מסרו כי אף אחד מהחקלאים לא הגיש תביעה, בין ממניעים עקרוניים ובין מחשש להשלכות שליליות מתוך החברה הפלסטינית.

בנוסף שיבשה בניית הכביש מיזם שיקום קרקעות בעלות של 170 אלף דולר על שטח של אלף דונם, שהושק ב־2014 על ידי מועצת הכפר א־נבי אליאס בשיתוף פעולה עם משרד החקלאות הפלסטיני, ארגון המזון והחקלאות של האו״ם ומספר ארגונים לא ממשלתיים. כחלק מהעבודה על הכביש העוקף נגרם נזק לקטעים מ־10 קילומטר של צנרת המים ולרשת החשמל שהותקנו במסגרת מיזם השיקום. הרשויות הישראליות הבטיחו כי הנזק יתוקן, אבל המועד המדויק עדיין אינו ידוע.

חקלאים הביעו חששות מכך שעם השלמתו ימנע הכביש את גישתם לאדמה מעובדת הממוקמת מצפון לו, אף שנכון לעכשיו הרשויות הישראליות בונות כביש תחתי שיחבר שטח חקלאי זה לכפר א־נבי אליאס ויפחית את פגיעתם של מכשולי הגישה.

מקורות מחיה מסחריים

מיקומו של א־נבי אליאס על כביש מרכזי המשרת ערים פלסטיניות והתנחלויות ישראליות, וקרבתו ליישובים ערביים בתוך ישראל, הובילו להתפתחותם של חיי מסחר ערים, שהפכו למקור פרנסה מרכזי לתושביו. נכון להיום קיימים בכפר מאה בתי עסק, בהם מגוון חנויות, מוסכים ומסעדות. חברים במועצת הכפר העלו חשש שהטיית התנועה מהכפר תצמצם משמעותית את קהל הלקוחות, תפגע במחיה ותפחית את ההכנסות העירייה ממיסים, המממנות מתן שירותים.

פיתוח עירוני

ליבת השטח הבנוי בא־נבי אליאס מוגדרת כשטח B (90 דונם), שבו סמכות התכנון נתונה בידי הרשות הפלסטינית, אבל שולי הכפר והשטחים הרחבים יותר סביבו מוגדרים כשטח C, שחל עליו משטר תכנון ישראלי. במשך השנים צומצם בהדרגה המרחב הזמין לפיתוח עירוני בשטחים אלה: מדרום, הכפר חסום על ידי גדר ההפרדה וההתנחלות אלפי מנשה; ממערב קיימת תשתית מים ישראלית שהבנייה בה אסורה; וממזרח קיים "יער רשום" שגם הוא מונע פיתוח. הכביש העוקף החדש יבתר את המרחב הנותר מצפון, בין שטחו הבנוי של הכפר לגדר ההפרדה המקיפה את ההתנחלות צופים.

ב־1 באפריל 2017 הפקיד המנהל האזרחי הישראלי להתנגדויות (צעד הקודם לאישור הסופי) את תוכנית המתאר עבור א־נבי אליאס בשטח C, שתשתרע על פני כ־360 דונם. תוכנית זו תגן על בתים ובתי עסק קיימים באזור מפני הריסה ותאפשר פיתוח נוסף. זו תהיה התוכנית השישית שתאושר, מתוך מאה תוכניות מתאר עבור שטח C שהרשות הפלסטינית הגישה בשש השנים האחרונות למנהל האזרחי הישראלי.

חקלאי איבד את כל אדמותיו לכביש העוקף

סאלח מג׳אד בן ה־45, אב לשישה, מהכפר א־נבי אליאס, עמד על חלקת אדמה מיושרת, שלא נותר בה זכר לעצים או לכל דבר אחר מלבד כביש רחב בבנייה, וסיפר על האובדן שחווה:

"ארבעה וחצי הדונמים של אדמה שבבעלותי, שעליהם אני עומד עכשיו, הופקעו לבניית הכביש העוקף. חלקת האדמה הייתה מקור ההכנסה היחיד שלי. היו עליה כמאה עצי זית, כמה עצי שקדים ותאנים, וגפנים. זן עצי הזית שגידלתי לא היה גדול, מה שאפשר לנו לנצל את האדמה שבין העצים לגידול של יבולי מספוא אחרים לבעלי חיים ולעופות. לפעמים גידלנו אפילו עדשים וחומוס. אשתי ואני היינו הולכים לחלקה כמעט מדי יום ומטפלים בה. הכסף שהשתכרנו מהתוצרת שלנו הספיק בקושי לכל השנה.

מאז שאיבדתי את אדמתי אני עובד כנהג מונית. אני סובל מבעיות לב ואיני יכול לעבוד בעבודה כפיים קשה. נאלצתי להשתמש במכונית הפרטית שלי בתור מונית, למרות שזה אסור ואם המשטרה הפלסטינית תתפוס אותי אני עלול לקבל קנס. רכישת מונית רשומה היא עניין יקר מאוד ואני לא יכול בשום פנים להרשות את זה לעצמי," אמר סאלח.